למה כדאי להגיע עם רכב לניו יורק?

בצאתנו משננדואה נסענו לאברדין במרילנד שהיא סתם עיירה בין וושינגטון לפילדלפיה ושם נשארנו יומיים למנוחה נטו, יום המנוחה הראשון מזה חודשיים. אספנו כוחות ופנינו לניו יורק. התחנה הראשונה היתה הציון, הלו הוא קיברו של הלובביצ׳ר. בית הקברות מונטפיורי בקווינס הוא בית קברות יהודי גדול מאד ובשוליו הקבר הסמוך לכביש. נכנסים דרך מה שנראה כמו בית פרטי בשורה של בתים פרטיים ובתוכו הרבה עשרות יהודים חבדניקים אך גם כאלה שלא, הפרדה סימלית של גברים ונשים אך לא באמת הפרדה. הנוהג במקום הוא שאנשים מביעים משאלות ובקשות בכתב ועל כן רוב האנשים באו עם פתקים מוכנים מראש כמו בכותל. כמובן שיש מתפלים בבית הנ״ל וכן ליד הקבר וההרגשה הכללית היא חוויה מאוחרת. שתי הערות: נראה שכל הביקורים האישיים שעשינו היו אצל קברים בין שהם של נשיאי ארה״ב ובין של הרבי, להבדיל ממליסה ומשפחתה, האחיינית של שוש בנשוויל, שיבדלו לחיים ארוכים. דבר אחר הוא שאת הרבי לא כיניתי חבר שלי. הוא משלנו ומעמדו רם ונישא ולמפקפקים מומלץ לקרוא את הביוגרפיה שלו, שלא לדבר על כתבים אחרים שלו. היות והגענו ללונג איילנד כבר נסענו לראות את הפארק החדש הנקרא דומינו פארק לחופי האיסט ריבר מהצד של ברוקלין. כנראה פארק יפה שלא ראינו בגלל מחלוקת ביני ובין שוש על מדיניות החניה, אבל הרבה ברוקלין וקווינס ראינו גם ראינו. בשביל ליישר ההדורים ביננו אכל כריך פסטרמי אצל יהודים ואע״פ שלא הייתה בירה, הכריך היה אחלה ומה גם שתמכנו בו עם נקניקיה (הכל כשר כמובן) טעימה לא פחות. שוש אומרת שהפסטרמי בלוס אנג׳לס וזה במונטריאול טעימים יותר. התחנה הבאה הייתה למצוא את המלון ואמנם עם קצת ברברה מצאנו אחרי שראינו המון דאון טאון ניו יורק. עכשיו צריך להחזיר את המכונית להרץ וזה עוד סיבוב יסודי ומעמיק ברחובותיה של ניו יורק אלא שנזכרנו שצריך להחזיר טנק דלק מלא ושוב עברנו את הגשר לברוקלין כדי לתדלק ושוב פתיחת צירים בניו יורק, בקיצור היה אחלה סיור ומה גם שחזרנו רגלית למלון... תפסנו את העיר במזג אוויר חלומי. המלון שלנו צמוד לאתר הזיכרון של התאומים והעיר מתחדשת, הולכת ונבנית שלא להכיר אותה, אלא אם ה״לא להכיר״ נובע מסיבות רפואיות. אין עליה בעולם, גם לא הונג קונג וסינגפור. כעת הזמן להסביר את תחנתנו בניו יורק. אלסטיק תונפק מחר בבורסה של ניו יורק. שי הוא המנכ״ל ובעל מניות משמעותי בחברה, והוא יצלצל בפעמון הבורסה מחר בבוקר לפתיחת המסחר. רשות ניירות הערך אסרה עלינו (באמצעות שי) לדבר או להזכיר את ההנפקה בטרם יום הצלצול בפעמון. אנחנו כיווננו את הנסיעה כך שנהיה בבורסה בעת קיום טקס הצלצול בשמונה בבוקר. באותה הזדמנות נהיה עם רינה אימא של שי, אחיותיו ענבל ואתי, טל והילדים, ניר וחן מפני שבסופו של דבר שי הוא ההנפקה הראשונה שלנו ב- NYSE. חניך מצטיין במשפחה.