נורבגיה⁩

כל כך מפליא כמה ישראל ונורבגיה דומים עד כי השאלה האם בכלל כדאי לנסוע לנורבגיה יכולה להטיל ספק בכדאיות הנסיעה.

למשל השם נורבגיה שתרגומו הוא הדרך (veg) הצפונית (nor) - לנו יש את כביש הצפון שזה יותר מסתם דרך, זה ממש כביש. השטח שלנו 22,145 קמ״ר ואצלם בקושי 385,000 קמ״ר, כולה פי 17.38 יותר. הרבה מדינות גדולות מאתנו פי הרבה יותר כך שנורבגיה יוצאת פראיירית.

יש לזכור שאצלם 60,000 קמ״ר הם בכלל איים. אנחנו צריכים איים? לא חבל על השטח?

אורך החוף שלנו 196 ק״מ כולל החוף השקט על ידי רמב״ם. אצלם? בקושי למעלה מ- 20,000 ק״מ. נכון פי מאה יותר אבל בגלל זה אולי יש אצלם יותר מדוזות. זה משתלם להם?

הכי קטע, יש להם פחות -5.5 מיליון תושבים שזה בעברית 14.28 תושבים לקמ״ר. אצלנו 426 נפש לקמ״ר, כל נפש איכותית מאחותה. כשאנחנו מרגישים דלילים, אנחנו מגייסים את רצועת עזה ומנצחים את כולם עם מעל 5000 נפש לקמ״ר. מי יכול עלינו?

נורבגיה גובלת בשבדיה רוסיה ופינלנד. אלה שכנים, אלה? מילא רוסיה, הבאנו מהם איזה מיליון וחצי דוגמיות במחיר מבצע. אבל פינלנד זה רק עצים ואגמים. מה נביא? שבדים? בכלל יודעים לנגב צלחת כמו בני אדם? משהו, אפילו רק חומוס עם בשר ובאמצע פול או טחינה ובאמצע קצת סחוג בשביל הצבע... אין להם תרבות אלה. אצלנו השכנים כל כך טובים שהם מייצאים תושבים איכותיים לשבדיה, למשל סוריה.

בקיצור, לטייל בנורבגיה זה טיול בארץ ריקה כמו המאדים. למה לנסוע שמה? בגלל הנוף. הכי שווה באירופה. נחסוך לכם הוויכוח – יותר שווה משוויץ. בשביל נוף צריך לעבוד אמרו התנאים או מישהו. הצרה היא שנורבגיה הזו ארוכה וצרה כמו פיתון שבלע כבשה. למטה, בדרום היא עבה יותר כי הכבשה עדיין לא נעכלה ובהמשך צפונה רזה ודקה כאילו שותה רק זירו.

החודשים הטובים לטייל בנורבגיה הם החודשים הטובים שלא להימצא בארץ ישראל – יולי ואוגוסט. האמת היא שיוני עוד יותר טוב אבל ביוני עוד לא חשבנו על זה. אחרי שלמדנו מי נגד מה, הבנו שנגיע אליה דרך שער הכניסה, אוסלו. אוסלו (לא אסלה כמו שאחדים מבטאים). ״זוהי עיר מרתקת שמומלץ להקדיש לה יומיים של טיול״ אומר גילי חסקין. אחי, לירושלים צריך להקדיש חיים שלמים לטיול.

המילה הנורבגית פיורד (אולי שמעתם עליה) היא בעברית מפרץ. יעני, אנחנו מרחוב יפה נוף רואים את פיורד חיפה. ביידיש נה...נה...נה ובערבית – יעני.

לנורבגים יש מיעוט, סאמי (לאפי). לנו יש מלא מיעוטים ומיעוטות וכשהמלאי יורד, מייבאים מאפריקה בלתי חוקיים בשביל לא לשלם מכס ומע״מ. הנורבגים מדלגים הלאה. אצלם אין דבר כזה בלתי חוקיים. הגענו מדנמרק בטיסה ולא נתקלנו בביקורת גבולות כלשהי. פשוט אין. מי שבא ברוך הבא.

מה שיש להם בשפע, הרבה יותר מאשר לנו, זה מים. בלי שיברים, בלי ממטרות קופצות או יושבות, בלי מפלס הכנרת – מלא מים. עד כדי כך הרבה שאת הקרח הם לא שומרים במקרר. הכל בחוץ. בחלק מהמקרים הוא גולש מההרים אל הים כאילו אין מקורות, אין רשות המים ואין אלוהים. החיסרון הוא שהחורף הוא לילה חשוך והקיץ הוא יום נטול חשכה. כלומר מבחינת שעות אור ומבחינת מזג אוויר. אני מניח שהם סוגרים תריסים בקיץ ובחורף זה לא משנה.

נחתנו ב- 11 מעלות והתחלנו לנסוע צפונה לכיוון לילהאמר. חצי דרך, חצי היום ואנחנו ב- 9 מעלות. אחה״צ בלילהאמר טיפסנו ל- 14. התחזית לכל הימים הקרובים היא גשם בכל יום וטמפרטורות בין 10 – 18.

השדה של אוסלו גדול ורחב ונעים. פעם אחרי שהתעוררתי מהחיידק הטורף, העולם נשמע לי שקט מאד רק בגלל שעוד לא הגיע לתודעתי שאני חרש. כך הרגשתי בשדה של אוסלו. שקט עד שקט מאד. אח״כ הבנתי שזה בגלל הלחץ באוזניים כחלק מהנחיתה. אבל השדה באמת שקט מאד

הדרך מהשדה לילהאמר מושלמת. הכל ירוק כאילו אין עונות, אבל תפסנו אותם על חם: פה ושם עצים מתחילים להוציא עלים ג׳ינג׳ים כאילו אומרים תישאר אתנו שבועיים שלושה ולא תכיר אותנו. בקטע הזה שנסענו היום, כולה 160 ק״מ, הטופוגרפיה בגובה עד מקסימום הכרמל. אין פסגות מושלגות, אין הרים תלולים רק נסיעות לאורך מים בין שאלה אגמים ובין נחלים. למחר שוש סידרה לנו מפלים. היום עצרנו במקום שיש בו פסלים אבסטרקטיים. הכל כמובן בטבע, לי נחל עם מפלצ׳יק. פעם היה שם בית חרושת שעשה נייר החל מגיסת גזע עץ ועד לניגוב בו. בקיצור, הרבה הליכה עם עליות וירידות בשביל אומנות אבסטרקטית. למתעניינים.

עוד מוזיאון ממש כאן בלילהאמר הוא אוסף של בתי ממקומות שונים בנורבגיה ומתקופות שונות. יש כזה לפחות גם בבוקרשט. לחובבי היסטוריה של בתים ישנים.

הארוחה הראשונה שאכלנו כאן היתה ממש משובחת, בלי מישלין ובלי נעליים. דג, חשוד כפורל, ופסטה חלומית. בהשפעה המקומיים, כמויות הבירה עולות אבל זה-מה-זה-טוב.

תזכורת: עזבו את המקרה ההוא. לילהאמר היא מקום בינלאומי לסקי ויש כאן כנראה מקפצה אולימפית... אני עוד אלמד על הסקי כאן.

גמר חתימה טובה ושנה טובה