המסעות של חורש

התחיל עם תחזית 18-26 צלסיוס. בוקר עם שמיים עם ענני צמר גפן או נוצה שבשפת העננים נקראים קומולוס Cumulus. דקיקים כאילו צוירו עם נוצה. אני מספר על כך מפני שאחה״צ השמיים כבר היו מעוננים כדבעי והיו רעמים. המקומיים די התרגשו מפני שרעמים מבקרים אותם רק לעיתים רחוקות. כללית, התחזית לימים הקרובים מעונן וגשום, וזה מצב הצבירה טבעי לוונקובר. כך זה נורמלי וכך צ״ל. התחלנו בנסיעה של בערך 70 ק״מ מערבה וצפונה לאורך כביש מס׳ 1 על החוף. הכביש נקרא כביש מספר 1 כמו הכביש ת״א - ירושלים. אבל... כב

היום התחיל אמש בארוחה וייטנאמית. על סמך המלצות ובחירות חן ואיתי, קיבלנו ארבעה קוקטיילים שונים, מרק הנקרא בשפתם PHO, שתי מנות שונות של סרטנים, תמנונים על שיפוד, קרפצ׳יו עם בוטנים ושלושה קינוחים. מאחר ולנו ניסיון מוגבל רק עם סיניים, יפנים ותאילנדים, התיבול אצל וייטנאמים שונה לגמרי. לסיכום, אחלה אוכל טוב וטעים, מיוחד, בכמות לא קטנה ומהווה ניסיון מוצלח מאד. היום בצהרים אכלנו במסעדה פקיסטנית. עיקרית אחת של עוף והשנייה של סלמון. גם כאן לא החריפות היתה הנושא. לב האוכל הם הרטבים ב

אני לוקח כמובן מאילו שהקורא מכיר את ונקובר כמוני. התעוררתי. אולי יש ולו גם קורא/ת אחד או אחת שלא? כמה מילים על מה מדובר. בריטיש קולומביה (BC) היא אחת מעשר הפרובינציות ושלוש טריטוריות המרכיבות את קנדה, וגודלה של BC לבדה מיליון קמ״ר של יערות, מכרות, דיג וחקלאות, מכלל 9.98 קמ״ר של קנדה כולה. ונקובר נמצאת בשפיץ הדרום מערבי של BC ולכן גם של קנדה, על חוף האוקיינוס השקט אך מוגנת ממנו ע״י האי ונקובר ומיצר ג׳ו׳רג׳יה המפריד בינה ובין האי. היא העיר השלישית בגודלה בקנדה. 600,000 תוש

הטיסה מיוסטון IAH לוונקובר YVR מתחילה בטרקלין של יונייטד. לא מפתיע כמה הטרקלין גדול, גם לא לאור העובדה שיש לידו מועדון לחברי מועדון בכירים יותר. בעניין הכיבוד, בהשוואה לנתב״ג, עוד יש להם מה ללמוד. אח״כ בטיסה עצמה הארוחה היתה העצובה ביותר שראיתי בטיסה, ויש לזכור שטסתי ארבע שנים Nigeria Airways... בטיסה ראיתי סרט על בחור צעיר אסייאתי מסינגפור . אלה היו סינים שהגיעו מהסוג שהגיע מסין עם כסף עוד בימים שהנחש אכל תפוח. בזכות התרגום לעברית (אולי בגלל שזו חברה שיש לה קו לנתב״ג), נז

יום טיול אחרון בטקסס. הלכנו על גלווסטון. 108 ק״מ מהמלון, נניח שעה ורבע. אלא שגלווסטון היא עיר קטנה על אי ארוך בערך 70 ק״מ, על ציר צפון מזרח לדרום מערב. יחד עם אי נקניק נוסף הם סוגרים את מפרץ גלווסטון ויצרים מפרץ גדול, כמעט סגור, שנולד להיות נמל טבעי מוגן. אכן במאה התשע כאן היה הנמל של יוסטון עד שבשנת 1900 הוריקן כמעט חיסל כליל את העיירה, הנמל ואת האימא שלהם. אם היה נחמד להגיע לעיר, קפה ועוגה ב- Café Mod, היה שווה. העניין הוא שלנסוע לאורך האי כולו הרבה יותר שווה. האי שטוח וצר.

