⁨תחילת תשרי⁩

בשביל להקל ולמשוך תיירים גם בחורף יש להם פטנט הנקרא זוהר הצפון. הם מדליקים את הפטנט בשעות החשכה אך שלא כמו פנסי רחוב, אלה רצים על פני השמיים ובצבעים וצורות מתחלפים. כדי שהתיירים יאריכו את שהותם ויוסיפו עוד להכנסות המדינה. הזוהר אינו מופיע במועדים קבועים. צריך לצאת לשטח מחוץ לעיר במקום שאור רקע אפס או נמוך מאד, ולחכות שכבודו יופיע. עוד תרגיל הוסיפו לנו התיירים: רוצים את זוריק? תבואו בחורף כדי שהתיירות תיפרס על כל השנה ולא רק בקיץ. בחורף קר עד כי יוצאים נטיפי וזקיפי קרח מהתחת הקפוא גם אם התייר עוטה עצמו חרמונית.

ובכל זאת ולמרות הכל, שווה ביקור. כלומר הנופים המטורפים והמיוחד של נורבגיה שווים סיבוב יסודי. המהדרין הולכים הכי צפונה שאפשר עד הקוטב הצפוני ממש. אנחנו לא כך אורתודוכסים

בעיקר בגלל בעיית זיכרון משובש: כמה אגמים / פיורדים / הרים עם שפיץ לבן / קרחונים אפשר לראות ואפשר לזכור? זה כמו כנסיות באיטליה. כמו כמה שוקולד אפשר לאכול? איפה הגבול? בעוד חודש יהיו בחירות לעירייה ועדיין אין לנו מושג מי המועמדים, אז עוד קרח ומים אנחנו נזכור?

התקופה הויקינגית, כולה מהמאה ה-9 עד המאה ה-11. תקופה חשובה של איחוד לאומי והתרחבות. הויקינגים הנורבגים פשטו על שטחים במערב אירופה, הקימו קשרי מסחר רבים והתיישבו בחלק מהאזורים שאליהם הגיעו. זה עשה אותם מומחים גדולים בענייני שטחים והתיישבות ואמנם מנסים ללמד אותנו איך צריך לפעול ביו״ש ובגולן. בתקופה הויקינגית הזו נורבגיה הייתה מחולקת למספר רב של ממלכות קטנות מה שהיום אצלנו הן נקראות מפלגות. האיחוד נמשך כ- 200 שנה (רמז לצפוי לנו) והכוח העיקרי היו מלכי ויקן (Viken), האזור סובב אוסלו, שהשתלטו על עוד ועוד שטחים, ממלכות וקהילות עד שב- 1060 השלימו האיחוד.

במאה ה- 14 במהלך המגפה השחורה, צומצמה האוכלוסייה בנורבגיה, הכלכלה נחלשה, נסיכים דנים וגרמנים ניצלו המצב, הרבו להתחתן עם בלונדיניות נורבגיות מהשכבות המתאימות וכך נוצר איחוד משולש נורבגיה דנמרק ושבדיה החל מ- 1450. תקופה זו תוארה בתואר הכחול ״ליל 400 השנים״. אני לא טוען שלא יצאו מהמיטה 400 שנים, עובדה שב1521 שבדיה יצאה מהאיחוד. נורבגיה נשארה מאוחדת עם דנמרק, אבל בשליטת הדנים.

האיחוד דנמרק נורבגיה תמך בנפוליון בזמן מלחמותיו. שבדיה התנגדה לנפוליון. בקיצור ב- 1905 בוטל האיחוד. נורבגיה הלכה להיות עצמאית ובחרה מלך, איך לא? נסיך דני בשם קרל ששינה את שמו להוקון השביעי על שם מלך נורבגי ממש שנשא שם כזה בימי הביניים.

במלחמת העולם הראשונה נורבגיה היתה ניטרלית וכפרס, הגרמנים כבשו אותה בתוך חודשיים במהלך המלחמה השנייה. היתה שם תקופה של ממשלת בובות שהגרמנים מינו נורבגי אחד קוויזלינג בראשה מה שמלמד...

