מושלמת⁩

יצאנו בנחת מנלסון לקאיקורה. הבאנו איתנו מזג אוויר מושלם. בגלל שכביש נוף סגור, אותו אחד אשר שלשום נסענו חצי ממנו שאינו חסום, והנקרא כביש המלכה שרלוט, נסענו היום בדרך עוקפת של 308 ק״מ. המהירות המירבית בארץ הזו היא 100 קמ״ש והממוצעת 80-90. לכן נסיעה נמשכה שש וחצי שעות כולל שעה עצירה במוזיאון התעופה. מוזיאון תעופה? Omaka Blenheim 7272 היא הכתובת, ואומקה בלי בלנהיים הוא שם המוזיאון.

בלנהיים היא עיירה של 28,000 תושבים באזור שהוא שטוח כמו צלחת. יש לו מנחת פרטי וחונים בו כ10-15 מטוסים. מישהו בנה ליד המנחת ארבעה מוזיאונים: על המלחמה הראשונה, על השניה, תעופה כללית ומוזיאון מכוניות קלסיות (היה סגור). ארבעה מבנים נפרדים והכל מטופח ומתוקתק. הלכה על המלחמה השנים ומאד הופתעתי. זה אינו מוזיאון שעוסק בניו זילנדים שהרי הם היו טרמפיסטים על הבריטים. זה מוזיאון קטן המנסה לספר את סיפור המלחמה דרך מטוסים גרמנים, רוסים ויפנים וכן שניים בריטיים. בסה״כ 17 מטוסים מהמלחמה השניה ו- 16 מהראשונה, עם מוצגים נילווים. מבחינת מוזיאון תעופתי - חלש. האתגר הגדול היה להבין מי טרח להקימם ולמה שהרי גם הוא יודע שזה לא ליגה. אולי טייס חובב עם כסף ואגו? מוזר בעיקר מפני שבגלל מיקומו הנידח ממילא יש בו מספר מצוצמם מאד של מבקרים.

הנסיעה כולה יפה ונעימה מאין כמוה. לאורך רוב הדרך ההרים גבוהים וירוקים משני הצדדים. העמק בתוכו עובר הכביש רוחבו אולי קילומטר וחצי בממוצע וכל מה שלא כביש הוא כרמים צעירים. לפחות שישים ק״מ של כרמים משני הצדדים. פרט לכרמים יש גם שטחי מרעה אך לא רק כבשים (הרוב) או פרות, גם צבאים מזן כלשהו. צבאים בחלקות סגורות ולא חיות של טבע. אני זוכר שבגרמניה מגישים במסעדות בשר צבי אך עד כאן לא ראיתי שמגדלים צבאים לצלי.

בעניין הכרמים אני מבקש להצהיר שהכמות העצומה של הכרמים שראינו עד כה, כולם כרמים צעירים, תשחק תפקיד חשוב מאד בענף היין. או שאף ניו זילנדי לא ינהג בכבישים בעוד עשר שנים מפני שכולם יהיו שיכורים גמורים.

הדרך כל כך יפה שזה ישעמם את הקורא. פשוט מושלמת.

בחלקה האחרון הדרך רצה לאורך חוף הים וממש צמודה לו. גם כאן יש גאות ושפל. שכחתי לכתוב לכם שאתמול חזרנו בשעת הגאות המלאה בשטחים שבבוקר ראינו בשפל. היה מדהים. היום הגענו בשפל וראינו את הקרקע הכוללת סלעים רבים חשופים וגלויים. על הקרקע השתרעו מלא כלבי ים, כולל גורים יונקים מאמאותיהם, זכרים גדולים, ושלושה דגמים שונים של שחפים. עצרנו די הרבה פעמים ולא היינו היחידים לעצור להביט ולצלם.

בעניין הכבישים של ניו זילנד צריך להדגיש שכל הזמן הם מתקנים משהו. כמות הנקודות הנמצאות בתיקון היא הגדולה ביותר ממה שראיתי עד כה, במדינה כלשהי. התימרור מושלם, הנהגים צייתנים, אדיבים ומנומסים, והכבישים במצב מצויין או בתיקון. אין סתם חור בכביש עד שאולי פעם יהיה מבצע ויתקנו את כל הכביש. כל חור, מפולת, סחף שטפונות, מסומן ומשולט. רואים הרבה משטרה בכבישים אך לא בפוזה של מארבים למטרות יצירת רפורטים אלא בתנועה. גם לא ברור אם הם סתם משטרה או משטרת תנועה.

מה שנמצא במחסור חמור זה פחי אשפה. לא הבנתי המדיניות אולם היא ממומשת באופן מוחלט. אם התייר קונה ארטיק (עם או בלי סוכר) ורוצה לזרוק העטיפה לפח, אין פח! במגרשי חניה של תצפיות על הים ועל בע״ח יש שלטים ״אזור ללא אשפה. קח את האשפה שלך איתך״. אני מת לראות מה יאמרו האוסטרלים אם נביא להם אשפה מניו זילנד. עובדה: יש לנו שקית אשפה באוטו ואנחנו מרוקנים אותה מדי ערב בחדר במלון. אני מניח שעוד כמה אוגרים האשפה משלהם מהדרך ולוקחים אותה הבית אחרת אי אפשר להסביר את הניקיון הטוטלי במדינה.

הגענו לקאיקורה. 2330 תושבים, 40 בתי מלון. הסיבה העיקרית להגיע הנה היא שגם לוויתנים מגיעים הנה כל השנה. פרט להם דולפינים כלבי ים, עופות ים, לובסטרים ופירות ים. יש שבילים להליכה אל התצפיות במרחקים לא גדולים. לפי מה שקראתי יש כאן תצפית על אלבטרוס. לוויתנים ודולפים כבר הכרנו באופן אישי אבל אלבטרוס? מבחינתי מציאה כשרה. רק נשאר לראות אותם מחר בבוקר. כל הפטנט הוא לנטרל את מזג האוויר.

יש אפשרות לשוט בספינה כארבע שעות ולראות אותם. יש אפשרות לטוס חצי שעה ולראות אותם ויש גם מסוק אך על כך טרם למדתי האפשרויות. מבחינה מעשית קיים מרחב מוגדר ורק שם מותר לשוט או לטוס כדי לראות אותם. הכלים לא יכולים לצאת למרדפים בים הגדול עד שיראו לוויתנים. נחיה ונראה.

12 יום אנחנו בניו זילנד ועדיין איני קרוב לנהל עם מקומי בן גילי שיחה חופשית. הגוי מוציא שריקות המזכירות אנגלית, ומכשירי השמיעה החדשים שלי לא מצליחים לחלק להברות או לפענח הצלילים המזכירים תקשורת לוויתנים. עד כדי כך שמעולם לא הדלקנו טלוויזיה בניו זילנד. מה שעוזר בחיי היומיום זה ההורדות ששוש הורידה לטלפון שלה כמו יובל מלחי, רן לוי, יורם רותם. בערב בחדר, בשביל לא להרדם מוקדם מדי, משחקים רמי.

לסיום ולטובת המטיילים הבאים: האינטרנט לא רציף בכבישים אבל בסה״כ עובד. גם תחנות הדלק אינם באות בקלות. בישובים כן, אך כך סתם על כביש בינעירוני, ממש אין. לתדלק לפני שעוזבים את ישוב בו לנתם. אני מבקש להעביר את תחושת הסיפוק והשמחה של שוש על כך שלא עשינו את זה בקרוואן כמו שאכן עלתה אפשרות כזו.

לילה טוב.