ונקובר

הטיסה מיוסטון IAH לוונקובר YVR מתחילה בטרקלין של יונייטד. לא מפתיע כמה הטרקלין  גדול, גם לא לאור העובדה שיש לידו מועדון לחברי מועדון בכירים יותר. בעניין הכיבוד, בהשוואה לנתב״ג, עוד יש להם מה ללמוד. אח״כ בטיסה עצמה הארוחה היתה העצובה ביותר שראיתי בטיסה, ויש לזכור שטסתי ארבע שנים Nigeria Airways...

בטיסה ראיתי סרט על בחור צעיר אסייאתי מסינגפור . אלה היו סינים שהגיעו מהסוג שהגיע מסין עם כסף עוד בימים שהנחש אכל תפוח. בזכות התרגום לעברית (אולי בגלל שזו חברה שיש לה קו לנתב״ג), נזכרתי בבונפרטה שאמר פעם, תנו לסינים לישון או אל תעירו את הסינים. כשיתעוררו יטלטלו את העולם. אני סקרן מאיפה לבונפרטה לדעת על הפוטנציאל הסיני? הרי הוא לא ביקר שם. עוד מילה על הטיסה: ארבע שעות מתוך ארבע וחצי שמים בהירים, שמש מאירה את הנוף האמריקאי וזה תמיד יפה מאד. 

וונקובר היא עיר עם מרכיב גבוה של מהגרים אסיאתים. כמקובל בקנדה, ההגירה אליה מסוננת היטב ולכן האוכלוסייה משכילה ומסודרת. בין היתר הקהל הזה יחד עם הקהל האשכנזי הקנדי, מהווים לקוחות טובים למאכלים מכל העמים עם דגש על אסיאתים. כשהגענו, בדקנו קודם כל מה קרוב אלינו. יש כאן שווארמה אחת יוונית ושווארמה אחרת, ״שווארמה ירושלים״ עם עוד חמישה סניפים בקנדה. בוודאות בני דודים שלי ממזרח ירושלים.  בדקנו את ירושלים: מנות גדולות בלי עמבה, אבל לא שווארמה. בקיצור – נפסלה. מהיוונים אין ציפיות לשווארמה. 

בעיר הזו צריך להתמקד ביתרונות היחסיים: סיני, וייטנאמי, קוריאני, פיליפיני, יפני, הודי, תאילנדי... המגוון אינסופי. 

מאחר ובזכות הילדים אנחנו פועלים בגיזרה כבר שנים רבות, צריך להזכיר שהפעם הראשונה כאן היתה לפני שחן וניר בכלל נולדו. כבר הכרנו כל אתר תיירותי באזור יותר מפעם אחת, אבל מי זוכר...

היום נסענו לשיטוט בפארק סטנלי. התחיל מעונן חלקית ונעשה שמיים כחולים. אנחנו בתחילת מאי, אחרי שיא הפריחה של כל מה שיוצא מהאדמה, ועדיין הרבה פריחה.

בניגוד לפארקים עירוניים גדולים אחרים, פארק סטנלי איננו יצירה של אדריכל נוף, אלא התפתחות של יער ומרחב עירוני לאורך שנים רבות. מרבית המבנים מעשה ידי האדם שנמצאים בפארק נבנו בין השנים 1911–1937 תחת השפעתה של רב-פקדראולינגס. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נוספו אטרקציות נוספות, כמו תערוכת דובי קוטב, אקווריום ורכבת מיניאטורית. חלק גדול מהפארק נותר מיוער בצפיפות כמו שהיה בשלהי המאה ה19, עם כחצי מיליון עצים שחלקם מטפסים לגובה של 76 מטרים והם בני מאות שנים. אלפים מהעצים אבדו (ורבים נשתלו מחדש) לאחר שלוש סופות רוח עיקריות שהתרחשו במאה השנים האחרונות, האחרונה בשנת 2006. בשנים האחרונות עיריית וונקובר כרתה כ-160,000 עצים עקב הדבקה של העצים בזחלי עש מסוג לופר.

אומרים שמאמץ רב הושקע בבניית טיילת על שפת הים, טיילת חומת הים (Seawall) שמה, והיא מקיפה את הפארק. הטיילת שאורכה כ-10 ק"מ הרוויחה את לחמה ואלפים רבים מטיילים מדי יום לאורך עשרת הק״מ שלה, כל אימתי שלא יורד גשם.. .

הפארק כולל גם שבילי יער, חופים, אגמים, אזורי משחק לילדים ואקווריום ונקובר, וכן אטרקציות רבות אחרות. במרכז הפארק עובר כביש (99) המחבר את ונקובר עם האזור הצפוני של המטרופולין לעיר ונקובר הצפונית, באמצעות גשר שער האריות.

