יום חדש

התחיל עם תחזית 18-26 צלסיוס. בוקר עם שמיים עם ענני צמר גפן או נוצה שבשפת העננים נקראים קומולוס Cumulus. דקיקים כאילו צוירו עם נוצה. אני מספר על כך מפני שאחה״צ השמיים כבר היו מעוננים כדבעי והיו רעמים. המקומיים די התרגשו מפני שרעמים מבקרים אותם רק לעיתים רחוקות. כללית, התחזית לימים הקרובים מעונן וגשום, וזה מצב הצבירה טבעי לוונקובר. כך זה נורמלי וכך צ״ל. 

התחלנו בנסיעה של בערך 70 ק״מ מערבה וצפונה לאורך כביש מס׳ 1 על החוף. הכביש נקרא כביש מספר 1 כמו הכביש ת״א - ירושלים. אבל... כביש מספר 1 בקנדה הוא ה־Trans-Canada Highway, הכביש הטרנס־קנדי המפורסם החוצה את המדינה ממזרח למערב. האורך הכולל של כביש 1 הוא כ־7,800 ק״מ. זהו אחד הכבישים הלאומיים הארוכים בעולם. מהאוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס השקט. בקצה מזרחי בפרובינציית  Newfoundland and Labrador St. John’s. בקצה מערבי Victoria באי ונקובר, British Columbia , כולל מעבורת אל האי. בעברית - מחוף לחוף.

הכביש חוצה כמעט את כל קנדה. עובר דרך תשע פרובינציות, ודרך שמות מפורסמים כמו הרי הרוקי בין Banff ל-Jasper, מהכבישים היפים בעולם, צפון אונטריו, יערות ואגמים הרבה יותר מכמות השערות על ראשי, המישורים הגדולים ממזרח לרוקי׳ז ואלה של ססקצ׳ואן ומניטובה וכמובן BC. שעות נהיגה נטו ברציפות, בערך שבוע, בלי לדומם מנוע. במציאות? זה טיול של 4-8 שבועות. פנטזיה לגמלאי המטייל מהסוג הנבון יותר. לא, בבקשה לא בחורף!!

זה מזכיר נושא קנדי כאוב אחר: שריפות היער. 

שריפות היער בבריטיש קולומביה. מדובר באחד מאזורי שריפות היער המשמעותיים בקנדה ובכלל בצפון אמריקה, במיוחד בקיץ. מה שעובד לטובת השריפות הוא צירוף נפלא של גורמים כמו יערות עצומים, קיץ יבש, גלי חום, ברקים ולעיתים פעילות אנושית, צירוף היוצר תנאים אידאליים לשריפות ענק. שלא כמו בכרמל, כאן לרוב איש אינו יכול ואינו מנסה אפילו לכבות אותן. הטבע התחיל? הטבע יסיים. האזורים הפגיעים יותר הם היבשים יותר של פנים הפרובינציה: Kelowna Kamloops, ,Okanagan ,Cariboo. הם גם אזורי תיירות ידועים אבל לא כשמתנהלת שריפה על שטח של מאות קמ״ר. אני מכיר חברים שתכננו שנה מראש, הגיעו הנה ברמת השבט, שכרו קראוונים, עשו הכל לפי הספר ושלושה ימים אחרי הנחיתה נאלצו לעזוב את הרוקי׳ז ולהתחפף מערבה. העשן היה בלתי נסבל למשך שבועות ארוכים. 

לעומת זאת, אזור ונקובר והחוף בדרך כלל רטובים יותר ולכן פחות מועדים לשריפות גדולות ממש בתוך העיר. העשן — הבעיה הגדולה. גם אם השריפה רחוקה מאות קילומטרים, העשן יכול להגיע לוונקובר, השמיים נעשים כתומים/אפורים, איכות האוויר יורדת מאוד, ואפילו מריחים עשן בתוך העיר.

אירועים בולטים: 2021 גל החום הקיצוני. הכפר Lytton הגיע לשיא חום קנדי של כ-49.6°C. יום אחר כך כמעט כל היישוב נשרף בשריפת ענק. 2023-2024 שנים קשות במיוחד בקנדה עם מיליוני הקטרים שנשרפו ועשן שהגיע אפילו לאירופה ולארה״ב.

