המסעות של חורש

נסענו מצרמט לויספ ברכבת הישירה לאחר שכבר פינו את המפולת וסילקו משם את הרכבת שירדה מהפסים. צרמט העניקה לנו ארוחת בוקר נעימה במלון שלנו עם מלא ילדים ונכדים. המיוחד במלון הזה הוא שמהמדרכה נכנסים לבניין ויש בו רק מעלית יפה מאד. נכון שהמקום משולט אך קודם יש לעלות לקומה שניה ורק אז פוגשים את הקבלה המסעדות וכיוצא באלה. עד כאן לא נתקלתי בתופעה כזו. למרות הכל, מלון מצוין עם אוכל אמיתי ואף מישלן מזה שנתיים.     בויספ העמסנו עצמנו על הלקסוס ונסענו כמעט רק בדרכים לא מהירות לג׳נבה. המסקנה

אחלה יום בצרמט. מחמת הביקוש הרב לחדרי מלון אתמול היה לנו מלון ללילה אחד בלבד והיום עברנו למלון אחר. החדר הוא אחד המיוחדים בהם גרנו אי פעם. גם הוא מילימטר מהמלון הקודם, מתחנת הרכבת ובלב כל דבר ועניין. יש לו גם שתי מסעדות שאחת מהן היא מישלן והשנייה סתם א-לה-קארד.    השיטוט בעייר התנהל במזג אוויר טוב ונוח לשיטוט. בדרך למדתי איך המכוניות החשמליות מפנות שלג מהצירים הראשיים למרות שרק רכבים חשמליים נעים בצרמט, ראינו מלכודות תיירים המציגות מיטב המזכרות, הסממנים והקשקושים על שוויץ, בנ

התוכנית היתה לנסוע מלוגנו לויספ (Visp), שתיהן בשוויץ, שתיהן בגובה סביר, ומויספ ברכבת כשעה לצרמט שם שני שליש מהצאצאים שלנו גולשים להנאתם. מזג אוויר בלוגנו חביב מאד, דלק מלא, הכל סבבה. ערב קודם ארגנו המזוודות כך שנשאיר אחת ברכב ונעלה קלים לצרמט. התבונה נוזלת מהאוזניים.    מלוגנו מתחילים לטפס מדרום לצפון בצורה מתונה ומטפסים ומטפסים... וחיש קל מתברר שהכבישים הצרים והמפותלים רצים באזור שההרים בו תלולים מאד, העמקים צרים ועמוקים ואם כבר יש עמק רחב, נניח מעל קילומטר, שם מניחים עיירה

בלילה ירד שלג. בבוקר האוטו היה מכוסה והטמפרטורה 6-. אחרי ארוחת הבוקר התחפפנו מהגובה 1540 מ׳ לכיוון לוגנו Lugano שהיא בגובה 28 בלי שלג בלי קור ועם נוף נפלא על אגם לוגנו. נכון, עדיין שוויץ אבל במחוז איטלקי, מחוז טיצ׳נו. דוברי איטלקי בשוויץ מהווים 9% מהאוכלוסייה. זה לא שהם דוברי איטלקית, הם איטלקים לכל דבר ועניין לרבות שמות האנשים, הישובים, התפריטים והחיוכים. באיטליה כמו באיטליה, קיבלנו 11 מעלות, שמש מחוף לחוף וגיאוגרפיה של הרים תלולים מאד עם שלג בפסגות, גובלים באגם ובעיירה...

לפני שיצאנו מליכטנשטיין עשינו עוד סיבוב קטן בדרך החוצה. הנה מספר נקודות ששמנו לב אליהן: מדינה מושלמת. אין חור אחד באספלט. אין שלט פרסומת אחד בכל ליכטנשטיין. השמות היחידים שרואים על מבנים הם שמות העסקים עליהם הם מורכבים, והכל בצנוע, בלי להתבלט בשום צורה. זה המצב בכל הנסיכות, בעיר ובכפר.  אין תמרורי ״אין חניה״. יש רק מקומות מסוימים ומסומנים לחניה. יש הרבה חניונים אבל אפשר לשלם בהם עם כרטיס מיוחד שיש לרכוש אותו בנסיכות ואיני יודע היכן בדיוק. כרטיסי אשראי אינם אמצעי תשלום לחניה.

