מה לי ולטורנדו?

אין כל קשר אישי חברתי או משפחתי. קראתי עליו מזמן, ראיתי הסרט טוויסטר בו משאיות ופרות עפים באוויר, ראיתי אינסוף סרטים של טוויסטרים אמיתיים, ויום אחד בוויסקונסין, ראיתי ממרחק לא גדול היווצרות של סערה עם עננים שחורים, ברקים בלי סוף רוח עולה ורק הטורנדו עצמו לא נוצר. החוויה נצרבה בי עמוק. אז גם הבנתי שתנאים להיווצרות טורנדו אינם מספקים תעודות ביטוח לטורנדו ממש. החוק אומר - לא תנסה לא תצליח. צריך להביא את התחת למקום בו זה קורה ובעונה המתאימה. אז בבקשה: המקום, דרום מזרח ארה״ב. שיא עונה חודש מאי, גם אם חל בין אפריל ליוני. מסלול? נחיתה ביוסטון, לינה לילה ראשון באזור הנתב״ג המקומי ע״ש המנוח ג׳ורג׳ בוש האבא, וזהו. כל היתר יקרה לפי מה שנראה בזמן אמת באתרי מזג אוויר או אולי, אם יתמזל ונראה רכב של ציידי סופות ונצליח לעקוב אחריו. תוכנית קצת אמורפית, אבל טורנדו לא מנייה בטוחה כמו זו של אנבידיה.

שלוש שאלות בפרק המבוא: 

1.     מה אם לא נפגוש טורנדו? אז לא. רוב הסיכויים שבשבועיים שהוקצו למשימה  ל א  נפגש טורנדו. ברור לנו מראש והציפיות בהתאם. אבל מה, לא תנסה? לא תצליח.

2.     אמנם הקצנו שבועיים לעניין אבל מה אם כבר ביום השלישי למשל נתפוס את הטורנדו של הלייף? מה נעשה אח״כ? אני מניח שנטייל או נטוס לכותל המערבי או משהו. אין לי מושג. את האזורים של טקסס ולאורך המיסיסיפי ומזרחה כולל האפלצ׳ים כבר עשינו ביסודיות לא מזמן. כך שמבחינת יעדים מסתוריים וחדשים, לנו לא צפויים ריגושים.  

3.     מה נעשה אם יהיו שבועיים של שמים כחולים? נחליט מה לעשות,  בכל יום לגופו, אבל אין אמביציה לשרוף דלק סתם כך. מרטיני או בלאדי מרי זולים מדלק וזו יכולה להיות חלופה נחמדה מאד. מראש הוחלט שלא מזמינים טיסת יציאה מיוסטון. נטוס לאן ומתי שנחליט תוך כדי תנועה.  לא מזמינים לינות מעבר ללילה הראשון. 

לקראת הנסיעה הזו ניסיתי ללמוד קצת על מטאורולוגיה ולא רק על איך נראה טורנדו. חיש קל התברר לי שיש כמה אפשרויות:

1.     אני קצת סתום והלימודים לא מופת לדורותיו כמו שרציתי להיות.

2.     מה שחפרתי היה באנגלית של מטאורולוגים, עם ראשי תיבות וקיצורים, שבהגדרה מוריד ממהירות הלימוד. 

3.     הזיכרון שלי, בושה לספר עליו, אבל כל דבר צריך ללמוד פעמיים ושלוש כדי שבסוף עשרה אחוז יישארו בזיכרון.  

4.     תפוגה קצרה – עד שאגיע לשטח לא אזכור את שמות העננים וכו.

קטע משמעותי בצייד סופות הוא לצלם כמה שיותר מפני שמדובר באירועים חד פעמיים. מה שראית לא יחזור על עצמו ואין פלייבק אם לא מצולם. מכאן שרכב ציידים צריך לכלול: 

תצפיתן, זה שעוקב תוך כדי תנועה אחרי 5-6 אתרי מזג אוויר.

צלם, ההיסטוריון המתעד והמקליט של מה שחשוב.

נהג, שתוך כדי שהוא עוקב אחרי השמיים וגם מנסה לא להרוג את האנשים ברכב ובסביבה הקרובה.

מסיבות טכנו-פיננסיות-פרסונליות צמצמנו הצוות לשניים: שוש ואני. אבל בלי ספק שניים איכותיים, צעירים (ביחד כבר עברנו 150 שנה) ונמרצים, לפחות שעתיים ביום. 

הדרך מארץ ישראל לגלות יוסטון עוצרת ליומיים בלונדון לצורך התחמשות (יומיים עם נכדים) ותדלוק המטוסים. מזג אוויר ביוסטון נראה כמו נולד לטי-שירט וסנדלים. אבל צריך להכין מעטפת למקרה של ירידה בטמפרטורה ועליה בגשם. כל המידע, ההכנות, אתרי מזג אוויר, הכל על מחשב שמתחבר לרכב, ותוכנית סלולר הכי כבדה שמצאנו. 

בשבועות האחרונים למדתי על מזג אוויר, מטאורולוגיה, ההיסטוריה של הטורנדו וכל מיני דברים חשובים. המסקנה האולטימטיבית, לסמוך על מי שיודע: Chat GPT.  רודפים גדולים וחכמים ממני, מצוידים ברדאר ברכב, מסכי טלוויזיה, ריבוי ערוצים מעקב אחר מזג האוויר, לא תמיד פוגעים בטורנדו. ההיפך, לרוב לא. לפיכך מי אני המיקרוב שאצליח כמוהם ואני מצויד רק בסלולר וזהו? כמו שאני רואה את העניין לא צריך להקים ועדת חקירה. Chat GPT בוודאות יהיה האשם היחיד האחרון והסופי אם נפספס. אם בכל זאת נקלע ונקלע אל טורנדו, Chat GPT ואני נחלוק תהילת עולם. 

מה כבר יכול להשתבש?