⁨עבור ד״ר מנדלסון. פרוג׳יה ב- 37 מעלות

עיר שיושבת על שתי גבעות בגובה ממוצע של 450 מ׳. לעיר היסטוריה מתועדת ומסודרת בת שלושת אלפים שנה. התחילה ממספר לא גדול של חקלאים אשר פעלו בעמק הטיבר שלרגלי שתי הגבעות. עם השנים עלו אל החלק העליון, ביצרו שתי חומות רציניות, החומה האטרוצקית ומאוחר יותר החומה הרומית. ב- 1308 נפתחה האוניברסיטה של פרוג׳יה הפועלת עד היום, ומאוחר יותר נפתחה אוניברסיטה לזרים הפועלת במקביל. יהודים מתועדים בה מהמאה ה-13 אבל כמו תמיד, היו תקופות יותר טובות יותר ותקופות של גירוש ומיסים נגד יהודים. עפ״ר האפיפיורים תרמו מיוזמתם לתקופות מהסוג השני.

פרוג׳יה יושבת על צומת דרכים עתיקות וחדשות במרכז איטליה, 137 ק״מ מרומא, 112 ק״מ מפירנצה ו- 51 ק״מ מאורבייטו – בסיס האם שלנו. יש בה חומות וארמונות, מבנים עתיקים וכנסיות, שפע של סמטאות צרות ובאופן כללי לא חלו בה שינויים רבים מאז המאה ה-14. לעיר נופים סביב לה ואלמלא היה קצת אובך היינו רואים גם את אצטדיון יולי עופר.

לא בגלל החזרת היהודים לפרוג׳ה הגענו. אכן יש כאן קהילה של 32 יהודים אבל הם קרובים לפרוג׳ינה, שזה המקום המייצר באצ׳י (מילולית, נשיקה = Baci) וממתקים מבוססי שוקולד אחרים כמו Kit-Kat, After midnight ואחרים. כנהוג גם במקומות אחרים - הכל שייך לנסטלה. באצ׳י חוגגת השנה יום הולדת 100 אך הממתקים טריים יותר. המפעל המייצר הוקם 1963 ונראה הרבה יותר טוב מכמה ילידי 1963 שאני מכיר. ברור – קיבלנו טעימות ואח״כ קנינו קצת בחנות המפעל. החוויה העיקרית בפרוג׳יה היא השוטטות בכיכרות ובסמטאות. באמת מקום מיוחד מאד. אם נשארים יותר מכמה שעות, יש מוזיאונים של אומנות והיסטוריה מקומית, יש פסטיבלים אבל צריך לחקור האירועים והמועדים לפני ההגעה ובכלל עסק מעניין ונעים.

בצהרים שאכלנו שם בלטו הפסטות אם כי גם המנות האחרות היו מיוחדות וטובות.

מה שלא הורגש כל כך ולא הפריע היו 37 מעלות. היות והחומות והמבנים גבוהים אך הרחובות צרים, הכל מוצל וגם שבבי רוח הורגשו פה ושם. מזל גדול למשוטטים. לא מרשים למכוניות לעלות למעלה ויש חניה מסודרת לרגלי הגבעות. למי שחנה כהלכה ורוצה להגיע למעלה סידרו מדרגות נעות מהחניון עד למעלה. זה פטנט שלא ראיתי במקום אחר ובשם הגב ואי ספיקת הלב שלי – תודה רבה לעירייה.

מחר יום ללא נסיעות פרט להשלמות בסופר. אמן כן יהיה רצון.