⁨יותר יפה מטוסקנה⁩

מודיקה היא גם בירת ייצור השוקולד ברמה הגבוהה ביותר, עוד מהמאה ה-16. השיטות – כמו גם אלה ששימשו להכנת עוגות ערביות וספרדיות מסורתיות – נשארות זהות עד היום במגדנייה המפורסמת בונג'וטו (Antica Dolceria Bonajuto). זוהי השוקולטריה העתיקה ביותר במודיקה. השוקולד עצמו דווקא טרי.

העיר מחולקת למודיקה העתיקה (Modica Alta), היושבת על הגבעה ונשלטת על ידי מצודה ועיר תחתית (Modica bassa), המשתרעת לאורך 2 רחובות עיקריים: קורסו אומברטו וויה מרקזה טדסקי (Via Marchesa Tedeschi). בחלק זה פזורות הרבה חנויות ומעדניות של שוקולד. החלק התחתון עבר תהליך של שיפוץ והוא החלק ההומה והתוסס של העיר. הרחוב הראשי הזה מורכב מבתים בארוקיים שכל אחד מהם וללא יוצא מהכלל, משני צדי הרחוב, נבנה כארמון או לפחות כבית של גביר גדול ועשיר. על כן עצם הנסיעה (יש כאלה שהולכים ברגל, אבל למה?) לאורך הרחוב מהנקודה הנמוכה בעליה מתונה עד קצה הרחוב, נניח קילומטר אחד, הוא תערוכה של בתים יפיפיים, מתוחזקים לעילא, ופשוט חוויה אסטטית נדירה. הרחוב כמו העיר כולה נקי ומתוחזק כראוי,

החלק העליון מסקרן, עם הרבה ארמונות בארוק, כנסיות ומנזרים והוא גם פחות מתויר. העיר התחתית מחוברת לעיר העילית בגרמי מדרגות רבים. לנוער מומלץ גרם מדרגות עצום (250 מדרגות) המחבר בין הקתדרלה לעיר התחתית. הייתי מדלג על עניין הכנסיות אלמלא הודעה חשובה: רוב הכנסיות סגורות בצהריים.

חשבתי שאני חכם אבל בהמשך הבנתי שזה לא הכנסיות אלא גם רוב החנויות.

בשלב כלשהו כבר סיפרתי על כך ששבע ערים קיבלו מאונסקו אתר מורשת עולמית. מודיקה אחת מהן והרוויחה העיטור ביושר. גם נוטו הנ״ל ביניהן אבל בסיבוב שעשינו בנוטו לא הצלחנו להבין את ההצדקה לצל״ש. כשמגיעים לרגוזה בשבת בבוקר, המספרים מתחילים להסתדר. רגוזה יושבת על רמה גבוהה למדי עם מדרונות תלולים אל הוואדי. ההיגיון היה שעיר בונים על פיסטין בגובה של הר, כאמצעי הגנה. כדי שזו יהיה אפקטיבית, המדרונות צריכים להיות תלולים ולאויב יהיה קשה להגיע ויותר קשה למצוא חניה. רגוזה זו עברה, כמו כל השכונה של דרום מזרח סיציליה, את רעידת האדמה של 1693 ונהרסה. כל הלמעלה נהרס אך החלק התחתון הסמוך לערוץ כמעט ולא. כשהתחילו לבנות מחדש, בנו את החלק על הרמה וזו הגדירה עצמה עיר נפרדת מהעיר התחתית. בתחילת המאה ועשרים אוחדו השתיים לכלל רגוזה אחת. כשהתחלנו לרדת מהרמה אל הערוץ, גילינו שזו נסיעה ארוכה למדי, כולה בסמטאות צרות והרוב חד סטרי, עד שמגיעים למטה. כמובן שיש ״בנייה חדשה״, החלק שבנו החל מהמאה השמונה עשרה, והעיר הזאת, יפיפייה בזכות הצירוף של הנופים הפראיים והבניה הבארוקית. כל מה שצריך לעשות הוא להתחיל לרדת במדרגות מלמעלה, ולהגיע למטה לערוץ בעיר העתיקה והנה לכם טיול נעים על נוף נהדר, בין ולאורך בית נפלאים ורק צריך לדאוג שמישהו יאסוף אתכם מלמטה. אחלה עיר. זכור: הרחובות עולים או יורדים אבל אין מטר אחד של רחוב אופקי.

הפעילות בעיר רגוזה בשבת פרשת שופטים – מתה. הכל סגור ובדוחק מצאנו מקום אחד פתוח המחייה מתים בעזרת קוקטייל פירות וקוקטייל מנדרינות. שישה יורו לאחד, הזול ביותר מאז רעידת האדמה של 1693.

