⁨שני לילות בנלסון⁩

הלילה האחד בא אחרי ההפלגה והנסיעה מפיקטון לנלסון בחוף המערבי. הלילה השני קודם לנסיעה מנלסון ל- kaikora שזה בכלל על החוף המזרחי של האי הדרומי. למה לחצות את האי ממערב למזרח ולמחרת חזרה למערב? בגלל החיות: לוויתנים, דולפינים כלבי ים עם פרווה ובלי פרווה (לחלק מהם בכלל לא קוראים כלבי ים אבל אצלנו בחיפה אין קיפוח בגלל שם), ואולי עוד כל מיני חיות עצומות. כל אלה אמורים לחכות לנו בקאיקורה. שיעזו לא לחכות לנו על החוף בקאיקורה…

ובכן בין שני הלילות הללו נסענו מנלסון צפון לאורך החוף. היעד הפארק הלאומי על שם הבל טסמן זצוקק״ל. 16 מעלות, עננים גבוהים (לא יירד גשם) רוח נעימה. ע״פ המפה זהו פארק גדול והמאפיין העיקרי שלו הוא שבילים והליכות. אילו רק הגענו הנה לפני חמישים שנה…

הנסיעה כולה 65 ק״מ. בחצי הראשון של הדרך רואים קצת ישובים, כל הקרקע מעובדת, גם כרמים רבים. ליד בתים רבים דוכנים למכירה של דובדבנים, עגבניות, פירות. אכן בני תרבות. המחצית השנייה של הדרך, הצמודה לחוף הים, מגלה שטחים עצומים של אדמה לא מעובדת עם עקבות מים עליה. לא הבנתי אם שטחי שטפונות לשעבר או נסיגה של הים. השטחים היו כל כך גדולים שרק בהמשך הפנמתי שזה השפל של הים. במון סט מישל ובכלל בצרפת לא ראיתי מימי שטחי שפל כל כך גדולים. נסיגה של שני ק״מ ולאורך של כעשרה ק״מ אין בחוף השקט שלנו.

בהמשך נתקלנו בשלט אזהרה שאישר את אזהרת הרופא חייא: קרינת uv בניו זילנד גבוהה בצורה היסטרית. נפל לי האסימון: לפני שלושה ימים הפנים והפדחת שלי נעשו אדומים וצורבים. חתיכת כוויה. אחרי שלושה ימים החל קילוף בעור. רק עכשיו הבנתי שבעצם עברתי שיזוף יתר. זה לא שהייתי בשמש ישירה! אני בחיים לא נמצא בשמש ישירה. אלא שהקרינה הזו עוברת דרך עננים או מגיעה בדואר או משהו אבל טיגנה לי את הצורה. איני מבין את הפיזיקה של העניין אבל הייתי עסוק בלהתגרד ולכן לא עסקתי בה.

כל היום הזה לא ראינו שמש ישירה אך התחלתי ללכת עם כובע גם לשירותים. הדרך בקטע הגבעי משקיפה על ים ומפרצים, וכמובן מיוערת לפי התקן. בין לבין מוחבאים בתים, צריפים קצת יותר רציניים, המתצפתים על נוף נעים לעין. בנקודה אחת עצרנו ליד split apple rock שזה אי קטן קרוב לחוף ועליו סלע עגול ויפה כמו תפוח מבוקע. החוף מול הסלע נפלא לגמרי. שלושה שבילים שונים מובילים אל החוף שאורכו כק״מ ושוש הלכה כרבע שעה על אחד מהם וכן לאורך החוף. בגלל תפקידי האבטחה שלי ושמירה על האוטו שלא יזוז, (גם) הפעם לא הלכתי ברגל אל החוף אלא ראיתי אותו מלמעלה.

חשוב לציין: כל הקרקע לרבות השבילים עצמם הם קרקע פרטית ולכן אסור ללון , להכניס קרוואנים, להדליק אש וכיוצא באלה פעילות העלולת להפריע לבעליה הקרקע. ניו זילנדים יודעים לכבד פרטיות שלא כמו ביתשאנים בנחל הקיבוצים.

עוד ידיעה חשובה: על החוף דוגרים הפינגווינים הכחולים על ביצים עד שיוצא משהו. כדי לא להפריע להם בעלי הכלבים בכל ניו זילנד מחוייבים בחוק להחזיק הכלבים על רצועה. אם כלב פוגע בבע״ח בטבע הקנס 20,000nzd שזה בש״ח 50,000. איני יודע כמה כבר שילמו את הקנס אך אני יכול לחשוב על טנדר משומש במצב ממש טוב במקום לאפשר לכלב שלי (שאין לי) לנשוך פינגווין כחול או ירוק או אדום.

עשינו הדרך חזרה. שוש טעמה יינות באחד היקבים וגם קנתה משהו לדרך, אבל שום דרך לכתוב עליו הביתה. השיבה לנלסון התמקדה במוזיאון למכוניות nelson classic cars museum. 140 מכוניות באמת קלאסיות (אין אף פיז׳ו אחת!) ולשוטט במוזיאון הזה מעלה לי את לחץ הדם ומוריד את ספיקת הלב: איך במדינת ישראל האטומית, המתקדמת בעולם, עם המתעמלות הכי יפות, אין מוזיאון מזורגג אחד למכוניות קלסיות בהיקף חצי המוזיאון של נלסון הנמצאת שלושה מטר מסוף העולם? איתן ורטהיים עליו השלום הקים ותחזק לאורך שנים אחד אבל הכל היה אוסף פרטי שלו ומשרדי התחבורה התרבות האוצר (כל הכסף שלו בא ממכוניות ודלק) לא יכולים להכנס לעניין ולהקים ולתחזק מוזיאון אלמנטרי אחד בתחום הרכב?

אכלנו הודי והגענו לחדר עייפים מאד. לא ברור אם בגלל הג׳ט לג או העובדה שקמים מוקדם מדי, אבל הערבים עוברים עלינו בעייפות כבדה. מאז יצאנו מהארץ לא הדלקנו טלוויזיה אפילו פעם אחת, למרות המונדיאל.