לפארק היסטוריה ארוכה, והוא היה אחד האזורים הראשונים שנחקרו בעיר. הארץ שימשה להתיישבות במקור על ידי עמים ילידים במשך אלפי שנים לפני שקולומביה הבריטית יושבה על ידי הבריטים. במשך שנים רבות לאחר הקולוניזציה (שני ביטויים מרשימים שיצאו מהמכבסה),  הפארק העתידי עם שפע מקורותיו יהיה גם לביתם של מתיישבים שאינם ילידים. האדמה הפכה מאוחר יותר לפארק הראשון של ונקובר כאשר העיר התאגדה בשנת 1886. הפארק נחנך רשמית ב 1889  על ידי פרדריק סטנלי, רוזן דרבי השישה עשר שהיה אז המושל הכללי של קנדה ועל שמו קרוי הפארק.

אני מבקש להדגיש שהעיר ונקובר ממש ממש יפה. לא חשוב כמה פעמים היינו כאן וכמה עוד נהיה, היא תמיד, בכל עונה, ממש יפה. 

לשבוע הבא אני זומם לעשות סיבוב באי ונקובר. בלי קשר לעיר באותו שם,  Vancouver הוא אי בדרום מערב קנדה באוקיינוס השקט, צמוד לחוף המערבי של קנדה. האי ונקובר הוא הגדול ביותר במערב קנדה וה-42 בגודלו בעולם, עם שטח של 32,134 קילומטרים רבועים. אוכלוסיית האי כ  864,864 נפש. קרוב למחציתה מתגוררת בוויקטוריה רבתי, הממוקמת בקצה הדרום מזרחי של האי, עיר יפיפיה על החוף הדרומי. ערים נוספות באי הן נניימו, פורט אלברני, פארקסביל, קורטניי וקמפבל ריבר.

אורכו של האי ונקובר הוא 460 קילומטר, רוחבו 100 קילומטר. החוף המערבי של האי טרשי, רצוף מפרצים, פיורדים ומצוקים. חופו המזרחי, לעומת זאת שטוח יותר. באי אגמים ונחלים רבים. האי משתייך לפרובינציית קולומביה הבריטית של קנדה (אשר שיטחה של BC מיליון קמ״ר,  בלתי נתפס על דמיון ישראלי). אוכלוסייתו היא השנייה בגודלה בין איי קנדה.  לעומת מדינתנו הקטנה:  45% יותר שטח, 8.2% לעומת האוכלוסיה שלנו, 477 נפש לקמ״ר אצלנו לעומת 27 נפש לקמ״ר באי ונקובר. אצלנו הצפיפות גדולה פי 18 מאשר באי! יש על האי שלוש אוניברסיטאות. 

האי נקרא על שם האדמירל ג'ורג' ונקובר אשר חקר את חופי האוקיינוס השקט בין השנים 1791–1794. בצדו המזרחי נמצא אי התגליות שגם הוא התגלה באותו מסע.

.

במרכז האי נמצא פארק סטראטקונה, המשתרע על שטח של כ-2,500 קמ"ר. בתוכו נמצאת שרשרת הרים המכוסים קרח בכל השנה, ובהם הפסגה הגבוהה ביותר באי, שמגיעה לשיא של 2,195 מטר מעל גובה פני הים.

החוף המערבי של האי הוא בעל כמות המשקעים הממוצעת הגבוהה ביותר בצפון אמריקה, כ-6,650 מילימטרים בשנה. לעומת זאת, בשל שרשרת ההרים במרכז האי, כמות המשקעים בחוף המזרחי נמוכה בהרבה, ומגיעה ל-635 מילימטר בשנה בסביבות העיר ויקטוריה בדרום מזרח האי. עיקר המשקעים יורדים בסתיו ובחורף. שלג נדיר באזורים הנמוכים, אבל שכיח בפסגות ההרים. הטמפרטורות באי הן ממוזגות עם ממוצע שנתי של C°‏ 10.

הפאונה באי דומה לזו שבחוף המערבי של היבשת עם הבדלים קלים. למשל דוב גריזלי, אייל קורא, בואש, קיפוד וזאב ערבות אינם נמצאים באי אף על פי שהם שכיחים ביבשת. אגב, גם לא במדינת ישראל. איזה דימיון!! אחד המינים במשפחת הסנאים, המרמוט של האי ונקובר, אנדמי לאי. תת-המין רוזוולט של האייל הקנדי נמצא בקנדה רק באי ונקובר. באי גם אוכלוסייה גדולה של הפומה (אצלנו הם נעליים).  באי שכיחים הדגים טרוטה וסלמון.

אם אכן ניסע או לא, נחיה ונראה.