הסיפור מדלג מעיר לעיר ולא היא: בין הערים הרים גבוהים ונמוכים, עמקים רחבים וערוצים צרים, ברקע הרים גבוהים יותר ועל אחד הנווטת ראתה גם שלג, אבל... הכל ירוק בכל גווני הירוק האפשריים למעט פריחות עצים שלצורך הפשטות נקרא להם שקדיות, אע״פ שמינוח זה נועד לומר שאין לנו מושג מה שמות העצים באמת אבל כולם פורחים על הספקטרום בין לבן וורד, שלא לדבר על הפרחים הצהובים והסגולים הצומחים בשדה. זה השלב לפני שיוצאים עלים ירוקים. מסקנה, אם כבר לטייל, שיהיה סוף פברואר ותחילת מרץ, סיציליה כמו כלה בחופתה. אף פעם בהמשך לא תראה כל כך יפה.

אני מוכן להגן על הכותרת בפני כל בית משפט: דרום מזרח סיציליה, באזורים הרחבים שלו, יותר יפה מטוסקנה, וזה לא בגלל שהחברה של הסנדק הכריחו אותי לומר זאת.

במקומות מסוימים הרגשתי כמו בין אלוני אבא לבית לחם הגלילית. גבעות נמוכות ירוקות וחלקות. מעט מאד חיות משק מסוג פרות עיזים וכבשים. והכבישים רצים בגובה כך שלרוב הנוסע מטייל בתוך נוף פתוח למרחקים.

עצרנו בוילה רומנה. מה זה עצרנו? בשבילה אנשים באים מיבשות רחוקות.

הווילה הרומאית בקזלה Villa Romana del Casale נבנתה ברבע הראשון של המאה ה-4. היא נמצאת כ-5 קילומטרים מן העיירה פיאצה ארמרינה בסיציליה. בתקופת הבניה שלה האימפריה הרומית היתה בתהליך של קריסה כלכלית. בא איזה עשיר גדול לוואדי קטן ובונה וילה עצומה וזה מילא. הוא מקשט אותה בחדרים ובשטחים הציבוריים בציורי קיר ופסיפסים מדהימים באוסף הגדול ביותר בעולם. בעיני רוחי הוא אומר לעצמו, נראה אם מס הכנסה ימצא אותי כאן...

לאחר נפילת האימפריה הרומית, הווילה ננטשה ואף נקברה מתחת למפולת בוץ אדירה שהתרחשה במאה ה-12. אירוע זה, על אף שהיה הרסני, מילא תפקיד מכריע בשימור הפסיפסים. גילוי מחדש: רק במאות ה-19 וה-20 נעשו מאמצים ארכיאולוגיים לחשוף את הווילה. החפירות הנרחבות נערכו באמצע המאה ה-20, וחשפו את רוב הפסיפסים ואת הווילה המפוארת. 3500 מ״ר של פסיפסים – אם לא מכל סיבה אחרת, לפחות בשביל זה צריך לבוא לסיציליה. עשר תמונות מכאן אפשר לראות בויקיפדיה.

שלוש הערות:

מעטים הם נותני השירותים בסיציליה הדוברים אנגלית או עברית או שפה זרה כלשהי. מלצרים (רבאק!), מוכרנים, נהגים... לרוב הם דוברים מעבר לסיציליאנית שהיא שפה בזכות עצמה, גם איטלקית כמובן אבל לומר שחסידי גור אינם לומדים לימודי ליבה, אז מה נגיד על הסיציליאנים המתפרנסים מתיירות ולא מקצבאות?

לאורך הכבישים המהירים והמצוינים יש מפרצי עצירה שזה בשביל נהג לעצור בצד בלי לחרבש את התנועה. לאורך המפרצים הללו מישהו מניח שקיות אשפה מלאות. זה עניין חזרתי, שיטתי, מכוון ואיני מצליח להבין למה מניחים שם ודווקא שם שקיות זה? האם מישהו אמור לאסוף אותן? למה לא אוספים מבתי מניחי השקים? הם כמובן קצת נקרעים וזבל מתפזר אבל לפחות אם הייתי מבין מי נגד מי...

בחלקים האלה של סיציליה פזורים אינספור תמרורי 50 קמ״ש. ראינו למשל בקטע של אוטוסטרדה חדשה שלאורך כל 200 מ׳ תמרור 50 קמ״ש. בכבישים מהירים וכבישי רגילים. עם קשר ובלי קשר למצב הכביש, ותמיד רק 50. פיתחתי תאוריה שמישהו קיבל מהקבלן שהכין התמרורים הללו הטבה משמעותית בשלב ההזמנה והיא גדלה לממדים בלתי שפויים...

הכללה: תמרורים בסיציליה אינם אלא אמצעי קישוט והוספת צבע לטובת האסתטיקה ואין להם כל קשר לתנועה, לאכיפה או לנהגים. רק בגלל שאיני דובר סיציליאנית לא שאלתי אם יש

חוק ה א ו ס ר על ציות לתמרורים או אם אלה נימוסי הדרך.

הערב לא היה קראף אז הלכנו על בקבוק יין לבן חביב מאד, אכלנו לזניה פטריות וצלפים והזמנו פיצה סיציליאנית שזה עם אנשובי, בזיליקום וצלפים מעט גבינה אם בכלל. הקינוח היה טירמיסו. הכל כמו בארץ אבל כל כך הרבה יותר טעים. לא נעים לי להודות שיש אצל מישהו משהו יותר טוב מאשר בארץ אבל אלמד להתמודד עם זה.