צוות בצבא זה עניין אינטימי. הכי אינטימי שאפשר והוא לרוב מלווה אותנו כל החיים. מישהו כבר אמר לפני שמזהים בחושך אחד את השני לפי הנפיחות. היה אחד איתנו ששמו היה מאיר בן שלום הכהן, אלא שאיש לא ידע את השם הזה. הוא היה מישל. עוד בסוף הסדיר הוא ננעל על תיירת יהודייה אמריקאית, רותי שמה. קצת אחרי השחרור התחתנו במרכז הכרמל, והוא בכלל מהרצליה, אבל היתה לה משפחה בחיפה, אז מילא. מיד אחרי החתונה נסעו לאמריקה. היו התכתבויות, מדי פעם ביקור בארץ, שלושה בנים מהם אחד במארינס. מישל למד הנדסה כל

הבוקר התחיל בניסיון לאתר חלק מהטיילת המקסימה על החוף לאורך המיסיסיפי. חיים מהל שלח את הסיפור על תרומה של יהודי לשיקום הטיילת אחרי קתרינה, ושילב לתוכה אלמנטים יהודים וישראלים. לצערי לא מצאנו את הקטע הרלוונטי אם כי פטרלנו לאורך הטיילת. המשכנו בשביל להגיע ליוסטון, כ- 550 ק״מ מערבה. וואללה טורנדו וואללה בטיח. שמים כחולים לחלוטין. הטמפרטורה חלומית ובשיאה תגיע 22-23 מעלות. היום יום ראשון בשבוע אבל גם יום האם, ולא צריכות להימצא הרבה משאיות ארוכות וכבדות שיטוסו על הכביש. התחלנו מוקד

אני לא מתבכיין, רק מספר שעשינו הבוקר סיור רגלי בן מספר שעות ברובע הצרפתי של ניו אורלינס. חוץ מאיתנו היו כאן גם אלפי תיירים שעשו אותו הדבר. יום נפלא לשוטט, לצלם בתים ישנים עם מרפסות מפורזלות ועמודי מתכת דקים התומכים במרפסות שלא ליפול על התיירים. לא תמיד, אבל כשמתאפשר, להציץ לחצרות מאחורי הבתים. חצרות גדולות ומטופחות, מעוררי קנאה. כל המבנים נראים ישנים ואני מניח שחלק באמת ישנים. החדשים יותר (או תוצאת שימור ושיקום) נולדים כאילו הם ישנים שלא לקלקל את האופי של הרובע. שלא כמו אצלנו

על פי התחזית הבוקר, גוש של עננים וגשם נע מטקסס מזרחה לאורך הציר הדרומי, דהיינו ניו אורלינס. שמנו הג׳טונים שלנו על האפשרות שכדאי לחתוך את הגוש ואולי ניתקל באיזו שמחה אמיתית. מממפיס ישר דרומה לניו אורלינס בערך שש שעות. סבבה. שמנו פעמינו דרומה, הקשרית שמה לנו גששים מהטלפון שלה וכמו שאומרים כאן בוגי בוגי שזה בלשון תרבותית – יאללה זזים - יצאנו. בחלק הראשון של הדרך, השעתיים הראשונות, לא כל כך ראיתי הדרך. היו לי המון דמעות בגלל הגששים. קרעו אותי מצחוק. מסקנה – אסור להשמיע גששים על 1

באוסטרליה חי לו muE שזה דגם קצת מוקטן של יען. היו לו חיים טובים ומאושרים עד שהיגר באופן חוקי לגן החיות דיקרסון בעיר ספריגפילד מדינת מיזורי. היום ירד שם ברד בגודל כדורי טניס והרג את האמו החמוד (גובה עד 190 ס״מ, משקל כ-40 ק״ג ויכולת ריצה עד 50 קמ״ש). ברגעיו האחרונים, נפולת הנמושות קצת התחרט על ההגירה הזאת. חייו הנפלאים בסוואנה האוסטרלית חלפו לנגד עיניו אך כלום לא עזר לו. כדור טניס עשוי קרח אמריקאי שם קץ לחייו. בהזדמנות חגיגית זו, וכדי שלא יואשם בגזענות, הברד דפק שמשות של כחמישי