יותר ממחצית שטחה גבוה מ-1000מ׳. יש לה שלושה נהרות, הלוואי עלינו אחד מהם, כמו ארה Aare, ריין ורון. בזכות קווי רוחב צפוניים משלנו, הגובה ושפע המים, יש לה יערות מסוג ״הכל צומח כל הזמן ותמיד ירוק״.  לא מדוייק מפני שבחורף עצים רבים בשלכת ולמרות הירוק, יש גם הרבה אפור. האוכלוסיה צפופה יותר בקנטונים של הערים ציריך ג׳נבה ובזל. ככל שהגובה עולה, הצפיפות יורדת. לפיכך קנטוני האלפים הם דלי האוכלוסיה. באופן טבעי במקומות שיש עמקים גדולים האוכלוסיה נעשית יותר צפופה.    במערכת החינוך יש להם מ

פרנק הרברט האמריקאי שכתב את חולית, אמר פעם ״אין סוף אמיתי. ישנו רק המקום בו אתה עוצר את הסיפור״.    בחודש מרץ 1974 גרנו באילת. שוש ואני נסענו בפעם הראשונה לחו״ל. ריגוש גדול. בואינג 707 ליד החלון. על המטוס פגשנו את אלכס מהצופים. הטיסה הייתה ללונדון שם טיילנו שבועיים עם הגה בצד הלא נכון של האוטו. ברגע מסוים ראינו חור קטן באספלט וצמח ממנו דשא. הכל ירוק. אין בלתי ירוק אלא אם הוא אספלט. בשביל אילת זה הלם. מבנים בני מאות שנים. עצים עתיקים. גשם כמה שרוצים, בלי הגבלה. לא ידעתי לאיזה

אחלה יום מחר נטוס מסיציליה לרומא, נלון שם לילה וביום חמישי נמריא לארץ המפשירה מכפור – הוד השרון. הבוקר 05:30 חיים רוזנברג מדד 1.6 מעלות בפרדסיה. מה יש למהר? לפיכך נסענו לאיטנו את 70 הק״מ עד פלרמו וכדי להרוג זמן, נכנסנו לעיר קטנה על החוף בשם המבטיח מונדלו Mondello, עשרה ק״מ לפני פלרמו. מתברר, ובאמת לגמרי במקרה ומבלי שידענו עליה דבר, שזאת עיירה מיוחדת. הרגיל הוא שהיא על חוף הים עם חוף ארוך חולי ויפה, הכל מוכוון לתיירות. מה שמשך את תשומת ליבי הוא שזו עיר בלי שיכונים. כ ל הבתי

אווירת סוף קורס. מתחילים לחשוב על השיבה הביתה. היפים והמיוחדים של סיציליה, מאחורינו. האמנם? אנחנו על הצלע המערבית וחוזרים לצפונית עד שמחר בלילה נלון שוב בפלרמו. האמת שאם היינו מקצצים יום או יומיים, אף אחד לא היה נעלב אלא שעובדים אצלנו בבית אז לאן בדיוק צריך למהר? הלילה האחרון בילינו ביקב Agritourisimo Baglio Donna Franca בפאתי מרסלה כאמור לעיל. ארוחת הערב ביקב עמדה בניגוד להוד ולהדר של המקום. Busiate היא צורת פסטה אופיינית לאזור הזה ונראית כמו פסטה מסולסלת אבל מלאה וקשוחה. ה

מודיקה היא גם בירת ייצור השוקולד ברמה הגבוהה ביותר, עוד מהמאה ה-16. השיטות – כמו גם אלה ששימשו להכנת עוגות ערביות וספרדיות מסורתיות – נשארות זהות עד היום במגדנייה המפורסמת בונג'וטו (Antica Dolceria Bonajuto). זוהי השוקולטריה העתיקה ביותר במודיקה. השוקולד עצמו דווקא טרי. העיר מחולקת למודיקה העתיקה (Modica Alta), היושבת על הגבעה ונשלטת על ידי מצודה ועיר תחתית (Modica bassa), המשתרעת לאורך 2 רחובות עיקריים: קורסו אומברטו וויה מרקזה טדסקי (Via Marchesa Tedeschi). בחלק זה פזורות ה

אגריג'נטו Agrigento המודרנית יושבת על מישור מוגבה בגובה של 225 מטר אשר צופה דרום־מערבה לכיוון הים התיכון המרוחק ממנה כ־3.5 ק"מ. כמו כל סיציליה, יש הווה ויש עבר. בהווה אגריג'נטו היא יעד תיירותי פופולרי בדרום סיציליה ומשמשת כמרכז לעורף החקלאי שמקיף אותה, ולמרות זאת העיר נחשבת לאחת העניות באיטליה וסובלת מבעיית פשיעה קשה. למה יעד תיירות פופולרי? בגלל העבר. עמק המקדשים הוא שם האתר, ולמען הצדק הגאוגרפי זה אינו עמק אלא שלוחה. כאן כמו בכל סיציליה, העבר בעיקר במשמעות יוונים ורומאים

