⁨מלבורן, תחנה סופית.⁩

דרך החוף בקטע האחרון היתה בהדרה. הכביש והחוף, צמודים. עשרות נקודות תצפית אל החוף והים. כמו שרפול אמר, הים אותו הים... משמיים מעוננים עברנו לשמש. שתי הפתעות נרשמו: כמות התנועה מכיוון מלבורן מערבה היתה עצומה. שיירה ארוכה אחת של עשרות קילומטרים וזהו. אנחנו נסענו בכיוון ההפוך והייתה לנו תנועה כאילו לא סופ״ש של החג הכי עמוס בשנה. עיירת החוף Lorne כנראה הכי מתויירת והשיירה בכניסה אליה כשמונה ק״מ. בימים כתיקונם, כאשר אין רבים כל כך נוהרים אליה, לורן עיירה נחמדה מאד ואולי כוללת גם מסעדות שאינן סיניות מחורבנות.

ההפתעה השנייה היתה בית חרושת לשוקולד. החנות שלו היתה הגדולה ביותר לשוקולד שראינו אי פעם. מאות אנשים בו זמנית נמצאים בחנות. אין סוף מוצרים בכל הצורות הצבעים והרעיונות – הכל שוקולד. בגלל מעמדנו בקופ״ח מכבי הם נשארו עם השוקולד ואנחנו עם הכסף. אפילו לא טעימה!

הגענו למלבורן. כבר מרחוק רואים את קו הרקיע הרחב והגבוה של מגדלי העיר. התנועה אל העיר אחה״צ חלקה. התנועה המקבילה החוצה, שיירה במנוחה. המלון באמצע העיר ומכאן הרוב יתנהל ברגל. לב העיר תופס שטח גדול, משהו כמו 25 בלוקים לכל כיוון, ורוב מוקדי העניין נמצאים בו. מצד שני, בסופ״ש של ראש השנה האזרחי, הרוב סגור. אנחנו בעניין מינהלות, כביסות ואריזה לקראת שבועיים בטהיטי. הפרדה בין בגדים חמים לקלים.

אחרי המינהלות פתיחת צירים ונראה את העיר כמו שצריך וללא תנועה בעיר. יום שני יהיה היום הקשה בכל המסע הזה. לקום בארבע לצאת לשדה מוקדם, לטוס לאוקלנד, לחכות חמש שעות, לטוס לפפטה בטהיטי, לנחות 0200 וכמה שעות אח״כ במעבורת למוראה. כשנגיע לחדר, יעשו לנו החייאה עם מכות חשמל. הלו״ז הזה הוא אילוץ הנגזר משיא עונת התיירות, למרות שהכול הוזמן חמישה חודשים מראש. העיקר שיהיה על מה להתבכיין.

מלבורן עניין פעוט של 8800 קמ״ר (40% ממדינת ישראל) ו- 5.1 מיליון תושבים. בשטח כמעט כמו קפריסין (9259 קמ״ר) ותושבים למעלה מפי 4 קפריסין (1.25 מיליון). אע״פ שהשכלה יסודית ותיכונית חינם, 35% לומדים בבתי ספר פרטים, בעיקר קתולים. פועלות כאן חמש אוניברסיטאות מהם שתיים ממש גדולות וותיקות, כ- 150 שנה. היו שנים (1901 – 1927) שמלבורן הייתה בירת אוסטרליה. היא הוקמה כ-70 שנה אחרי חיפה. הבום היה 1850 אז גילו כאן זהב. בחיפה גילו את הצופים העבריים. באו חבר׳ה אירים, גרמנים, אמריקאים וכמובן סינים לעזור בעניין הזהב. בשביל לא ליצור תדמית של מחנה דוד, הגיעו לכאן מהגרים מ- 233 מדינות המדברים 180 שפות. ז ה כור היתוך. כיום האבוריג׳ינים מהווים פחות מ- 5% מהאוכלוסייה. מעניין שקרוב ל- 200,000 מקורם מיוון וכן הגיעו מהשכונה שלנו גם טורקים וקפריסאים רבים. מלבורן היתה גם האולימפיאדה של 1956 וכן ומשחקי חבר העמים 2002. נזכרתי: מלבורן בגודל של קייב אם כי במצב פיזי שונה.

