סיציליה פברואר 2025

הטיסה לרומא יוצאת 0610 כלומר שינה לא תהיה בליל הטיסה. חיש קל הגענו לנתב״ג על כביש ריק אבל כבר הרבה בשנים לא ראינו את נתב״גנו כל כך עמוס. למשל התור למחלקת עסקים ולקוחות יוקרה (כך הוא באמת נקרא) יותר ארוך מהתור ללקוחות תפרנים. התור לבדיקות בטחון הגיע עד מקדונלד׳ס. מה שהבנתי הוא שבתקופת המלחמה, כאשר חברות זרות לא טסו לארץ, כל עם ישראל נרשם לנוסע המתמיד באל על. מאחר וממירים נקודות מקניות והוצאות אחרות על כרטיס אשראי, כל עמישראל נעשו לקוחות משובחים של הנוסע המתמיד באל על, גם אם לא באמת טסים ורק צוברים נקודות מהקניות. עכשיו בתורים בנתב״ג כל עמישראל פריבילגים. הכי כדאי לבוא עם טרולי קל ולהיכנס דרך W בלי פריבילגים ובלי טובות.

סביר להניח שבסבב שינוי התנאים הקרוב בעניין הנוסע המתמיד, באפריל, אל על יתנו משקל יותר קטן לנקודות ויותר גדול ליהלומים, קרי לאלה שטסים באמת. על כן, מי שיכול להזמין עד סוף מרץ במחשבה על ניצול מרבי לנקודות, ייהנה יותר ממי שיחכה לביאת המשיח אע״פ שבסוף הוא בוא יבוא.

החלפת מטוס ברומא וחיש קל הגענו לפלרמו בסיציליה. כצפוי, מזכיר מאד את שדה דב עליו השלום, והכל הולך שם צ׳יק צ׳אק שהרי זו טיסה פנימית ולא בינ״ל. לקחנו האוטו סיטרואן 3C שהיתרון שלו הוא המסך המתחבר לתוכנות הניווט של הטלפון, קרי מחלקת הניווט לא צריכה להחזיק הטלפון ביד במהלך הנסיעה. הסיטרואן הגיע גם עם גיר אוטומט יען כי עם גיר רגיל הוא בלתי ממוסך. אלא מה? מחמישים שנות נהיגה בערי איטליה, אני זוכר ששום מכונית שכורה לא חזרה עם הצבע המקורי של המראות החיצוניות אלא אם קוראים לה פיאט 500 בגרסה המצומצמת הכי קטנה. הסיטרואן הזאת נועדה לגורל דומה.

עוד מילה. במכוניות צרפתיות עם קרוז קונטרול, הפעלתו מתחבאת מאחורי זרוע ההגה. לכן לואי דה פינס היה יכול להיוולד רק בצרפת. לא שווה לישון לילה באוטו כדי ללמוד איך זה עובד. קר מדי. ביום אי אפשר כלל לראות את הקרוז קונטרול. כבר היו לנו מכוניות כאלה ושרדנו.

הנווטת, שבמקרה הפרטי שלנו, היא גם זו שעשתה את כל ההזמנות לנסיעות כולן לרבות הנוכחית, ניווטה אותנו למלון הראשון בפלרמו. כמובן שהגענו לאזור של בתים מיושנים דרך סימטאות כמובטח, עד לרחבה קטנה בה הבחנתי במקום חניה פנוי ומיד התנחלתי בו. שוש המזועזעת מהנוף של ג׳בלייה הלכה לחפש את המלון המדורג 9.8. כמה דקות אח״כ חזרה כי מצאה אותו 50 מ׳ מהחניה. החיצוניות של הבית לא העידה נכון על תוכנו. לקחו שני בניינים צמודים, ישנים להפליא, ושיפצו אותם נהדר. כל זה קורה בלב ליבו הקרדיאלי של העיר פלרמו, דקות הליכה מכל אתר ראוי שיש בעיר. החדר, הבחורים מהקבלה, ארוחת הבוקר, הכל תיקתק נהדר. אחלה הפתעה נעימה באמאמא של מרכז העיר.

סיציליה, האי הגדול ביותר בים התיכון, עניין של 26,000 קמ״ר עם חמישה מיליון תושבים. ישראל 22,000 תושבים עם עשרה מיליון תושבים. בתוך זה פלרמו שהיא העיר הגדולה ובירת סיציליה (למה היא צריכה בירה?) ובירת מחוז, 160 קמ״ר (פי 2.5 מחיפה) 1.25 מיליון תושבים, רבע מכלל סיציליה.

מסיבות היסטוריות העיר הזאת עתיקה מאד. למעשה הפיניקים התחילו אותה ופיניקים זה עוד מלפני המזמן הרגיל. לפיכך בלב העיר אפשר למצוא בנינים עתיקים מאד וסימטאות. לא שאלתי למה לא הורסים את לב העיר ולמה לא נותנים לטראמפ לבנות קזינו יען כי כאן מולדת המאפיה ומזה 150 שנה לא שואלים כאן שאלות אוויליות.

מה קיבלנו? כל התנועה בלב העיר, בסמטאות ברוחב נעלי בית, נעשית רגלית. אם במקרה תפסת חנייה גם אם תחייה עד גיל מאתיים, לא תזיז האוטו. מצד שני, לב העיר הוא באמת אזור קטן וצפוף משהו כמו 15 דקות הליכה בקצב ש ל י שהוא קצב הליכה תת-איטי, לכל יעד תיירותי בעיר.

