⁨ממאלמו לקופנהגן⁩

אצלנו אין דבר כזה: קודם כל יורים ואח״כ באות השאלות.

צלם בהיכל: פסל של זלאטן איברהימוביץ' הופל

רק לפני שלושה חודשים נחנך ברעש גדול פסל של זלאטן איברהימוביץ' מול איצטדיון אלדה של מאלמה בשוודיה. אחרי הכל זלאטן גדל בנוער של הקבוצה, עלה אצלה לבוגרים והתחיל בה קריירה מפוארת. הוא נחשב כשחקן הגדול ביותר של המועדון. הלילה הפסל שלו הופל לאחר שקרסוליו נחתכו וכתובות גרפיטי צוירו מסביבו. אפשר להגדיר זאת כוונדליזם, אבל כשיורדים לעומק הסיפור, הוא לא כל כך מפתיע.

הפסל כאמור נחנך באוקטובר, אבל היחס של חלק גדול מהאוהדים של מאלמה אל איברה, ולכן גם אל הפסל, השתנה מאוד בחודש נובמבר. איברהימוביץ' חיפש להשקיע חלק מהונו בכדורגל השוודי ובמקרה "קבוצת אנשוץ השקעות ובידור", הבעלים של לוס אנג'לס גלאסי בה שיחק עד תום השנה שעברה, החזיקה ב-47 אחוזים מקבוצת האמרבי משטוקהולם.

בשוודיה, כמו בגרמניה, יש חובה כי למעלה מחמישים אחוז מהחזקה במועדון צריכה להיות בבעלות הציבור. כלומר, גורמים פרטיים יכולים להחזיק לא יותר מאשר 49.9 אחוז מקבוצת כדורגל. זלאטן קנה מחצית מהבעלות של האמריקאים בסוף נובמבר וכעת הוא בעלים של 23.5% מהמועדון משטוקהולם.

האמרבי לא נחשבת קבוצה גדולה או מצליחה יותר מדי - אם כי פופולארית מאוד - וגם לא יריבה היסטורית של מאלמה. אבל ההשקעה בקבוצה משטוקהולם מאוד הרגיזה את האוהדים של מאלמה, בייחוד שנדמה היה שזלאטן חיכה שיקימו את הפסל ורק אז נודע על הרכש שעשה.

מאז נודעה העסקה החלו אוהדים של מאלמה מתנכלים לפסל באופן שיטתי ובמקביל דרשו את הורדתו או לפחות הזזתו מהאיצטדיון. כמה וכמה פעמים הוא רוסס בצבעים שונים, לפעמים צבעי המועדון, לפעמים אדום. פעם אחת אפו נחתך, פעם נוספת ניסו לנסרו ללא הצלחה. במקביל נפתחה עצומת אוהדים כדי להעביר את הפסל.

הלילה האוהדים הצליחו, הפסל נחתך בקרסוליו ולאחר שהיה תלוי על בלימה וקרוב ליפול הורד על ידי הרשויות. על הרצפה לידו רוסס גרפיטי "תורידו אותו" וטרנינג של נבחרת שוודיה כיסה את ראש הפסל. בינתיים לא נודעה תגובתו של זלאטן, מעניין אם גם הפעם יהיה לו משהו חכם להגיד.

האמרבי לא נחשבת קבוצה גדולה או מצליחה יותר מדי - אם כי פופולארית מאוד - וגם לא יריבה היסטורית של מאלמה. אבל ההשקעה בקבוצה משטוקהולם מאוד הרגיזה את האוהדים של מאלמה, בייחוד שנדמה היה שזלאטן חיכה שיקימו את הפסל ורק אז נודע על הרכש שעשה.

מאז נודעה העסקה החלו אוהדים של מאלמה מתנכלים לפסל באופן שיטתי ובמקביל דרשו את הורדתו או לפחות הזזתו מהאיצטדיון. כמה וכמה פעמים הוא רוסס בצבעים שונים, לפעמים צבעי המועדון, לפעמים אדום. פעם אחת אפו נחתך, פעם נוספת ניסו לנסרו ללא הצלחה. במקביל נפתחה עצומת אוהדים כדי להעביר את הפסל.