כאשר עיר נבנית במשך קרוב ל-200 שנה אי אפשר לדבר על סגנון בנייה. יש כאן ויקטוריאני ומגדלי זכוכית וכל מה שביניהם. בסה״כ, על בסיס שדרות רחבות ורחובות רחבים, הרבה מהם שתי וערב, הכל משתלב יפה יחד. עשינו סיור רכוב ויסודי בעיר והיה תענוג לעין. היום שבת, ערב ראש השנה שלהם, רוב התושבים לא עושים סיור רכוב. השאירו לנו את הכבישים ולקחו את היתר, וזה בהחלט משפר את התדמית של העיר. הבניה היא החלק המרשים של מלבורן. כמובן שהיא גם עיר נמל, יושבת על ימים ומשמשת מרכז תעשייתי ומסחרי גדול למדינת ויקטוריה, אבל שיבורכו הארכיטקטים שלה. תאווה לעיניים. מבנים ושכונות יפים ורבים מאד, גם כאשר מדובר בשכונות ישנות יותר.

בערב זיקוקי סוף השנה בארבעה מוקדים בעיר ובשני סבבים. לילדים ב- 21:30 ולכל היתר בחצות. הלכנו חצי שעה לפארק אחד לזיקוקים של הילדים. אכן באו למעלה מאלף איש, רובם ככולם כוללים ילדים. חיכינו ארבעים וחמש דקות וכשבאו הזיקוקים זה היה כמו גן הזיכרון 1960. זיקוקים נמוכים, עצים הסתירו גם אותם וברוב החתונות בג׳לג׳וליה הזיקוקיה רצינית הרבה יותר. בחצות, העסק היה הרבה יותר רציני. שמונה דקות של זיקוקים מגוונים ורועשים אך הם לא מתקרבים לירושלים במוצאי יום הזיכרון. הרושם החזק ביותר מההליכה לזיקוקים וחזרה הוא שהרוב המוחלט כאן הם סינים ושכמותם. היו מספר מקרים שזיהיתי דוברי אנגלית.

קראתי על עוד תופעה מוכרת. בשנות השישים התחילו לזהות עליה בשימוש ברכב הפרטי והוסיפו המון כבישים וכבישים מהירים. אלא שבמידה רבה זה היה על חשבון התחב״צ. כיום הם בוכים. התחב״צ לא מפותח ולך תתחיל הכל מההתחלה. כנראה מחלה מדבקת.

סיכום:

היינו כ- 22 יום באוסטרליה שלאורך חופים וכלל לא היינו ב- outback שהם השטחים הריקים המהווים את רוב אוסטרליה. גם בחוף המערבי לא היינו וטבע הדברים שם דומה ליתר אזורי החופים. אני אוהב את האוסטרלים אך לא תמיד אני מזהה אותם מבין המלוכסנים, ולא תמיד אני מבין אותם אם בגלל המבטא שלהם או השמיעה שלי. את אוסטרליה מייחד הגודל. הכבישים הישרים כסרגל שאתה רואה לפניך עד אינסוף, ריקים ממכוניות ומאדם. לנהג החיים נעימים. הנופים אינם אלפיניסטים ויותר מתונים או ממש שטוחים. צמחיה רבה ורובה ייחודית. מזג אוויר? במשך יום אפשר להיתקל בארבע עונות השנה. ברוב המקומות רוח. לא נורא אך גם לא בהכרח נעימה. אוכל טוב כמו קנגורו, שמענו שיש דבר כזה אך לא נתקלנו לא בזה ולא בזה. הכי שווים הם האנשים. תמיד וללא יוצא מהכלל, נחמדים, מנומסים, שקטים, אדיבים... החלום איך ישראלים צריכים להתנהג, אלא שאם נתנהג כך אולי נהיה אוסטרלים אך לא ישראלים.

המחירים טובים מבארץ. הדרך לכאן דרך המפרץ או סינגפור אולי ארוכה אך למי שרוצה לראות פלנטה אחרת...

אם כבר חיבור לניו זילנד, קודם אוסטרליה. כמה זמן נחוץ? עניין סובייקטיבי אך כשכבר נמצאים כאן זה נעים וחביב. אפשר לבד או חייבים קבוצה מאורגנת? אפשר לבד, אבל בבקשה להזמין כמה שיותר מראש כדי להימנע מבזבוז זמן במקום. טיסות, מלונות ורכבים, להזמין מראש. ללמוד מראש ולתכנן מסלול כך שלא יהיה צורך בחלטורות. זה עבד בשבילנו.