⁨נוטו, מודיקה⁩

אחרי בדיקה של מזג האוויר באזור האטנה, הבנו שבנסיעה הזאת לא נעלה שוב על ההר והמשכנו את החיים שלנו או מה שנשאר מהם. התחנה הראשונה היא Noto.עיר לא יפה, מוזנחת ולא יפה, אלא אבל היא אחת משבע שקיבלו את התואר המלכותי של אונסקו ״אתר מורשת עולמית״, וכולן בדרום מזרח סיציליה. שיבושם להם. הסיפור הולך ככה: רעידת האדמה של 1693 חירבה את כל הישובים לפחות במזרח סיציליה. אח״כ החלה בנייה מחדש וזו התנהלה ברמת העיר. היו כאלה שתפסו אדריכלים יותר שווים, כאלה עם פחות שווים. התקופה היא הבארוק האיטלקי אבל גם הגשם לא יורד במידה שווה אצל כולם. בנוטו היה פחות מדהים אם להחמיא לה.

העיר הבאה היא Modica שהיא בכלל פיגורה עולמית בענף השוקולד. לפני שנכנס לשוקולד אומר שהעיר פרוסה על הרים תלולים והרחוב הראשי היפה עובר בערוץ ואדי רחב למדי כך שמשני הצדדים שלו הבנינים המפוארים מימי הבארוק הנ״ל והם פשוט מדהים. יתרה מזאת, הרצץ של בנינים מדהים בלי יוצאים מהכלל עוד יותר מדהים. אין בניינים שאינם בארוק איטלקי.

מסיבות היסטוריות התפתחה בעיר תעשיית השוקולד ומזה שנים רבות היא בירת השוקולד, לפחות הסיציליאנית. פלשנו למוסד אחד מקרי, תוך שוטטות לאורך הרחוב הראשי, קנינו קצת הספקה למקרה שתהיה התקפה של החות׳ים, אך את הזלילה של ממש דחינו לעשור הבא. על פניו נראה שעשינו עסק נפלא.

המשכנו בסיבוב רכוב על המדרונות התלולים. במעלה ההר, קתדרה-לה כמובן, ארמונות ובתי מידות, אך רבים מאד הבתים הבארוקים היפים, שרבים נבנו במאות ה-18 וה- 19, עם המרפסות עתירות הפיתוחים, עמודים ופינות בנינים עשירים בפיתוחים וצריך להדגיש – הבניינים מתוחזקים נהדר. אצלנו בניניים שנבנו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים נראים כאילו נשלפו מבית חנון, מבלי לפגוע בבית חנון. התחזוקה של הסביבה והמבנים היא לב הסיפור.

מצד שני, בנושא כבישים, זה הולך אחרת: בינעירוניים בהחזקה של מע״צ איטליה, נהדרים. הכבישים בתוך הערים מלאים בורות חורים וסדקים כאילו זה אינו נושא בבחירות לעירייה.

אחרי שוויתרנו באופן עקרוני על כבישים מהירים, וכל הבינעירוניות שלנו בכבישים רגילים, איני יכול שלא לציין הרבה שקיות זבל והרבה זבל לאורך הכבישים. אצלי נשארו שתי שאלות בראש ומענה אין:

מי מביא זבל מהעיר אל הכבר? הרי אלה לא התיירים שאינם כלל ועיקר.

אם כבר מביאים זבל, למה אף אחד לא אוסף אותו?

עוד הבחנה. בדרום מזרח המישור שולט אבל גם חקלאות של מטעים. בינתיים לא ראינו בעלי חיים היכולים לסיים חייהם בצלחת: פרות סוסים, כבשים, כלום. רואים מטעים, כרמי זיתים, פרדסים וגפנים. מתחיל להסתדר מאיפה התפוזים מגיעים למשאיות הקטנות בערים ובכלל שיהיה ברור: רוב הירקות והפירות נמכר מהטנדרים ומשאיות קטנות ומעט מהם מחנויות ירקות פיצפוניות. אך כשהעניינים מגיעים לכלל מאפים ומתוקים, כמו באיטליה כולה, בסיציליה יש כזה שפע עד שאני מתחיל לדואג לבריאותם של המקומיים אבל לא צריך: לא רואים כאן אנשים שמנים. הסרט הזה הוא אמריקאי בעיקרו. אף אחד לא יגזול מהם את הכתר.

טניס: היום חצי גמר נשים בדובאי, אח״כ חצי גמר גברים בקטאר וכשאלה הסתיימו הגיע ארוחת ערב. חצי יום חופש בסיציליה. במסעדה של המלון המנה הראשונה לחלוקה ביננו היתה סלמון מעושן עם מוצרלה. טעים מאד ומה גם שחיזקתי אותה בשמן זית, אך החלק המדהים בה היה גודלה. שלושה סועדים היו יוצאים מרוצים מאד מגודל מנה אחת. אח״כ היתה מנה של רביולי עם ראגו, שום דבר לספר לנכדים כשנהיה זקנים. המנה האחרת לא היתה פסטה אלא שכבות של חצילים ואכן היתה טובה מאד, אך לא תרמה למחקר הפסטה.

בזמן שאכלנו, הסניפים הבריטים והקנדים שלנו הנמצאים בוויסטלר, בריטיש קולומביה, לצרכי סקי, נהנו מרעש בעוצמה 5.4 ריכטר. לא היו נפגעים ולא היה נזק. לא התרשמתי שהניסיון היה דרמטי מדי מבחינתם.