הלילה האוהדים הצליחו, הפסל נחתך בקרסוליו ולאחר שהיה תלוי על בלימה וקרוב ליפול הורד על ידי הרשויות. על הרצפה לידו רוסס גרפיטי "תורידו אותו" וטרנינג של נבחרת שוודיה כיסה את ראש הפסל. בינתיים לא נודעה תגובתו של זלאטן.

ערב טוב לכם

את היום התחלנו בסיבוב פרידה ממאלמו ומשבדיה. אבל אקדים ואומר משהו עקרוני: דנמרק, אשר קופנהגן נחשבת לשער הכניסה לסקנדינביה, שבדיה, נורבגיה ובמידה רבה גם הולנד, הן בעצם מדינה אחת ועם אחד המחולקים לשכונות. השפות מאד דומות, האנשים גבוהים, צהובי שיער, מנומסים אך לא באמת נחמדים וחמים, וכולם נהנים להמציא מילים מורכבות מ-35 אותיות אשר שום יליד באר שבע או טבריה לא יצליח לקרוא ולהגות כמו המקומיים. בשביל לסבך את החיים הם מוסיפים סימנים שונים על ה- abc הנוצרי הרגיל כך שזה נראה כמו ״אל תנסו לקרוא, אתם לא מספיק אשכנזים כמונו״. מסיבה זו לכל שכונה יש מטבע משלה וכך הם מתפלצנים על היורו או הדולר. בקיצור – סקנדינבים סנובים.

העיר מאלמו, כמו הרבה דרום סקנדינביה, שטוחה כאילו אחרי גיהוץ. בלי קשר, כמעט כמו השכנה קופנהאגן, ארכיטקטורה מרשימה, הארץ והעיר נקיים למעט נייר אחד זרוק שראיתי בשולי הכביש, כנראה נייר יחיד בשבדיה כולה. מעט מכוניות, אוטובוסים צהובים (דיזל) וירוקים (חשמל). הרוב ירוקים. אין שום דבר מנקר עיניים, כאמור בין שליש לרבע האוכלוסייה מוסלמים. פתיחת ציר הבוקר הסתיימה על המעבורת המובילה לאלסינור אשר בדנמרק על חוף מיצר אלוסנד, עניין של אולי עשרים דקות הפלגה על קפה ודניש ממש מצוינים.

חזרה לדנמרק

הכל התחיל בגיל חמש או שמונה (מה כבר ההבדל) עם הסרט האנס כריסטיאן אנדרסן בהנהגת דני קיי. בשבעים השנים או כמה שעברו מאז, התפתחנו יפה במקביל, קופנהאגן ואני. עכשיו נפגשים.

הדנים משלמים 50% מס הכנסה ועדיין מהדהד בראשי השיר וונדרפול וונדרפול קופנהגן... מה וונדרפול אם מס הכנסה מגלח את כל הקצפת?

כנראה שבדנמרק המזרונים לא טובים. אולי גם הריפוד בכיסאות. אחרת לא ניתן להסביר למה עם צוציק כמו הדנים, בסה״כ כולל הפקחים של העיריה 5.5 מיליון, הולכים וכובשים בזמן כזה או אחר כ״כ הרבה: איי שטלנד, איי אורקני, איי פארו, איסלנד, גרינלנד, וינלנד (מה זה בכלל?) ניו פאונדלנד, אירלנד, נורמנדי. לדנמרק היו מושבות גם בהודו הדנית (טרינקוברמ-1620 ועד 1869), בחוף הזהב הדני, גאנה מ-1658 עד 1850, ובאיים הקריביים, כיום איי הבתולה של ארצות הבריתמ-1671 עד 1917.

אפילו היום, ממלכת דנמרק היא קהילה הכוללת שלוש מדינות: דנמרק, איי פארו, גרינלנד ההולכת ומצטמקת. הכל יחד 5.6 מיליון נפש.

