סירקוזה⁩

ערב קודם, בלב הפועם באי ספיקה ראויה של קטניה, אכלנו ארוחת ערב פשוטה. קראף יין לבן, Pasta Sicily Flavours שזו ערימת מקרונים עם חצילים עגבניות וגבינה פלוס כל מיני דברים קטנים שלא טרחתי לזהות, אחלה מנה טעימה. המנה האחרת היתה Pasta alla Norma בה הפסטה היא דיסקיות פסטה קטנות בגודל מטבע 2 ש״ח עם רוטב עגבניות עשיר וחתיכות קטנות של חצילים. מבלי שהכרנו את נורמה, באמת אהבנו את שתי המנות. הקינוח היה סורבה מנדרינות בכוס שמפניה קטנה, דליל, כך שצריך לאכול עם כפית קטנה ולא זיהיתי את האלכוהול שלו. קטן, פשוט, טעים בלי פוזה. לא היה להם אמריקנו ולכן לקחתי אספרסו קטן וצפוף מהסוג המשמש דלק  להנעת טילים. עד סוף השהות בסיציליה אני מקווה לקחת רק פסטות שאיני מכיר, למרות שבצהרים חטאתי עם מאפה חצילים וגבינה ושוש ירדה על ארנצ׳ינו אחד, מייד סלחתי לעצמי. ויהי ערב ויהי בוקר עוד יום עבר. 

למה נורמה? וינצ׳נצו בליני היה מלחין אופרות שנולד כאן בקטניה ואמנם עזב אותה בגיל 19 ומת בפריז בגיל 34 אבל הספיק כמה ביקורים לכאן בין לבין. הוא כתב בין היתר את האופרה נורמה (יש לה אריה מפורסמת). מנציחים אותו בפסלים ורחובות ובכלל ולכן אני חושד שיש קשר מובהק בין נורמה של בליני ובין הפסטה alla נורמה. 

אחרי שנפרדנו מקטניה, המורפולוגיה השתנתה. אע״פ שאנחנו על חוף הים, נכנסנו לנוף מישורי. בהתחלה עוד ראינו הרים מתרחקים עד שנעלמו לגמרי. הכל מישור ולכן הנחתי שאם כבר יש קרקע ראויה לעיבוד אז היא תעובד. המקומיים לא מכירים את א.ד. גורדון ולכן רק פחות מחצי הקרקע המישורית הטובה, מעובדת. כנראה שיש להם פרנסות אחרות ומוצלחות יותר. למשל, מחירי הירקות והפירות בערך חצי מהמקובל בחצי חינם הוד השרון אבל דוכני הדגים ופירות הים, ויש הרבה כאלה, נראים גבוהים בעיני תושבת הוד השרון. גם כאן לא ראינו תלמידים אם כי שוש ראתה קבוצה של עשרה תלמידים נכנסים לתיכון של קטניה. 

סירקוזה היא עיר נמל (אין אפשרויות אחרות לבחירה) בדרום מזרח סיציליה אך עם מורשת מפוארת יותר מסתם כך. מקור השם הוא בשם הפיניקי ״צור הכוסים״ שזה סלע השחפים. לא שאני חזק בפיניקית אבל כוס = שחף. אפילו בעיתון ״בול״ של פעם לא ציינו לנו דבר כזה. זה מנומס יותר לקלל את השחף של אמאש׳ך מאשר בנוסח המודרני.

נכון חיפה מפורסמת בכל העולם כי קובי סער, עמי גפני ואני נולדנו בחיפה באותו יום? אז סירקוזה שנוסדה בשנת 733 לפנה״ס זכתה בגלל אחד ארכימדס שנולד בה. כל היתר זה כיבושים של העיר. זה בא כבש ואחריו ההוא כבש וכו. הסדר הושב על כנו ב-9.1.1693 כשרעידת האדמה הרסה את העיר, אומרים גם 5,000 הרוגים, והבחורים נאלצו לבנות את העיר מחדש. 

היהודים כרגיל חיו בגטו שלהם בשקט עד לגירוש של המלך והמלכה המרושעים אבל אח״כ, כמו בעוד ערים בסיציליה, היהודים כקבוצה משמעותית לא שבו אליה באמת. כנהוג, עד היום קיים בסירקוזה רחוב היהודים, ויה דל ג׳ודקה (שוש צילמה השלט לשלב הראיות) וכולם מרוצים מהסטטוס קוו. 

מוקדי העניין בסירקוזה הם שניים. השני הוא מה שנקרא הפארק הארכיאולוגי Parco Archeologico Neapolis בו תאטרון יווני ואמפיתאטרון רומי, מערה אקוסטית המכונה "אוזנו של דיוניסוס" ועוד.