תמיד הפריעה לי השאלה למה הנורבגים היו כאלה אדישים לשאלה מי שולט בהם? השבדים או הדנים? במהלך הביקור הזה הבנתי. הנורבגי המצוי גר בין הרים ובין סלעים כמו הרכבת. אמצעי התחבורה היו מחורבנים פה אחד. עיניינו אותו למשך חצי שנה כמה כבשים ופרות, קצת דייג מעבר לגדר, בקיץ קצת תפו״א ותפו״ע ומה בכל הוא צריך עוד? הבלונדינית אתו בחושך בין הסדינים חצי שנה מדי שנה. באמת מעניין אותו מי השליט או המלך? על מה? שייקחו ממנו מיסים?

מהטעם הזה הנורבגי קצת קריר לבריות למרות שתמיד הוא מנומס ואדיב. להיות מבודד עושה את הבנאדם גם מנוכר.

אחרי שנורבגיה הבינה היטב מהי ניטרליות, היתה מהראשונות באירופה להקמת נאטו וכן ממייסדות האו״ם, אך אינה חברה באיחוד האירופי. על כך קיבלה פרס: בשנות השישים התגלו מאגרי נפט אדירים בים הצפוני ונורבגיה השכילה לרשום בטאבו הכל על שמה. כך קרה שמדינה ענייה של דייגים התמלאה כסף מחוף לחוף. הם לא שינו בהרבה את אורח חייהם. לא רולקס ולא שווארמה. חינוך ובריאות בלי הגבלה כן, בברלי הילס לא. הם הקימו קרן לשימור כסף לדורות הבאים מה שנקרא אצלנו קרן העושר והכסף בקרן עושה עוד הרבה יותר כסף בזכות השקעות נבונות מאד. בסה״כ הם לאום עם משטר מאד ממצע ומשטח את המספרים בין העשירים יותר לדלפונים עוד יותר.

כמעט כמו אצלנו. למה כמעט? כי לפי דירוג האושר העולמי של האו״ם שלוש הראשונות הן פינלנד, דנמרק ואיסלנד. מי מקום רביעי? נורבגיה? לא ולא! ישראל מקום רביעי. הנורבגים פחות מאושרים מאתנו. מה יגידו אזובי הקיר כמו קנדה למשל? תמיד אמרתי שהאו״ם מוסד מושחת.

אתר מיוחד אחד מעניין שמצאתי על נורבגיה הוא הר עם חור. באי Torget בצפון נורבגיה איפשהו יש הר אשר שמו Torghatt ואשר יש בו חור, אשכרה חור גדול שרואים דרכו את הצד השני של העולם. הפעם האחרונה שראיתי חור כזה היתה בבסיס בנאות הכיכר. היה שם צוק עם חור שהנוער עלה אליו להצטלם. ביום 30 לדצמבר 1970, הצוק התמוטט על צריף חדר האוכל שהיה מתחתיו ונהרגו שם עשרים חברה, נדמה לי נח״לאים, והיו עשרה פצועים. הצוק הנורבגי אינו עשוי חוורים ונראה יותר מסיבי. גם אין חדר אוכל צבאי מתחתיו.

הדרך מלילהאמר לכריסטיאנסונד אורכה 400 ק״מ וברגיל אורכת שש שעות. חצינו רכס מרשים, אשר כיוונו מדרום מזרח לצפון מערב ובדרך חוצה רכס ולא מהגבוהים של נורבגיה, עד שהגענו לחוף המערבי. עברנו ליד מפלים. כשעלינו לפסגות מהן המפלים נשפכים, ראינו הרבה עלים ג׳ינג׳ים ובגלל שהייתה רוח רצינית, הג׳ינג׳ים התרבו על הכביש. הכותרת היא דרך פר גינט. מדריכי התיירות משבחים את הדרך הזו שאינה מאוספלטת אלא נחשבת כאן דרך כורכר. הלוואי על כל עם ישראל דרכי כורכר כאלה. דרך פר גינט אמורה להיות דרך נופית מדהימה עם סרפנטינות ומפלים לרוב, כמיטב לשונם הציורית של מדרכי התיירים. אנחנו השכלנו לראות אותה מתוך בטן עננים ועל כן נשללה מאתנו הזכות לומר משהו אינטלגנטי על טיבה של דרך פר גינט. זה לא כל כך חשוב, אבל הרעיון צריך להיות ברור: נוסעים בתוך עמק נניח ברוחב קילומטר ולרוב פחות. משני צידי העמק הרים בגובה מאות מטרים, תלולים למדי. בערוצים של ההרים יורדים מפלים, עפ״ר צרים וגבוהים. בעמק עצמו, פרט לעמק תמיד יש מים. לא תמיד שמנו לב אם נחל, פיורדי׳לה או סתם אגם, אבל אין מצב שאין מים. לא חשוב כמה עשרות קילומטר או מאות קילומטר הם הנושא – המבנה הזה תמיד נשמר. אנחנו בסוף הקיץ. הרבה הפשרת שלגים כבר לא נשאר. לא ברור אם המים באים מגשם או שאריות של הפשרות. שיהיה.