עם מספרים כאלה, כשעזה צפופה פי 192,307 מגרינלנד, לא צריכה להיות בעיית חניה של אדום לבן על המדרכות או בכלל בעיית חניה כל שהיא.

אז מה יש להם שם? היסטוריה. כמו שאפשר להבין רוב האירועים החשובים בהיסטוריה של דנמרק קרו בכלל מחוץ לדנמרק. פה כיבוש, שם התנחלות. נערי גבעות לא היו להם כי אין גבעות אז הנוער הלך לצופי ים וכדין חניכים כחולי עיניים, פשטו על עולם ומלואו. בבית נשארו הדניות כחולות העיניים ורק התגעגעו. דנמרק זה לא בני ברק עם עשרה ילדים כל אחד. לא פלא שכל מה שהשיגו בחיים הם 5.5 מיליון, אבל מבוססים, או כמו שקוראים לזה היום, מדינת רווחה מאד.

יש להם פרלמנט עם 175 חברים. לפי זה היו צריכים להיות לנו בכנסת 350 ח״כים אבל הבנו את הפרינציפ ועצרנו ב- 120. לעומת זאת אין בפרלמנט, ה״פולקטינג״, הרבה יהודים. מה שמוכיח שהחוכמה אצלנו מאד מרוכזת בגלל ריבוי היהודים.

מאז אביב העמים, בחמישה ביוני (יש עוד תאריכים ביוני?) 1849, דנמרק היא מונרכיה חוקתית זאת אומרת יש לה מלך שאינו בהכרח זמר או שוער כדורגל. 15 שנה אח״כ 1864 חטפה דנמרק תבוסה מידי פרוסיה והאימפריה האוסטרית במלחמת שלזוויג השנייה, איבדה את מחוז שלזוויג בדרום פרוסיה כאילו קודם זה היה של אבא שלה, אבל למדה משהו מעניין. קמה בדנמרק תנועת בתי חינוך עממיים להשכלת מבוגרים תחת הסיסמה ״נרכוש בפנים מה שאיבדנו בחוץ״. תנועה זו מילאה תפקיד חשוב בהטמעת הדמוקרטיזציה בדנמרק. הנה משהו שהיה טוב להעתיק מהדנים או לפחות מהדגים.

לאחר תבוסה זו אימצה דנמרק מדיניות של ניטרליות. זו היתה ניטרליות נפלאה שרק הכיבוש הנאצי ב-1940 הפריע לה. לזכותה יאמר שדנמרק הניטרלית הכבושה היתה המדינה היחידה שלא הסכימה להסגיר יהודים לידי הנאצים ולא זו בלבד, את רובם הבריחה לשבדיה הניטרלית הלא כבושה.

חודשיים לפני שנולדתי, הצטרפה דניה לנאטו וב-1973 הזכורה לנו מסיבות אחרות, הצטרפה דנמרק לאיחוד האירופי. השגרירות הדנית עדיין בתל אביב.

כנהוג בסקנדינביה – מיסים גבוהים ומדינת רווחה מפותחת. כלכלת שוק מצליחה ובטחון ברמה גבוהה לאזרחיה. 29% מהאנרגיה של דנמרק ממקורות מתחדשים. איש לא מגיעה לרמה של נורבגיה עם 95% חשמל עשוי ממים.

הנקודה הגבוהה ביותר בדנמרק 171 מ׳ מעל הים, נמצאת בכלל ביוטלנד ומלמדת שזו ארץ שטוחה כמו מגש. לנסוע מפה לנורבגיה זה כמו לעבור למפה תלת ממדית.

405 איים מהם 82 בלתי מיושבים, ודנמרק כולה 43,000 קמ״ר. כמו גינאה המשוונית ואיחוד האמירויות, אע״פ שרוב שטחה של המדינה על היבשה, בירתן על אי. המהגרים מהווים 10% מהאוכלוסייה. בדנמרק קהילה של 7,500 יהודים.

