קנזס סיטי

הגענו. שלוש שעות וחצי של דרך כפולת נתיבים וברובה בנוף שטוח כמו שולחן. לאורך כל הדרך הישרה כמו הרבה כבישי הסרגל שלנו ביחד, פזורות חוות חקלאיות משני צידי הדרך. חווה חקלאית כמו שהיא נראית מהכביש כוללת בית מגורים נאה, רחבה גדולה של דשא גזום למשעי, מספר סילואים עשויים פח מבריק בגדלים שונים ועוד כמה מבני עזר לחקלאי, עשויים גם הם פח מבריק. איננו יכולים לדעת מה השטח החקלאי של החווה משום שבכל המדינה הזו אין גדרות. לא סביב החוות ולא סביב הבתים.

היום התחמם עד ל- 36 מעלות וכמובן שאין בכך תמריץ לצאת מהאוטו שלא לצורך. גם בגלל שעברנו מוקדם מדי ליד חוות תפוחי עץ ידועה וגם בגלל שצמנו, לא התעכבנו לידה. ביום אחר היינו יוצאים משם עם פשטידה של שני דונם אבל כאמור, היום היה שונה ונותרה בנו האמונה האיתנה שחוות כאלה עוד נפגוש.

הגענו ל- kc או נכון יותר לאינדיפנדנס הסמוכה בשביל לבקר חבר, הארי ס. טרומן. להארי היה שותף בחנות הבגדים שלו, יהודי כשר, וכאשר טרומן הנשיא קיבל פנייה ישירה מהשותף, מייד פעל להכרה במדינת ישראל, דקות ספורות לאחר ההכרזה על הקמת המדינה ובניגוד מוחלט לעמדה העוינת המסורתית של מחלקת המדינה.

הספיר מופיע בהרחבה גם בביוגרפיה של טרומן ולכן נדלג כאן על קשקושי ההיסטוריה ונלך לעניין אשר לשמו התכנסנו רק נציין שהנשיא חיים וייצמן נתן לטרומן ספר תורה כאות תודה.

טרומן חיי את כל חייו הלא וושינגטונים באינדפנדנס. הוריו היו פלחים עם משק של 2400 דונם ואמצעי חרישה מתקדמים בדמות פרדות וסוסים. הקריירה הפוליטית המקומית שלו נבנתה על בוס פוליטי שניהל את כל העיר ותמך בבחירת טרומן לקונגרס. אותו אירי גם זכה לשבת בכלא על העלמת מס ומבחינת טרומן זה היווה קושי להיבחר שנית אבל למרות הכל הוא נבחר. מסיבות פנים מפלגתיות הוא מונה סגן של רוזוולט בקדנציה הרביעית רק בגלל שלא היו לו אויבים כמו למועמדים האחרים. שלושה חודשים אחרי ההשבעה רוזוולט עקר רגליו מהעולם הזה וטרומן הושבע שוב, הפעם כנשיא.

שמונה שנים נמשכה תקופת נשיאותו והיה בה הכרעות קשות יותר משעמדו בפני נשיא אמריקאי כלשהו. הוא הכריע בעד השימוש בפצצה הגרעינית, המלחמה הקרה, מצור ברלין מלחמת קוריאה, פיטורי גנרל דאגלס מק  ארתור, הכנת וביצוע תוכנית מרשל, שיקום הכלכלה האמריקאית וכו. בין היתר יש במוזיאון קטע משמעותי על תמיכתו במדינת ישראל.

ובכן, המוזיאון נמצא בספריה הנשיאותית על אדמה שכנראה היה פעם חלק מהמשק או בסמוך לו. בשנת 1955 הוחק חוק בספריה הנשיאותית, שלוש שנים אחרי שטרומן סיים נשיאותו, והוא היה לנשיא הראשון שנבנתה עבורו הספריה. כמובן שיש בעיירה עוד כמה מבנים הקשורים בטרומן ובין היתר ביתו שם גרו הוא ואשתו מאז התחתנו ועד מותם, בית שירשו מהורי אשתו בס.

העיסוק בטרומן שווה בעיקר לאחר היכרות עם חייו והרקע ההיסטורי. גם קברם נמצא באותו המתחם והמקום מלא וממולא בשפע פריטים, קטעי עתונות מהתקופה, פריטים מהיות קצין תותחנים במלה״ע הראשונה ועד המכונית הנשיאותית. בקיצור – מעניין ומספק.

פרט לטרומן יש עוד ב- kc מוזיאון אומנות נחמד ששוש ראתה כשאני נמנמתי באוטו, כמה וכמה מזרקות יפות, וזלזול מוחלט בשווי הקרקע.   עד כדי כך, שבכל העיר אין מדחנים, כל החניה חינם וחופשית בכל העיר, והמרחקים הפנימיים כמו חיפה חדרה.

עוד דבר ראיתי כאן שהסביר תופעה. כידוע בסיליקון ואלי וונקובר, פריסקו ולוס אנג׳לס, שהן גזרות הלחימה שלי, יש המון מכוניות יקרות גם בקנה מידה אמריקאי ומעט מכוניות אמריקאיות בסיסיות כמו פורד ודוג׳, שברולט וקרייזלר, הלחם והחמאה של דטרויט. כאן במערב התיכון רואים למה: כל מה שלא ראיתי אצל אצולת הממון נמצא כאן. יום שלם על כבישי kc ולא ראיתי מרצדס אחד לרפואה שלא לדבר על טסלה מזרטי ופורשה. כאן חיים מצביעי טראמפ וזו אמריקה הבסיסית לטוב ולרע. לכן גם מחיר הבתים היפים ביותר באומהה וק״ס  לא עולים על חצי מיליון וכמובן שעממיים עולים 100 – 200 אלף.

ולבסוף, בית כנסת בית ישראל שלא הלכתי אליו אפילו שיום כיפור היום, בגלל טראומה ומעשה שהיה כך היה: לפני שנים שהיתי בלוס אנג׳לס בראש השנה. לבשתי את מיטב הג׳ינס וחולצת כפתורים יפה ולכתי להתפלל באיזה מלון ליד יוניברסל שם המקומיים מתפללים בראש השנה. כשהגעתי ממש התביישתי להיות איתם יען כי אלה באו עם חליפות ועניבות ונוצצים שהרגשתי ממש לא שייך. מאז איני הולך לבתי כנסת באמריקה בנימוק של אי שייכות טוטלית. 

מאחר וצמנו, שברנו את הצום ב- 5guys. למי ששכח, המבורגרים. אכלנו מעט שתינו הרבה ותם יום כיפור. גמר חתימה טובה ולשנה הבאה בירושלים.