⁨ערב יום הכיפורים באוסלו⁩

מהדירה היפה שעל חוף הפיורד בעיירונת Eidfjord יצאנו בשבע בבוקר בטמפרטורה של 3 מעלות עם גשם ועננים נמוכים, לכיוון אוסלו. לא חשוב מה יש בדרך העיקר להגיע מוקדם כי היום ערב כיפור. בחרנו בנתיב הארוך אשר לו נסיעה ארוכה לאורך פיורד. מהתחלת הנסיעה הדרך מתחילה לעלות אבל החלק המיוחד הוא המנהרות. לרוב הדרכים בנורבגיה משופעות במנהרות וזה לא סיפור לכתוב עליו הביתה. אלא שהדרך הזאת עושה ספירלה בתורך המינהרה ותופסת גובה כמו בורג. יוצאים מהבורג ושוב נכנסים לבורג אחר. לא היה שלט עד איזה גובה עלינו. אני מעריך 1100-1200 מ׳. איך אני כזה חכם? כשסיימנו לטפס ויצאנו אל האוויר החופשי, היינו בתחום הכפור. כל הקרקע היתה מכוסה בכפור, הטמפרטורה ירדה למעלה אחת והסביבה מעוננת למדי. מייד כשיצאנו גילינו שכבר פיזרו מלח על הכביש. ביום ראשון ובשעות מוקדמות אין ממש תנועה על הכביש והבנתי לבד את הסיבה: כל מקום אפשרי שיש בו סיכוי לקפה, היה סגור. בתנאים האלה רק ישראלים זקנים בערב כיפור מנסים להימנע מהפתעות ויוצאים גם בלי קפה.

אחרי כחצי שעה של נסיעה איטית וזהירה בעננים (חשש מקרח בתנאי רוח) התחיל להתבהר. עוד איזה שעה ונכנסנו לעולם של שמים כחולים נטו.

כרודפי קפה הצצנו כל הזמן בשלטים אשר בישובים הקטנים דרכם עברנו. ואכן אחרי השעה תשע חלפנו ליד שלט ״בייקרי״. המקום נראה סגור אבל עשיתי תמרון וחזרתי לבדוק פיזית.

פ ת ו ח !!!!

לא זו בלבד שהיה קפה ממש נפלא גם המאפים היו הכי טובים שאכלנו בנורבגיה. בייקרי גדול מאד שהתברר שהוא חלק ממלון. לצערי לא רשמנו שם של המלון אך הוא נמצא על הכביש הראשי בגיילו Geillo. לקחנו גם קפה לדרך. תראו מה עושה אנשים למאושרים. ברור שבדרך עברנו כמה מפלים משמעותיים אבל מי סופר?

סה״כ 307 ק״מ חמש וחצי שעות והגענו לאוסלו. פה מקבלים רק פרס נובל לשלום. כבר היו ישראלים אחרים לפנינו לכן לא ראינו צורך לעסוק בשלום. בעניין יתר פרסי נובל צריך להגיע לשטוקהולם. כבר שלחנו עשרה ישראלים לשתי הבירות האלה והעניין נעשה נדוש.

אוסלו, כמו כל דבר בארץ הזו, הרים סביב לה וגם בתוכה. אחד מהם עם שתי אנטנות על ראשו, הוא הגבוה ויש ממנו תצפית על העיר ופרבריה ופיורדיה. כזכור הגענו לעיר עם שמיים נקיים ושמש דה-לוקס. התברר שגם כל תושבי העיר שמו לב ועל כן כולם כאיש אחד יצאו החוצה מהבתים שלהם. הרוב פרסו על המסעדות שבראש ההר. חלק עלה ו/או ירד על אופנים, הצעירים רצו בבודדים או זוגות והחלק הכי מעניין עשו סקי מישור (קרוס קאונטרי) על מגלשים המונחים על גלגיליות. הרבה כאלה וכולם צעירים.

מפה לשם הגענו ל- 16 מעלות חמימות, והמקומיים נוטים לעבור למדי קיץ קצרים כאילו זה סוף הסקלה של המדחום. עשינו חיש קל עוד סיבוב בעיר ואצנו לחפש סעודה מפסקת. למה לא הלכנו לבית הכנסת? איתרתי במוקדמות את בית הכנסת, נסענו אליו והנה כולו (בניין גדול עם שלוש כניסות) עטוף לבן כמו הבעל קורא ביום כיפור אך לא שלט ולא הודעה ולא התייחסות לתפילה. נראה כאילו בשיפוץ.

הסתדרתי בלעדיו.

נזכרתי במשהו: נתקלנו בידיעה שהעיר ברגן מאתמול התקבלה בשנת 2015 כחברה, שימו לב, ברשת ערים יצירתיות גסטרונומיות של אונסקו. WTF? מה לכל הרוחות היא עיר גסטרונומית ועוד רשת שלמה? אם ברגן כלולה, ההסבר היחיד הוא ״זה מקום ללא אוכל רק עם יח״צנות״.

גמר חתימה טובה לכולם