איך קנדה מתמודדת? כמיטב יכולתה: מטוסי כיבוי מים, מסוקים, פינוי ערים, מערכות התרעה, ניהול יערות ומנהלות דומות. בקיץ יש איסור מוחלט על: מדורות, ברביקיו פתוח, זיקוקים. האם זה קשור לשינוי אקלים? רוב החוקרים סבורים שכן, אבל מי בכלל שואל אותם? עונות השריפה ארוכות יותר, חם ויבש יותר, יותר אירועי קיצון. נראה איך יראה הקיץ הנוכחי.

אחרי ההקדמה הארוכה הזו,  נסענו על כביש 1 עד שהתפצל מכביש 1 לכביש 99. זה הכביש המוביל לאתרי הנופש הסמוכים לוונקובר, כי תמיד נוסעים עליו לאתרי הסקי, לאתרי הקמפינג ולהרבה אתרי תיירות נוספים. כביש המגיע עד לקצה של BC , כולו 650 ק״מ. 

עצרנו כאמור בערך אחרי 70 ק״מ והלכנו לראות את מפל שנון או בשפתו Shannon Falls. מאד מרשים ורועש, דקות הליכה ומקבלים מפל בגובה 335 מ׳, הכל על סלע גרניט תלול ושחור. כנראה שהגענו בעונה טובה מפני שהיו בו יותר מים ממה שזכרנו. משם המשכנו מעט הלאה לסקוומיש או אם אני כותב נכון Squamish. זו העיירה שבין ונקובר לוויסלר, ליד Shannon Falls ו־Sea to Sky Highway. עיירה נחמדת מאד. שווה לעצור כאן. גם עצירה של 4 שעות בדרך לוויסלר שווה מאוד. למה? מצאנו קפה קטן וצנוע ממש טעים, ויש מסלול טבע קצר בלי מאמץ גדול אבל כללית, מסלול קל לקשישים זה רק לקופת חולים, וזה לא כאן. 

Sea to Sky Highway הוא רכבל המטפס על צוק גרניט עצום כמו זה של המפל. הרעיון המרכזי הוא שעל ההר למעלה, בתחנה הסופית של הרכבל, יש מצפה עם נוף אדיר ורואים משם גם את קריית מוצקין. הנסיעה עצמה מתחילה כמעט בגובה פני הים ומטפסת במהירות אל רכס ההרים מעל Howe Sound. בתחנה סופית הגובה 885 מעל הים. יש שם גם בית קפה ומהמצפה יוצאים שבילי הליכה על ההרים סביב. כמובן שכבר היינו שם בעבר והפעם השתוקקנו לעלות שוב כדי להתקרב עוד יותר אל השמש היוקדת המאוד בלתי קנדית שתפסנו. אלא מה? ביקשו שמונים דולר קנדי לאדם (בין שהוא קנדי ובין אם לאו) בשביל הכבוד לעלות ברכבל, מחיר לקשיש/ה!! זה נראה כמו שוד מזויין והתעמרות בקשישים. בלי למצמץ – ויתרנו. אבל בחוכמתנו כי רבה, בדקנו בטלפון כמה עולה לחצות את גשר החבלים בקאפילנו Capilano. גם שם 80 דולר לישיש/ה, אפילו אם אין לו כיסא גלגלים או קביים!! 

 גם על קאפילנו ויתרנו. מאה ארבעים ומשהו קילומטר (בכביש יפיפיה) בשביל להימנע מגזל, נרשמו בסעיף ״צריך לברר מראש״.  ובכל זאת כמה מילים: בתנאי שוק רגילים, שני אתרים יפים מאד לתיירים מהוד השרון והפרברים. כבר שילמנו מעת לעת מחירים מופקעים אבל שני המקרים הללו מוגזמים גם בקנה מידה של מקומיים. 

