חזרה לנקודת המוצא

הבוקר התחיל בניסיון לאתר חלק מהטיילת המקסימה על החוף לאורך המיסיסיפי. חיים מהל שלח את הסיפור על תרומה של יהודי לשיקום הטיילת אחרי קתרינה, ושילב לתוכה אלמנטים יהודים וישראלים. לצערי לא מצאנו את הקטע הרלוונטי אם כי פטרלנו לאורך הטיילת. המשכנו בשביל להגיע ליוסטון, כ- 550 ק״מ מערבה. וואללה טורנדו וואללה בטיח. שמים כחולים לחלוטין. הטמפרטורה חלומית ובשיאה תגיע 22-23 מעלות.  היום יום ראשון בשבוע אבל גם יום האם, ולא צריכות להימצא הרבה משאיות ארוכות וכבדות שיטוסו על הכביש. התחלנו מוקדם והיה סבבה. בהמשך הכביש התמלא רכבים, קרוונים, טריילרים והתנועה נעשה כבדה. חלק מהדרך נסענו במשניים  כולל הפסקות, מעקפים בגלל עבודות בכביש וכל  מיני, היינו על כביש שאין בו יופי או חן, משהו מעניין או שווה לעצור בשבילו. כמאה ק״מ ראשונים הנסיעה על גשרים הנעוצים במים. האזור

מלא מים עומדים וזורמים ומתוכם צומחים העצים, הכבישים ועמודי החשמל המוליכים מהתא להכא. רוב הדרך עשינו על הכביש המהיר 10 וחלק מהדרך כאמור על משניים, שמונה שעות, ובכך סגרנו את הנסיעה הארוכה האחרונה בטיול הזה. גם ביוסטון השמים נקיים וכך יהיה עד יום רביעי עת נתחפף מכאן. 

תוך כדי נזכרתי ביום בו יצאנו מ- OKC מזרחה, אז נסענו על קטע מכביש 66. לטובת הצעירים כמה מילים עליו.  סלילת הכביש המהיר הראשון שחצה אמריקה, הסתיימה ב- 1926. 3,940 ק״מ משיקגו לסנטה מוניקה אשר בלוס אנג׳לס. הכביש חוצה שלושה אזורי זמן ועובר מאילינוי דרך מיזורי, קנזס, אוקלהומה, טקסס, ניו מקסיקו אריזונה לקליפורניה. 

הכביש עבר במכוון דרך הרבה עיירות קטנות במערב התיכון. 

כביש 66 היה הנתיב העיקרי בו עברה במהלך המאה ה־20 תנועה רבה אל עבר מערב ארצות הברית, במיוחד במהלך קערת האבק והשפל הכלכלי הגדול של שנות ה־30. הכביש סייע רבות לצמיחת הכלכלות של היישובים שדרכם הוא עבר. רבים מהאנשים שניהלו עסקים בתוואי הכביש זכו לאורך השנים להצלחה רבה בשל הפופולריות הגוברת לה זכה הכביש – אותם האנשים נלחמו בהמשך לשמר את הכביש כאשר החל לגדול האיום של בניית כבישים מהירים חלופית.

לאורך השנים עבר כביש 66 מקצי שיפורים רבים אשר שינו את נתיבו ואורכו הכולל. רבים ממקצי השיפורים העניקו לנוסעים בו נתיבים מהירים יותר ובטוחים יותר או חלקים חדשים שעקפו את הכבישים שעברו דרך מרכזי הערים.

בשנת 1985 הוצא כביש 66 באופן רשמי ממערכת הכבישים הבין מדינתיים לאחר שהוחלט כי תוואי הכביש לא היה מועיל עוד. רוב התנועה עברה לכבישים מהירים בין עירוניים עוקפים. הכבישים הבין מדינתיים ה־40, ה־57 וה־15 נסללו על שרידי הנתיב המקורי של כביש 66.

במהלך הנסיעה שוש תרמה מהטלפון שלה, אלברשטיין ואיינשטיין, גששים וחבילה רצינית של הגבעטרון. מאלה נדבק לי השיר הבא ואני מציג אותו מועמד לשמש המנון הקשישים. החברים מוזמנים להוריד אותו ואם הייתי יודע איך הייתי שולח לכם אותו.

למי איכפת מה שיהיה

הגבעטרון

מילים: ואסילי אלפרוב

לחן: ג'. פונומרנקו

תרגום: יורם טהרלב

ואם יבוא היום

ואם יבוא היום

ונגלה פתאום

הכל היה חלום

מה שהיה היה

היה כל כך יפה

למי איכפת בכלל

מה שיהיה?

אולי הכל יהיה

הרבה יותר יפה

אין מה לדאוג עכשיו

מה יהיה.

ואם היום הבא

אפור הוא וקשה,

ולא יהיה ברור

כיצד יוצאים מזה.

מה שהיה...

ואם מחר כשהאופק יתבהר,

אנחנו לא נהיה כבר צעירים יותר

מה שהיה...

על הספסל נשבה עם שיער שיבה,

נשאלה: מה יהיה עם כל האהבה?

מה שהיה...

הנה הקיץ תם, הנה החורף בא,

האם שוב נפגשה באביב הבא?

מה שהיה...

סתם שאלה. בני כמה היו כותב המילים והמתרגם מיגור כשהתעסקו עם השיר הזה?