אלסינור. אם השם מצלצל זה מגיע מטירת אלסינור בה מתרחשת רוב העלילה של המלט השייקספירי. יש גם גרסה של שייקה אופיר, ״המלט יה באבא יה באבא...״ אבל זו לא קשורה לטירת אלסינור. המהדורה המלאה של המחזה נמשכת למעלה משש שעות ולכן לרוב מציגים תקציר בן שלוש שעות. הפעם הראשונה בה ההצגה הוצגה בטירת המלט אשר שמה האמיתי הוא טירת קרונבורג, והיא נמצאת בעיר אלסינור, על צוק בחוף המזרחי של אותה עיר, היתה ביום השנה המאתיים למותו של שייקספיר האוריגינל. יש לטירה היסטוריה רגילה מאז אמצע המאה ה-16 של הרס-שיקום-שריפה-שיקום וכו וכיום מה שמוצג בה לא שווה את 400 המטרים הליכה מהחניה. אבל כמו אמר ההוא בטירונות ״שייקספיר ואני תחתונים אחד״. סימנו וי.

נסענו את 59 הקילומטרים עד קופנהאגן. זו כבר ליגה אחרת. לפני כל דבר אקדים ואומר שאני מבין למה הסקנדינבים ליברלים כלפי מהגרים: נותנים למהגרים אופניים ומניחים להם להתרוצץ בעיר רק כדי לדפוק את נהגי המכוניות מפני ש...:

זכות קדימה לרוכבי אופניים

אח״כ זכות קדימה להולכי רגל

אח״כ זכות קדימה לתחב״צ

ואם אין ברירה מרשים גם לנהגי המכוניות לעבור ברמזור או צומת בקצב שתי מכוניות לירוק.

הרעיון להיכנס לקופנהגן עם אוטו ובניגוד לאזהרות של ניר, הוא הגרוע ביותר מאז הסכם אוסלו השכנה. פניה שמאלה כמוה ככניסה לקסבה של שכם בתחתונים בלבד אבל עם כומתה של גולני.

קופנהגן בעברית: נמל הסוחרים.

בירת ממלכת דנמרק. 600,000 תושבים בעיר או 2.5 מיליון במטרופולין וכל זה על האי ״שלן״ שבשפתם כותבים את זה רק עם שגיאות. יש לה התנחלויות גם על איים נוספים.

מה חשוב כאן? הפסל של בת הים הקטנה שזה ספם צ׳יקמוק עם יח״צ חלומיים.במהלך השני היו כל כך הרבה מעשי ונדליזם והשחתה לרבות עריפת ראשה, עד כי לא אתפלא הוא כבר בגיניס.

גשר אלוסנד משנת 2000 בין קופנהגן למאלמו אשר בשבדיה, מרשים ביותר.

כנסיית גרונטוויג (נו באמת, עוד כנסייה?) ועוד מלא כנסיות עד כי קופנהגן זכתה לכינוי עיר הצריחים.

ועוד כמה אתרים נבקר מחר ומחרתיים.

מרכז העיר הוא טריטוריה תזזיתית. מלא אנשים בתנועה, ממהרים כאילו הם בדרום מנהטן. רבים מאד מאד על אופניים וכדי למנוע רושם שגוי, לא מדובר רק בטיפוסים אתלטים בביגד ספורט. הרוב, זכרים ונקבות ומה שביניהם, נתונים בחליפות ואלגנטים לחלוטין ואפשר לראות בעליל שאלה מעמד הצווארון הלבן. הם גם צעירים ממני כמו 99% מתושבי הארץ בכלל, ועל כן נמרצים מאד.

מרכז העיר הוא גם מקום של שריצה. רבים מיושבי המוסדות על המדרכות פשוט יושבי לשתות ונמנעים מזלילה רצינית כמו שקרה לנו הערב. יתרה מזאת: המוסדות בהם הם יושבים כלל לא מציעים מזון מוצק אלא מסתפקים במגוון רחב מאד של משקאות ותו לא.

לא אפרט מה אכלנו הערב רק מפני שיש דברים שלא טוב שהנוער ישמע... רק אציין שזה מקדם את הצורך בשינה דחופה.

שתבוא עליכם שנה נהדרת.