הביקור המפתיע ביותר בסבב הנוכחי היה בלי ספק בגן ואן-דוסן. כבר ראינו בימי חיינו הקצרים כמה וכמה פארקים המציגים צמחיה, ואולי גם סיפרנו על כמה, אך ככל שהצלחנו להעלות מהדיסקט המוחי, זהו היפה והמרשים שראינו. למה מפתיע? איך לא ראינו אותו עד כה בכל שנים והביקורים בעיר? נשגב מבינתי. 

גן ואן־דוסן (VanDusen Botanical Garden) בלב העיר וונקובר הוקם בשנת 1975 על שטח שהיה בעבר מגרש הגולף העירוני Shaughnessy Golf Course. הגן נקרא על שמו של הנדבן ואיש העסקים הקנדי־ונקובריWhitford Julian VanDusen (ויטפורד ג’וליאן ואן־דוסן), אשר תרם סכום משמעותי להקמתו של הגן דרך הקרן המשפחתית שלו. הקמת הגן הייתה שיתוף פעולה בין עיריית ונקובר, Vancouver Park Board, Vancouver Botanical .Gardens Association. המטרה הייתה ליצור גן בוטני בינלאומי שיציג צמחים מכל העולם לצד צמחייה מקומית של בריטיש קולומביה.

מי היה ואן־דוסן? איש עסקים בתחום העץ והיערות, נדבן מרכזי בוונקובר, תמך בפרויקטים חינוכיים, תרבותיים וסביבתיים. העיצוב הנוף הראשוני נעשה בידי אדריכלי נוף קנדיים, תוך חלוקה לאזורי צמחייה לפי אזורים גאוגרפיים בעולם: הימלאיה, ים תיכוני, יפן, צפון אמריקה ועוד. כיום יש בגן יותר מ־7,500 סוגי צמחים, 550 דונם של גנים ושבילים מכל רחבי העולם מהרי ההימלאיה ועד אגן הים התיכון. זה כולל עצים, שיחים,  פרחים עונתיים, צמחי מים, צמחייה אלפינית, צמחים ים־תיכוניים, אוספים אסייתיים וצפון־אמריקאיים.

מפורסמים במיוחד באביב רודודנדרונים, אזליאות, מגנוליות, דובדבן נוי. בקיץ ורדים, גנים רב־שנתיים, צמחייה טרופית. בסתיו, צבעי שלכת מרהיבים.  כמה שלא נלך בפארק הנפלא הזה, לא נגמר. לבאים אחרינו: נא להקצות לפחות שלוש שעות. כן, יש בית קפה נחמד מאד למטרות התאוששות. 

לעומת שתי האכזבות מחוץ לעיר, ואן-דוסן מלמד שהעיר מכילה עוד הרבה יותר מסתם כך. ראינו היום יותר זני פרחים ביותר צבעים וגדלים ממה שחשבתי שיש בעולם. נפלא. 

האתר האחרון להיום שאני מבקש לספר עליו נקרא יונה ביץ׳, באמת, Iona Beach . באיות אחר זה נשמע כמו קללה או לפחות השמצה אך כאן הוא מוגדר Regional Park, Richmond. הסבר: הנתב״ג של וונקובר הידוע כ- YVR נמצא על אי. בקצה אחד של האי הוציאו מזח באורך ארבעה ק״מ לתוך הים. אולי למזח יש תפקיד בהגנה מפני סחף או משהו אבל תכל׳ס הוא משמש להולכי רגל ללכת ארבע ק״מ לתוך הים ולחזור בהליכה. לא מכוניות, לא אופנים, קטנועים של וולט, רק הולכי רגל לרבות אימהות עם עגלת תינוקות. שוש הלכה. אני עליתי על מגדל בכניסה למזח והשקפתי סביב. פרט להולכי רגל ראיתי ציפורי ים מדגמים שונים, מטוסים ממריאים, צמחיית חוף וביצות... ממש שעה נעימה. ריצ׳מונד הזו, אולי בדומה לאחותה הלונדונית, פרבר מגורים נחמד ופרט לכך שהוא קרוב ל- YVR, שקט ושטוח כמו סביון אבל לא עניין לעשירים גדולים.