למקרה שאיני זוכר איפה התעוררתי הבוקר, זה היה בליטל רוק. הבוקר התחיל בסיור בעיר שאין לה מרכז מרשים וגם שום דבר מרשים אחר אין לה. לב העיר הוא ביל. אשתו מוזכרת בזכות עצמה אך במסגרת הספרייה של ביל. מוניקה לא מוזכרת בכלל. יש שדה תעופה על שמו וכן הספרייה הנשיאותית השנייה בגודלו באמריקה אחרי זה של רייגן בסימי ואלי, דרום קליפורניה. תכלס, זו לא עיר לתיירות וממה שראינו, גם טורנדו לא היה שם בזמן ביקורנו. להזכירכם, ביל היה 42 ונבחר אחרי שהדיח את בוש האבא שהיה 41. בטקסס, המודח אחרי קדנצ

יש כאן מלא התראות טורנדו. גם כאן הן מתייחסות לאזורים ספציפיים. אבל להבדיל מארצנו היפה, כאן להתראות טורנדו אין משמעות. רוצה לומר, אז מה האנשים אמורים לעשות? לצאת מהאוטו? לשכב בצד הדרך עם ידיים על הראש? לסגור את בית הספר וללכת הביתה? בקיצור, להתעלם מזה. התראות טורנדו הן כסת״ח של המטאורולוגים. נכון שטורנדו יכול להיות מסוכן ונכון שהזמן בין שרואים אותו מקרוב עד שהוא מעיף שברי רעפים הפוגעים למישהו במוח, נמדד בשניות או ביום חגיגי, בדקות, אבל התראה על חשש טורנדו בשש השעות הקרובות חסר

אוקלהומה סיטי עיר חשובה למדע: 1937 המציא כאן סליבן גולדמן בחנות שלו עצמו, את עגלת הקניות כמו שאנחנו מכירים אותה מחצי חינם בהוד השרון ואולי עוד אתרים מדעיים. לא זו גם זו: קארל מאגי (לא הכרתי אותו אישית) המציא ב- 1935 את המדחן. כבר ב- 24.5.1938 קיבל אישור שהפטנט רשום על שמו. מאז ההמצאה המזהירה הוציאה ממני לא מעט כסף. עכשיו המצאתו הוחלפה על ידי האלקטרוניקה שלא היתה הייתה קיימת בזמנו ואיני יודע אם הוא ממשיך להתעשר בעודו מבלה עם מלאכיות בגן עדן. אפרופו מלאכיות בגן עדן: הופתעתי

יום טסנו ללונדון. נהיה כאן שלושה לילות לפני שנצא ליוסטון. ליוסטון זה בעניין טורנדו אך לזה אגיע מאוחר יותר. לונדון זה ילדים ונכדים. אלה גדלים מהר. פעם היו תינוקות אח״כ קטנים, המשיכו לגדול וכבר לא נזקקים לבייביסיטר סבא סבתא. עכשיו הם יכולים להיות הבייביסיטר של סבא סבתא. בינתיים אנחנו מסתדרים עצמאית אבל יש על מי לסמוך אם וכאשר נגיע ליום סגריר. כל ביקור בריצ׳מונד מלווה מופעים תרבות. אופרות או הצגות. לצורך זה נוסעים לסיטי בערך שעה מדלת הבית ובעזרת הטיוב. שם מבלים ערב לרבות לעיס

אין כל קשר אישי חברתי או משפחתי. קראתי עליו מזמן, ראיתי הסרט טוויסטר בו משאיות ופרות עפים באוויר, ראיתי אינסוף סרטים של טוויסטרים אמיתיים, ויום אחד בוויסקונסין, ראיתי ממרחק לא גדול היווצרות של סערה עם עננים שחורים, ברקים בלי סוף רוח עולה ורק הטורנדו עצמו לא נוצר. החוויה נצרבה בי עמוק. אז גם הבנתי שתנאים להיווצרות טורנדו אינם מספקים תעודות ביטוח לטורנדו ממש. החוק אומר - לא תנסה לא תצליח. צריך להביא את התחת למקום בו זה קורה ובעונה המתאימה. אז בבקשה: המקום, דרום מזרח ארה״ב. שיא