אחרי בדיקה של מזג האוויר באזור האטנה, הבנו שבנסיעה הזאת לא נעלה שוב על ההר והמשכנו את החיים שלנו או מה שנשאר מהם. התחנה הראשונה היא Noto.עיר לא יפה, מוזנחת ולא יפה, אלא אבל היא אחת משבע שקיבלו את התואר המלכותי של אונסקו ״אתר מורשת עולמית״, וכולן בדרום מזרח סיציליה. שיבושם להם. הסיפור הולך ככה: רעידת האדמה של 1693 חירבה את כל הישובים לפחות במזרח סיציליה. אח״כ החלה בנייה מחדש וזו התנהלה ברמת העיר. היו כאלה שתפסו אדריכלים יותר שווים, כאלה עם פחות שווים. התקופה היא הבארוק האיטלקי

ערב קודם, בלב הפועם באי ספיקה ראויה של קטניה, אכלנו ארוחת ערב פשוטה. קראף יין לבן, Pasta Sicily Flavours שזו ערימת מקרונים עם חצילים עגבניות וגבינה פלוס כל מיני דברים קטנים שלא טרחתי לזהות, אחלה מנה טעימה. המנה האחרת היתה Pasta alla Norma בה הפסטה היא דיסקיות פסטה קטנות בגודל מטבע 2 ש״ח עם רוטב עגבניות עשיר וחתיכות קטנות של חצילים. מבלי שהכרנו את נורמה, באמת אהבנו את שתי המנות. הקינוח היה סורבה מנדרינות בכוס שמפניה קטנה, דליל, כך שצריך לאכול עם כפית קטנה ולא זיהיתי את האלכוהו

התקשורת סיפרה על ההתפרצות האחרונה ביום חמישי ובנתה לנו ציפיות. ליתר בטחון, לפני שהלבה תכסה אותנו, ישבנו לאכול ערב קודם בקסטלומולה. אחרי...

יום אחד לקח להגיע. יום שני, בפלרמו דווח. היום השלישי התחיל עם שמש בוהקת במקום הנקרא Cefalu שם העברנו לילה במלון על קו ראשון לים. גם רבע שעה של שמש, אם היא באה על הבוקר, דבר ראשון כשפותחים עיניים, זה כבר עושה את כל היום. רק הדגים היו במים מפני שכעת חורף, קר, והתיירים הרחק מכאן ובכל זאת היו גיבורים שדפקו הליכה על הטיילת לאורך החוף. כצפוי, עיר קטנה שרועה מדרון תלול על מפרך יפיפה.   הבהרה: בחלקה הצפוני, סיציליה בנויה מהרים גבוהים למדי ובעיקר תלולים. מישור החוף בין ההרים לים הוא י

הטיסה לרומא יוצאת 0610 כלומר שינה לא תהיה בליל הטיסה. חיש קל הגענו לנתב״ג על כביש ריק אבל כבר הרבה בשנים לא ראינו את נתב״גנו כל כך עמוס. למשל התור למחלקת עסקים ולקוחות יוקרה (כך הוא באמת נקרא) יותר ארוך מהתור ללקוחות תפרנים. התור לבדיקות בטחון הגיע עד מקדונלד׳ס. מה שהבנתי הוא שבתקופת המלחמה, כאשר חברות זרות לא טסו לארץ, כל עם ישראל נרשם לנוסע המתמיד באל על. מאחר וממירים נקודות מקניות והוצאות אחרות על כרטיס אשראי, כל עמישראל נעשו לקוחות משובחים של הנוסע המתמיד באל על, גם אם ל

ביום שני בלילה ולמחרת, יום שלישי, לא ישנתי בלילה בגלל כאבים קשים ובלתי ידידותיים באזור הבטן, בצד ימין. הלילה האחרון הכאבים היו כה חזקים...

מאז שהילדים היו קטנים מאד הקפדתי להיות לקוח מסור ונאמן של לגו. עם ניר, היתה לנו שפת לגו משותפת ועשינו דברים גדולים. כשגרנו בניגריה, הבאתי מציריך מערכת גדולה מאד של רכבות חשמליות על טהרת הלגו שהורכבה על שולחן פינג פונג בדימוס, הכוללת גשרים ותחנות. בנוסף היו עוד עשרות משחקי לגו אחרים. אני מספר את כל זה רק בשביל לומר שאני מבין משהו או נכון יותר, פעם הבנתי משהו בלגו.    היום קיבלתי תזכורת. אחרי שהנכדים סיימו להכין שיעורים, לאכול מקדולנד׳ס ואני סיימתי עם השנ״צ, נבו קרא לי להרכיב ש

אתמול היה יום שישי. טל ושי נסעו לפריז. שלושה ילדים שבו מבית ספר. שני זקנים בבית החמים והנעים לעומת ארבע מעלות אכזריות בחוץ. קידוש מוקדם,...

האמת שיום שלישי התחיל ב-03:12 עם אזעקה חות׳תית, אורגינל מתימן. ככה צריך להתחיל כל יום רק בשביל להזכיר לנו איפה אנחנו חיים. ההמשך היה קצת...