⁨סולט ספרינג⁩

וונקובר 

לפי הפקודה, נחתנו בלילה, לקחתי רכב מהרץ, ונסענו למלון בעיר. כבר עשו עבורנו צ׳ק אין מפני שכל המבוגרים לנו במלון וכל הנכדים בבית של חן ואיתי בבלי המקומיים. בבוקר נסענו מהמלון לבית לפגוש נכדים. בד״כ היתרון של נכדים גדולים כמו שלנו, גילאי 11-18 הוא שהם ישנים מאוחר והבוקר הוא זמן הורים.  התכונה הבולטת האחרת של הגילאים האלה, אצל בנים בעיקר, היא שאוכלים כמה שיש, כמה שאפשר וכל מה שיש. חוש הטעם וחוש הפרופורציה מתפתחים בגיל מאוחר יותר. בתמורה, החל מגיל 14 הם נעשים גבוהים מסבא. נוסחה ידועה. גם אני הייתי גבוה מאבא שלי. דרווין קרא לזה אבולוציה. מעשית, זה נראה כך: אוכלים ארוחת בוקר בבית, אוכלים לפני העלייה למעבורת, אוכלים על המעבורת וכמובן ארוחת ערב עם כולם.

למה מעבורת? מפני שנסענו שעה כביש דרומה מהעיר, שעתיים ומשהו על מעבורת אל האי סולט ספרינג שם מחכים לנו חמישה קוטג׳ים לארבעה ימים. אחד מהם מיועד לארבעת הבנים, כלומר לארבעת הנכדים. מאחר והם גם נסעו איתי באוטו אני מצהיר בקול רם שלהיות איתם זה כיף עצום. מריצים בדיחות, שרים, מקשקשים סיפורים... הכי שווה בעולם. רק ירדו מהאוטו וכבר היו באגם. בזמן שהיינו באושקוש קיבלתי מהבנים אלה סרטון בו כל אחד מהם מצטער ומתנצל והם לא היו צריכים לעשות את זה ... כשהגענו ניר ואני לוונקובר התברר הפשע הפדרלי: אחרי חצות הלכו לאכול מקדונלד׳ס בוונקובר. אח״כ היכו על חטא, הביעו חרטה עצומה והבורגרים בבטן. 

בדרך לסולט ספרינג התפצלנו: כל הבנים כולל אבותיהם - רכב ומעבורת, כל הבנות - מטוס ימי. כשנחזור מכאן יהיה ההיפך: הבנים באוויר והבנות במעבורת. תיקו. איזה שלוש או ארבע שעות פנויות בונקובר עד שהתמרון הימי-יבשתי יגיע. גם כך יש שתי טיסות של ארבעה בכל נגלה. 

בדרך, גיא ואני בודקים את מפת השריפות בצפון אמריקה. שני ממצאים: האזורים בהם נשהה, נקיים משריפות ובעיקר, אין בהם עשן. הדבר השני הוא שרוב השריפות בארה״ב ופחות בקנדה. אין תלונות. כך מתנהג הטבע ועם זה צריך לנצח. 

בינתיים, יש אולימפיאדה בפריז וכאן ידוע לנו רק על שני ערוצים המשדרים ספורט. ספורט בקנדית זה רק מה שספורטאים קנדים משתתפים בו. בתנאים הללו נרשמה ירידה ברמת העניין שלנו בפריז ואנחנו מרוכזים בסולט ספרינג ובמשך היום נראה מה הבבלים יטילו עלינו. המשימה הראשונה, כולם לאגם. ליד הבית שלנו יש מזרח ועליו מין חסקה ודוגיות לשימוש האורחים. כולם חוץ ממני במים. לאט לאט השמש חוזרת והשמים כחולים ובאוויר הנעים גם כן 27 מעלות והכל סבבה. 

לצהרים נסענו העירה, למרכז העיר. העיר גנגס שמספר תושביה להערכתי כ- 500 אך בכל אופן היא העיר הגדולה על האי והמרכז הוא נמל סירות. במקום אחר קראתי שעל האי כולו גרים 11,300 תושבים ושטח כגול חיפה 64 קמ״ר. באותו מרכזה יש גם תחנת דלק אבל חשוב מכך – רבינוביץ. רבינוביץ הוא יהודי (ביקר גם בינואר האחרון בארץ) שיש לו כריכיה. כריכיה היא מקום שמכין כריכים. כריכים יש מסורתיים כמו פסטרמה חמה (כמו כץ בניו יורק או שוורץ במונטריאול) אך יש גם כריכים עם טונה או סלמון ועוד מכל טוב הארץ. בדקתי: אי אפשר ללון שם לילה עם כריכים. 

בהשפעת האולימפיאדה, אחה״צ עוד נגלה על המזח וכולם במים החמים. הפעם היו שני שינויים: השמש יצאה והבירות הקרות נכנסו. 

לבסוף, הנה משהו שנודע לי בזכות גיא: היום הטמפרטורה של הים באילת 27 מעלות. מהתקופה שגרנו באילת נצרב לי במוח 21-23 כל השנה. הקוטג׳ בו אנו גרים בסולט ספרינג יושב על האגם הקטן הנ״ל שטמפרטורת המים בו 27 מעלות. מי צריך לנסוע לאילת?