ממשיכים לקטקומבות של סאן ג'ובאני Catacombe san Giovanni, מערות קבורה תת קרקעיות המאפשרות להציץ לצורת הקבורה והחיים בתקופה הרומית. סיור מקצועי לחברה קדישא. 

הראשון הוא...

צמוד לעיר יש אי קטן, קמ״ר אחד בלבד שטחו, והוא מתחבר לעיר עם שני גשרים מעל תעלה קטנה. אורטיג׳יה (Ortigia) שמו, והוא הלב התיירותי של העיר הציורית והיפה: הקתדרה-לה, מעיין ארטוזה, המקווה היהודי, הסמטאות. לאורך החוף סביב חומה בגובה עשרה מטר וכאילו על העיר יושבת על החומה מעל הים.  הבתים בנויים בצפיפות על פני כל האי עם סימטאות צרות מאד ובמפלס הכביש הסובב על החומה, העסקים והמגורים: ברים, חנויות קטנטנות כניסות לבתים ודירות. יש גם רחובות אלגנטיים עם חנויות יוקרה, מזרקה גדולה, אזורים המוארים בלילה  וחשוב לציין שמצב הבתים באי הרבה יותר טוב מאשר בישובים סיציליאנים אחרים. אין גרפיטי, הרחובות נקיים לגמרי, בתים רבים מאד צבועים ומטופחים, אין זבל זרוק ובכלל האי משדר כאילו הוא כלל אינו שייך לסיציליה. עכשיו לא עונת תיירים ואף צילמתי שלט האומר ״החל מ-7.11.24 הבר יהיה סגור ונתראה בשנה הבאה״ שכנראה טרם התחילה כאן. ובכל זאת, מלא אנשים הולכים ברגל על כביש הטבעת ובסמטאות האי, ברחוב חנויות היוקרה עם או בלי הדואומו, וכולם שמחים.

עשינו מה שתיירים עושים והתיישבנו על בליני (המשקה) ומימוזה לצד טבעות בצל, קו ראשון למים. מזג אוויר מתחיל להסתגל לנוכחותנו והתנהג יפה. נחמד להיות תייר. אחר מנוחת צהרים (הטניס קורא לנווטת) שוטטנו גם בסירקוזה שאינה ארכיאולוגיה ולא אורטיג׳יה, ואגב הנמל שלה נראה גדול יותר משל חיפה אך פחות עמוס. חיים כאן כ-120,000 איש ויש להם גם מרכז מסחרי גדול ע״ש ארכימדס המנוח. 

אזהרה חשובה: מסעדות בסיציליה זה לא מקום שנכנסים לאכול מתי שרוצים. ארוחת ערב לא לפני 19:00 ולרוב 19:30. אמנם יש מלא סנדוויציות וכאלה למקרים של פליטים מביאפרה גוועים מרעב, אבל לשולחן עם מפה, לארוחת ערב, יש את השעות שלו. 

ארוחת ערב רגילה. קראף יין לבן, מנה אחת אנטיפסטי לשנינו, קישואים חציל ועגבנייה קלויים. העיקריות היו Spaghetti Matalotta שזאת מנה של ספגטי עם דגים זיתים ועגבניות. המנה השנייה Linguine fuori Ortigia שהיא מנה מקורית של המסעדה הספציפית הזו, מבוססת על לינגוויני שרימפסים קטנים ורוטב מהחלומות. גם הנווטת התלהבה ממנו. קינוח מקורי שלהם, אמנם קנולו אך לא הצינור הרגיל ולא כ״כ מתוק, משהו שהוגש בכוס עם  שברים של תואם ופל, באמת מיוחד. 

אני אמשיך עם הפסטות אבל הערב הבנתי מה זה בינארי. איזה יוונים עתיקים מצאו שאפשר לבטא את כל המספרים בעולם ע״י צירופים שונים של אפס ואחד. לימים בא אנגלי אחד ותרגם מטען חשמלי חיובי ומטען שלילי לאפס ואחד, לבינארי. כלומר אם אפשר לבטא את המספר 100 על יד צירוף מסוים אפשר גם בפולסים חשמליים של פלוס ומינוס לבטא את אותו המספר. מכאן ועד לבניית מחשב הלך מהר. למה באמצע הלילה הבינארי? מפני שפסטה זה קמח ביצה ומים. משלושה מרכיבים אלה אפשר לבנות יותר צירופים מאשר מאפס ואחד. המגמה של כל יום בסיציליה פסטה אחרת כמובן מהווה סתם קוריוז אבל המחשבה על הגיוון האולטימטיבי במאכלי פסטה גורמת לי לרצות לחיות עד גיל מאתיים לפחות ולו בשביל לראות כמה אפשרויות יש.