אס״ק⁩

אווירת סוף קורס. מתחילים לחשוב על השיבה הביתה. היפים והמיוחדים של סיציליה, מאחורינו. האמנם?

אנחנו על הצלע המערבית וחוזרים לצפונית עד שמחר בלילה נלון שוב בפלרמו. האמת שאם היינו מקצצים יום או יומיים, אף אחד לא היה נעלב אלא שעובדים אצלנו בבית אז לאן בדיוק צריך למהר?

הלילה האחרון בילינו ביקב Agritourisimo Baglio Donna Franca בפאתי מרסלה כאמור לעיל. ארוחת הערב ביקב עמדה בניגוד להוד ולהדר של המקום. Busiate היא צורת פסטה אופיינית לאזור הזה ונראית כמו פסטה מסולסלת אבל מלאה וקשוחה. הגישו לשוש עם עגבניות וזיתים, אך לא מספיק חמה. בקיצור, בתחתית הטבלה של הפסטות עד כה. לי הגישו חתכים של צינורות פסטה גדולים עם שרימפס קטנים אבל לא באמת להנציח לדורות הבאים. היין היה מהיקב המקומי אשר שמו Ansaldi ומבוסס על ענב מקומי Grillo שמו, שהוא גם מאבות המזון של יין מרסלה, אשר מכיל 15-20% אלכוהול. היין היה טוב בהחלט.

המיוחדים בארוחת הבוקר היו שלוש ריבות, תפוזים, אגסים וקלמנטינות. ריבות ביתיות מהסוג שפעם עשינו לבד בבית בשנות החמישים. שוש אומרת שהיו אחלה. בנוסף היה מיץ תפוזים סחוט טרי, מחייה מתים.

היום הזה התחיל נטול שמץ של עננים. שמש על כל הסקלה. כמעט ביקשתי קרם שיזוף. הסתובבנו בחוץ בלי מעיל!!!

התחנה הבאה, אריצ׳ה Erice. לוקחים מפרץ, ים יפה עם אפס גלים, מניחים צמוד אליו הר, כמו כרמליה בחיפה, אבל לא פיצפון 200 - 100 מ׳ אלא 751 מ׳ זקוף ויפה, על פסגת ההר בונים עיר קטנה מוקפת מדרונות תלולים (דרישות פיקוד העורף). בעיר התושבים מתמחים בהכנת מרציפן מכל הצורות והצבעים וגבירותי ורבותי, קהל נכבד – זאת אריצ׳ה בגודל טבעי! בירת המרציפן של האי. אנחנו הסוכרתיים לא נוגעים בטריפה אבל אנשים נורמלים חוגגים כאן את שמחת בית השואבה. לסוכרתיים (וגם לכאלה שלא) שמורה חווית נוף באמת מדהים. כל כמה מאות מטרים בכביש העולה ואח״כ שוב כשיורדים, עוצרים לצלם עוד ועוד...

שוש חזרה מחנות מרציפן עם חבילה סגורה שהסיווג הביטחוני שלי לא מרשה לי להיחשף לתכולתה אבל הביאה גם מאפה שטוח אחד לצריכה מקומית. על חטאי אני מכה היום, לקחתי ביס וזיהיתי סברינה עם מלא שקדים בתוכה. אם רק הייתי בלתי סוכרתי...

מאריצ׳ה המשכנו לסן ויטו לו קאפו San Vito Lo Capo. על הצלע הצפונית של סיציליה בצד שמאל, בולט לו חצי אי ובשפיץ שלו, העיירה הנ״ל. בסיציליה כמו בסיציליה, גם זו מוקפת ים והרים מחודדים. הנוף באמת נהדר אך להבדיל ממקומות אחרים, החוף רחב חולי ועדין ואני מתאר לי שבקיץ החם גם מלא דחוס ומפוצץ נופשים המתמחים בשריצה ממושכת בשמש, עם או בלי טבילת צינון בים החלק. ברחובות הקטנים פזורים כל מלכודות התיירים הרגילות כגון פיצריות, גלידריות, בארים ואף אנחנו לקחנו איזה טעימה שנוותר על תיאורה. אם מישהו רוצה להעביר חופשת קיץ על חוף הים בלי לחפש הרבה מדי ארכיאולוגיה וקשקושים, כאן יותר יפה מחוף הכרמל.

הלאה לסקופלו Scopello. הר-ים-מפרץ-נוף מלמעלה- חוף הים... כבר אמרנו היום? העיקרון ברור. הרבה מאד נקודות לאורך חופי סיציליה נראות דומה מאד לסקופלו, למה? 1484 ק״מ חופים חוליים, צוקים מרשימים, מפרצונים, אזור סלעים על החוף ובמים, יוצרים את כל האפשרויות בעולם. אנחנו כאן מונים נקודות אקראיות. באילת יש לנו עשרה ק״מ חוף ואין לנו תלונות. למה אני מתגעגע לימים שסיני היתה בידנו?

כשסיציליאנים בונים שיכון הוא לעולם יהיה בחיצוניותו טיח צבוע. אין חיפויים של אריחים או של חומר אחר. לכן כל מה שנבנה נאמר, בשישים השנים האחרונות – טיח צבוע. כל מה שלא טיח צבוע נבנה קודם והרבה פעמים לא כל כך מתוחזק. אלא מה? בדרום ובמערב רואים בתי על הקרקע, גובה עד קומתיים, חצרות קצת מרווחות קצת יותר והאופי שונה לעומת הצפון והמזרח. הצפיפות קטנה יותר במידה משמעותית. מחר נשוב לפלרמו ואנסה להתבונן שוב במאפייני הבניה.

תחנה סופית להיום, קסטלומארה דל גולפו Castellomare Del Golfo. נחתנו ישר על המלון שעל חוף הים ומחר בטרם נמשיך, נחקור את העיר אם באמת יש לה מבצר גדול (CatelloMare) אם אין. על כל פנים, על החוף, הרים צמודים, מלון על קו המים ומסעדות צמודות. כמה קשים יכולים להיות חיי התייר?

ארוחת ערב כללה פיצה ארבע גבינות שהייתה פשוט נפלאה ופסטה סלמון עוד יותר נפלאה מהפיצה. זה מוקדם להיכנס לסיכומים אבל אם לא סופרים את היום בצהרים כשנכנסנו לסתם מלכודת של טיפשים ורק באשמתי, האוכל בסיציליה מצוין, למשל טוב מיוון או ספרד או פורטוגל. מדובר על אוכל עממי ולא מישלן ונוצצים. אם הייתי צריך לחיות רק על אוכל סיציליאני או איטלקי ואפילו בלי שווארמה עם עמבה, הייתי מגיע בקלות לגיל 175 עם אופציה לשיפורים.