שבת שלום ומבורך

נסענו מצרמט לויספ ברכבת הישירה לאחר שכבר פינו את המפולת וסילקו משם את הרכבת שירדה מהפסים. צרמט העניקה לנו ארוחת בוקר נעימה במלון שלנו עם מלא ילדים ונכדים.

המיוחד במלון הזה הוא שמהמדרכה נכנסים לבניין ויש בו רק מעלית יפה מאד. נכון שהמקום משולט אך קודם יש לעלות לקומה שניה ורק אז פוגשים את הקבלה המסעדות וכיוצא באלה. עד כאן לא נתקלתי בתופעה כזו. למרות הכל, מלון מצוין עם אוכל אמיתי ואף מישלן מזה שנתיים.  

בויספ העמסנו עצמנו על הלקסוס ונסענו כמעט רק בדרכים לא מהירות לג׳נבה. המסקנה החד משמעית היא שיש להם ארץ יפיפיה. בכל גובה, בכל מזג אוויר, מכל נקודת מבט. אולי כבר אמרתי את זה פעם...

אתמול הגענו למלון בג׳נבה עייפים מכדי לכתוב.

בעניינים אחרים צריך להיות זהירים יותר. למשל פונדו, אוכל המבוסס על גבינות שמנות ולחם, יכול להיות טעים לתיירים בתוליים למשך יום או יומיים אבל בסוף צריך להגיע לאוכל עם טעמים. זה לא קורה בשוויץ אלא אם הולכים למסעדות איטלקיות, פרואניות, הודיות (לא נתקלנו) או מקדונלד׳ס. יש לנו נכדים שעושים פוסט דוק על מקדונלד׳ס והם נכונים להסביר לציבור הרחב את כל הפרטים. 

האנשים הגרמנים הם בלתי סימפטיים, קרים על גבול האנטיפטיות, ובהחלט לא סמל של יעילות כמו שסיפרו לנו. האנשים האיטלקים הם איטלקים רשומים בטאבו. לטוב ולרע, הם דומים לנו ולכן מסתדרים איתם הרבה יותר טוב. האנשים הצרפתי הם צרפתים עם מאפיינים ספציפיים. הבוקר למשל, בז׳נבה, עברנו בשוק מקורה די גדול ועינינו הוכו בסנוורים. שתי שורות מקבילות, ארוכות מאד של דוכני מזון מכל מה שאפשר לדמיין. גולמי – מבשר דגים פסטות וירקות ומאכל מוכנים אפויים, מבושלים, כריכים וכמובן מיליון סוגי גבינות ונקניקים ומתוקים ומה לא.  שוש צילמה עשרות תמונות של אוכלים בתצוגה אסטטית ואלגנטית, עם צורות וצבעים שלא ראינו קרוב אליהם בשום מקום בשוויץ. אני לא יודע מאיפה באו האנשים שהכינו והציגו את החוויה, אבל מעיד עלי שמיים וארץ: הם לא גרמנים שוויצרים. אין כוח בעולם שאני טועה. החומרים, הרעיונות, העדינות... אם הם לא צרפתים, אז אימא שלהם צרפתייה. 

היום הנסיעה הראשונה היתה מג׳נבה לגרייר. גרייר זה שם מקום אבל עיקר פרסומו על הגבינה שמייצרים בו בשם זה. לטענתם, מייצרים בכפר הזה את הגבינה הזאת מאז 1150. היינו כאן גם לפני 52 שנה והטענה הזו הוצגה כבר אז. אני מניח שרוב הקוראים כבר היו כאן, עשו את הסיבוב, ראו את תהליך היצור ואח״כ את אולמות האחסון של גלגלי הגבינה, וכל זה בלי קשר לאיזה שנה בדיוק ביקרו כאן בין השנים 1150 – 2026. 

אולי הביקור החוזר פחות מלהיב. ישבנו לאכול במתחם גרייר. התפריט המצומצם מבוסס כמעט כולו על הגבינה שלהם וזו כבר המאיסה עצמה עלי. more of the same. אבל הבירה הגיעה קרה ובדיוק בזמן. 

אח״כ נסענו למפעל שוקולד של חברת נסטלה. במקור היתה שם חברה אחרת שרק טל זוכרת את שמה ואח״כ נסטלה קנו אותם. הסיור, ההסברים והתצוגה היו הרבה יותר מקיפים מוחשיים ורציניים מאשר בגרייר. טביעת אצבע של נסטלה מורגשת המקצועית והירידה לפרטים. 

המשכנו לברן. מבטיח שלא אגיד מילה על היופי של שוויץ אבל מגיעה מילה טובה על הכבישים הנפלאים שלה. עשינו חשבון שמהחסכונות שלהם ע״י אי קניה 35F  16F E15F  הם יכולים לסלול ולתחזק כבישים כאלה לשוויץ לישראל ולרצועת עזה לארבעה דורות קדימה. הם טובים מאד בדרכים בלי שוליים. בצרמט למשל, שהיא בתוך ערוץ עמוק בין הרים גבוהים פחד, הם חצבו מנהרות אל בטן ההר, מקצה המנהרה הרימו פיר ובו מעליות משוכללות חיני חינם לציבור הרחב, וכך התיירים מגיעים למסעדות ובתי מלון בשולי העיירה, בלי להזמין את המוניות החשמליות הקטנטנות. כך הנוער שלנו מתנייד מכל מקום לכל מקום לרבות אל הרכבלים והרכבות המעלים אותם אל אתרי הגלישה, ולכן כל העולם כולו יכול להסתובב שם עם קסדות מגלשיים ובגדים חמים מחדר השינה אל הפסגות הכי גבוהות בלי הרבה קשיים. עוד יש להוסיף שהרכבים החשמליים הקטנים משמשים טנדרים לסחורות, מוניות לנוסעים, ואפילו רכב לפינוי שלג. נחמדים מאד. 

באופן אישי חשנו שאם האדם חי מספיק זמן בחדרים מחוממים, השפתיים מתייבשות. מאד דומה לסיני או לנגב בקיץ. לא נעים? לא נורא. 

שי סיפר שקרא על כך שהשוויצרים כמו הקנדים ובמידה מסוימת כמו האמריקאים, 

עובדים על קמפיין של הגבלת גודל האוכלוסיה, באמצעות הקפדה יתרה בנושא ההגירה. האמת צריכה להיאמר שהם התחילו עם זה כבר מזמן. למעט במלון אחד, בכל היתר היו שתי שמיכות על מיטה כפולה. אם יש באירופה תרבות של שתי שמיכות, הם כבר התחילו מזמן את הקמפיין ולא פלא שהריבוי הטבעי שלהם שלילי. 

קמפיינים להגבלת הילודה הומצאו בסין הקומוניסטית. אני לא מכיר את הטכניקה הסינית אבל נראה לי ששתי שמיכות זו המצאה אירופית. 

ברן היא קלסיקה לתיירות אירופית. עיקר תשומת הלב כמובן לעיר העתיקה שם המבנים המזרקות השעונים הפסלים והרחבות... אירופה קלסית יפיפייה. הבונוס של פברואר כולל פסטיבל ססגוני עם מוזיקה רועשת, דוכני נקניקיות, מחופשים בגילאים שונים והכל בכיכר גדולה ושמחה. אחלה עיר לשוטטות. 

עד שהגענו למלון שלנו ליד לוצרן בעיירונת הנקראת Weggis  על חוף אגם, כבר החשיך מאד. מחר שבת, פרשת תרומה, והחדר שלנו יושב על קו המים. יש ציפיות גבוהות.

שבת שלום ומבורך.