טיסה ישירה מלונדון לג׳ורג׳ בוש, שדה תעופה של יוסטון המשתרע על 40 קמ״ר (2/3 מחיפה רבתי), עם 48 מיליון נוסעים בשנה, בהשוואה לנתב״ג שהוא 14 קמ״ר ו- 24 מיליון נוסעים בשנה בלי מלחמות. הוא קרוי ע״ש הנשיא ה-41, האבא, זה ממלחמת עיראק והסקאדים, שלא הצליח להיבחר פעם שניה. הבן, ההוא מאסון התאומים, היה הנשיא ה- 43. לדאבון ליבו של הבן החמוד, אין על שמו שדה תעופה. יש מרכז תרבות עם חניה צמודה. יוסטון, העיר הגדולה בטקסס והרביעית בגודלה בארה״ב יושבת על שטח של 1700 קמ״ר, פי 4.7 מרצועת עז

נסענו מצרמט לויספ ברכבת הישירה לאחר שכבר פינו את המפולת וסילקו משם את הרכבת שירדה מהפסים. צרמט העניקה לנו ארוחת בוקר נעימה במלון שלנו עם מלא ילדים ונכדים. המיוחד במלון הזה הוא שמהמדרכה נכנסים לבניין ויש בו רק מעלית יפה מאד. נכון שהמקום משולט אך קודם יש לעלות לקומה שניה ורק אז פוגשים את הקבלה המסעדות וכיוצא באלה. עד כאן לא נתקלתי בתופעה כזו. למרות הכל, מלון מצוין עם אוכל אמיתי ואף מישלן מזה שנתיים. בויספ העמסנו עצמנו על הלקסוס ונסענו כמעט רק בדרכים לא מהירות לג׳נבה. המסקנה

אחלה יום בצרמט. מחמת הביקוש הרב לחדרי מלון אתמול היה לנו מלון ללילה אחד בלבד והיום עברנו למלון אחר. החדר הוא אחד המיוחדים בהם גרנו אי פעם. גם הוא מילימטר מהמלון הקודם, מתחנת הרכבת ובלב כל דבר ועניין. יש לו גם שתי מסעדות שאחת מהן היא מישלן והשנייה סתם א-לה-קארד. השיטוט בעייר התנהל במזג אוויר טוב ונוח לשיטוט. בדרך למדתי איך המכוניות החשמליות מפנות שלג מהצירים הראשיים למרות שרק רכבים חשמליים נעים בצרמט, ראינו מלכודות תיירים המציגות מיטב המזכרות, הסממנים והקשקושים על שוויץ, בנ

התוכנית היתה לנסוע מלוגנו לויספ (Visp), שתיהן בשוויץ, שתיהן בגובה סביר, ומויספ ברכבת כשעה לצרמט שם שני שליש מהצאצאים שלנו גולשים להנאתם. מזג אוויר בלוגנו חביב מאד, דלק מלא, הכל סבבה. ערב קודם ארגנו המזוודות כך שנשאיר אחת ברכב ונעלה קלים לצרמט. התבונה נוזלת מהאוזניים. מלוגנו מתחילים לטפס מדרום לצפון בצורה מתונה ומטפסים ומטפסים... וחיש קל מתברר שהכבישים הצרים והמפותלים רצים באזור שההרים בו תלולים מאד, העמקים צרים ועמוקים ואם כבר יש עמק רחב, נניח מעל קילומטר, שם מניחים עיירה

בלילה ירד שלג. בבוקר האוטו היה מכוסה והטמפרטורה 6-. אחרי ארוחת הבוקר התחפפנו מהגובה 1540 מ׳ לכיוון לוגנו Lugano שהיא בגובה 28 בלי שלג בלי קור ועם נוף נפלא על אגם לוגנו. נכון, עדיין שוויץ אבל במחוז איטלקי, מחוז טיצ׳נו. דוברי איטלקי בשוויץ מהווים 9% מהאוכלוסייה. זה לא שהם דוברי איטלקית, הם איטלקים לכל דבר ועניין לרבות שמות האנשים, הישובים, התפריטים והחיוכים. באיטליה כמו באיטליה, קיבלנו 11 מעלות, שמש מחוף לחוף וגיאוגרפיה של הרים תלולים מאד עם שלג בפסגות, גובלים באגם ובעיירה...