עכשיו פברואר. במונחים של סיציליה, אין תיירים. אעפ״כ בשוק יש מלא (כמה מאות) צעירים שרים ורוקדים על מוזיקה קולנית, ריח הסיגריות באוויר לא דומה למרלבורו שאני זוכר, כולם עם כוסות אפרול או בירה ביד וממש חגיגה גדולה. בפעם הראשונה בחיים שמנהל מלון אמר לנו ל א ל ב ו א לסיציליה בקיץ. אני מניח שהוא כבר היה כאן קיץ אחד או יותר מאז שנולד כאן.

כללית, ספרי התיירות מוכרים לתייר בעיר הגדולה שלוש קטגוריות: דתיות מוזיאונים וארמונות. מתברר שלפי האמנת הלסינקי בפרק העוסק בזכויות בע״ח, לכל אדם יש מכסה של כנסיות מוזיאונים וארמונות שהוא יכול לראות בתקופת חיים אחת. בגלל אריכות ימי, כבר עברתי בהרבה את המכסה שלי, ושוב איני נכנס למי מאלה עד סוף ימי. דה עקא, לפלרמו יש מכל שלוש הקטגוריות, ובדירוג טובים מאד.

למשל קתדרה-לה פלרמו היתה במקור מסגד והוסמכה ככנסיה ב- 1135. למשל פאלאצו דיי נורמני הנחשב אחד הארמונות היפים ששרדו מהנורמנים (מי אלה הנורמנים האלה ואיפה הם היום?).

למשל תיאטרו מאסימו שהוא בית האופרה השלישי בגודלו באירופה ומריצים בו גם הרבה באלט, אבל לא ביום שאנחנו הגענו. באמת מבנה ענק ויפה אבל לא עד כדי לקחת סיור במבנה. שוש הלכה לארמון הנורמני ומי חיכה לה? תערוכה של פיקאסו! פחחחח...

כזכור, ערים איטלקיות לרוב נבנו על ראשי הרים או גבעות תלולים מסיבות של הג״א. לפיכך המכוניות לשימוש מקומי מוגבלות בגודלן כאמור לעיל. אבל הנהגים? כל המחמאות להם, בכל המגדרים ובכל הגילים. קודם כל, מתאימים עצמם לתנועה בשלמות. השטויות של ספר החוקים לא הגיעו עד כאן. הכל שכל ישר, כולם משתלבים, ניצול מלא של כל רוחב דרך, רווח בין שתי מכוניות חונות נמדד בננומטר. ברומא ראיתי שחונים בניוטרל כדי שנהג סמוך יוכל להזיז הרכב המפריע ולצאת מהחניה. הכי הכי? הם קדושים!! הם לא צופרים!! אם זה לא מקרה של פיקוח נפש עשוי וגמור – לא צופרים, לא כועסים ולא מתקוטטים. חלום חיי מתגשם באיטליה! הקוץ באליה? קטנועים. זה באמת כלי רכב מתאים וראוי לערים איטלקיות במזג אוויר איטלקי שהוא חם ברוב ימות השנה. כאן האורים והתומים לנהגי וולט בארץ ובכלל. הם באים מכל כיוון במרחב, נצמדים לכל מה שזז נוסע או עומד אבל בסוף היום הם נהגים מצוינים הנוהגים בדיוק רב ובערנות גבוהה שנהג טסלה (אין בסיציליה) לא מכיר.

עוד מילה, למרות כל הצפיפות והכאוס, כמות השריטות והשפשופים על המכוניות קטנה מאד יחסית לפוטנציאל החיכוך שהעיר הזאת מציעה. מיותר לציין שעיר איטלקית רגילה שנבנתה על ראש גבעה, אינה מציעה מקומות חניה בסמטאות ולא חשוב מה ליברמן יגיד על זה. ולמרות הכל, בסוף היום כולם חונים, כולם שמחים, ואיש לא צופר. איך זה קורה? הבירוקרטיה לא מפריעה.

בלי אוכל אי אפשר ואני מדבר על התרשמות של יום אחד בלבד.

ארנצ׳יני. מאכל איטלקי פופולרי אבל בסיציליה קיבל מאפיינים מקומיים והוא נמכר באמת ובתמים תחת כל עץ רענן. כדור אורז, מצופה פירורי לחם, וממולא בכל מיני אפשרויות, מחצילים וגבינה, עבור דרך בשר ו/או עוף, סלמון ועוד אינסוף אפשרויות. ראיתי תפריט עם 15 אפשרויות. גודלו כמו שניים שלושה קובה מחוברים וכאן יש לו גם גרסה שאינה כדור אלא חרוט, להזכיר את הר האטנה, שבלי קשר התפרץ לפני שלושה ימים אבל לשם עוד נגיע בהמשך.

קאנולי. לוקחים ריבוע בצק, מניחים בו קרם מתוק כלשהו כמו מרציפן או סתם קרם מתוק שאיני יודע את שמו, מגלגלים ויוצא כאילו צינור לא סגור. בקיצור, אלוהי הסכרת לא מצא חניה והמשיך הלאה.

מרציפן. סיציליה ידועה במרציפניה ואני חי תחת מגבלות סכרת על כן ידי לא תהיה במעל, אבל הם מפסלים ממרציפן אינסוף צורות וצבעים וגם מי שלא נוגע בטריפה, מחזה נעים לעין מובטח לו.

עד לרגע זה לא הגענו לכל ארוחת פסטה או פיצה. עוד נגיע.