בעניין הצבע: הכל גוונים של ירוק בלי קשר לסוף הקיץ, אך במקומות הגבוהים השפעת החום מתחילה להיות מורגשת.

כריסטיאנסונד. בשביל להבין, נורבגים שאינם בעיר הגדולה תמיד גרים בבית על אדמה, ולפעמים דו משפחתי. הישובים תמיד על גבעות תלולות יותר או פחות בין הגבעות מפרצונים או מיני פיורדים אבל תמיד יש מים, סירות פרטיות וספינות גדולות יותר, נניח אולי לדייג. כלל הבתים בנויים עץ, צבועים בפדנטיות, גינתם מטופחת וככלל, לא שהם לא גדולים – הם קטנים בהרבה ממה שאפשר לצפות.

על כן כריסטיאנסונד, לחוף האטלנטי תשכון, בינה ובין הים הגדול מלא איים לא מיושבים, וכל האנשים גרים בבתים עם גגות דו שיפועים, חצרות מטופחות והדשאים כאילו גולחו למשעי (לצעירים: פעם היתה משחה כזו במקום להתגלח עם סכין, והשתמשו בה דתיים כדי לקיים את האיסור להתגלח עם תער. היום מכונות גילוח חשמליות. אין משעי). עיירת חוף יפה קטנה נעימה ומצאנו בה מזון טוב. זה היה אתמול.

היום עשינו מסלול לא ישר: מכריסיאנסונד אשר על חוף הים הסענו דרום מערב לאורך החוף במסלול הנקרא הדרך האטלנטית. כשמה כן היא, עם מלא מפרצונים ואיים קטנים, על דרך שחוברה לה יחדיו על המדינה, לרבות גשרים יפיופים המקשרים בין האיים. כנהוג בעדה שלנו, שוש צילמה הרבה ובמשך כל היום.

נכנסנו אל פנים היבשת כדי לעבור בדרך הטרולים. הטרולים הם יצורים מיתולוגים המקובלים בסקנדינביה, יעני מוטציות של שדים. האמת היא שהדרך שופעת סרפנטינות, עוברת בין הרים הרבה יותר תלולים, רובם 1000-1500 מ׳ מעל העמק, תלולים מאד, ועל כן יורדים מפלים מכל כיוון, וחלקם ממש מפלים בריונים. את כל היום הזה עשינו בגשם רצוף וחזק. לצלמת היו קצת קשיים. הנוף לא היה פתוח כמו בסרטי תיירות וככל שהוספנו גובה, הוספנו עננים. בסה״כ, הטרולים הללו סיפקו חוויית נוף מדהימה. כששוש אמרה שזו הדרך היפה ביותר שהייתה בה אי פעם, למרות האינסטינקט להתווכח, הפעם לא מצאתי סיבה. באמת אחת ויחידה. כלומר הדרך...

אולי כאן נכתב לראשונה הפסוק ״כמהפכת סדום ועמורה וצבויים אשר הפך ה׳ באפו ובחמתו״.

היעד ללינה אלוסונד Alesund. זו כבר עיר ממש עם 67,000 תושבים ואפילו שני רבי קומות. בתי דירות משותפים כבר לא נדירים כאן. 385 קמ״ר הכוללים הרבה ים, איים קטנים לא מיושבים וכמובן גבעות. על אחת מהן טיפסנו עם הטויוטה ומשם תצפית 360 מעלות עם מלא תמונות וסרטונים. יש ביטוי נדוש בנורבגיה אך אי אפשר להימנע ממנו: יפה ברמות מדהימות עד נפלאות.

גם הוד השרון מתקרבת לכמות כזו של תושבים, אבל לא – הן לא ערים תאומות.