⁨לא דובים ולא דובונים⁩

מאחר והטלפון שלי מחובר לאזעקות הארץ, היה נחמד להתעורר מאזעקה באזור חיפה והמפרץ בשש וחצי בבוקר. זה רק כדי לזכור מאיפה באנו ולאן חוזרים.

יפה הרומניה הזאת. בדרך כלל אזורים הררים יוצרים נופים ויופי טבעי גם בלי עבודה קשה. תוסיף להם הרים מושלגים, עמק ירוק, כבשים במרעה, קצת עננים מוארים על ידי שמש בוקר, איזה נחל זורם לא רחוק ואולי מפלצ׳יק פה ושם, ולמרות שאנחנו קצת פוסט שלכת, מקבלים את התרגום לעברית של פסטורליה. לרומניה יש הרבה מהסחורה הזאת גם בלי לעבוד שעות נוספות. במיוחד אהבתי את הריפוד. כל מקום בו יש עצים, הרצפה מצופה עלי שלכת. לא רואים אדמה, רק עלי שלכת בצבע זהוב. בכל מקום בו לא רואים אספלט, רואים ריפוד עלי שלכת כאילו כל מה שלא עצים הוא זהב. ברור שאין ימים רבים כאלה בשנה ואני שמח שתפסנו אותם במקרה.

כך ירדנו מפויאנה ברשוב שהיא אתר סקי יפיפה אל עבר זרנשט. במאמר מוסגר אנחנו מדברים על הרבע הדרום מזרחי של רומניה, ללא הקטע שלחוף הים השחור, אזור הנקרא מונטנייה. כמו כל אירופה, רומניה דהיום היא איחוד של נסיכויות שונות ואנחנו לא נכנסים לפירוטים גם בגלל שאיני יודע אותם ובעיקר בגלל שזה חומר משעמם למדי ולא שימושי כל כך.

למה זרנשט? כי בזרנשט יש חוות דובים. ההתחלה היתה בהצלת דובים שהצוענים העסיקו בלרקוד על פחים לוהטים במקומות כמו מסבאות, כדי לשעשע את הסובאים. משהחלו בחילוץ והצלה של הדובים המסכנים והמעונים, הביאו אותם אל החווה הזו ובה הם מסתובבים חופשי בשטח גדול ומיוער, ואם איני טועה, נדמה לי ששמעתי פעם מזמן, שמעקרים ומסרסים את הדובים כך שבחווה עצמה אין ריבוי טבעי. השביל של המבקרים (רק בסיור מודרך, אנגלית או רומנית) הוא בין שתי גדרות חשמליות כך שמי שכלואים הם המבקרים ולא הדובים. כבר היינו כאן בעבר, ובאפיזודה אחת היתה תיירת ישראלית שנגעה בגדר ועפה אחורה מהזרם. כשקמה, אמרה שהיה לה re-start.

בקיצור עד שהגענו, התברר שפיספסנו את הסיור באנגלית ועל כן חזרנו לרכב והפלגנו משם בלי לראות אפס קצהו של דובי. בדרך שוש אמרה שבעצם היינו יכולים לעשות את הסיור ברומנית שהרי יכולה לספר לנועה בעברית. מאוחר מדי...

זרנשט העיירה נמצאת במישור חלק וישר וכעשרה ק״מ ממנו העיירה בראן. זו מפורסמת לרומנים כעיירת נופש נהדרת עם מבנים יפים, מסעדות, טרקטורונים וכיוצא באלה, אך בעיקר בזכות טירת בראן הידוע כטירת דרקולה. כאן צריך לסגור את הפינה:

ולד צפש עליו סיפרתי היה דמות אמיתית ולפחות לפי הסיפורים המסורת וההיסטוריה הרומנית הוא נלחם בתורכים, במסעי הצלב ובכל מה שהזדמן לו על הדרך. הסיפור על השיפוד-על-כידון כנראה סיפור עם רגליים. זה היה בשנת 1300 ומשהו. בשנת 1897 אירי אחד אברהם (ברם) סטוקר (סיים הצטיינות תואר במתמטיקה) כתב את הספר על דרקולה. הספר מספר על הרוזן דרקולה, אחד אלמותי חצי ערפד הניזון מדם אדם. הספר הוא חליפת מכתבים וכיוצא באלה אבל העיקר שאפשר להרוג אותו על ידי דקירת יתד בליבו. סטוקר כתב על העלילה על רקע רומניה והאזור בו אנו נמצאים. ולפני מיליון שנה נעשה סרט שצולם על גם רקע הטירה בבראן ומכאן האסוציאציה. לפי מה שמספרים לתיירים, ולאד צפש אכן עבר פה פעם אחת ולן לילה אחד בטירה ואולי זה הקשר בין דרקולה לצפש. המעניין שסטוקר ערך כל כל המחקר המקדים במוזיאון הבריטי ודמות דרקולה אינה מוזכרת באגדות המקומיות. יש לזכור שהרוזן דרקולה ירא שלושה דברים: אור השמש, צלב ושום. רק אירי שלא היה כאן מימיו אך ביצע מחקר במוזיאון הבריטי יכול לחשוב שיש מישהו בעולם שלא אוהב מאד שום.

סטוקר ראה כי טוב וכתב על דמות ראז׳בט באטורי, בת אצילים שפיתתה 600 בנות בתירוץ שתיתן להן השכלה והרגה אותם כדי לשתות את דמן. סופר מקורי שהשפיע על רבים ובעיקר סטיבן קינג.

הטירה עצמה שווה סיור תיירים קצר בעיקר כדי לסמן וי על עוד יעד. אבל הסביבה יפה בכל עונות השנה. משם שמנו פעמינו לבוקרשט דרך פלויישט. נסיעה איטית, נתיב אחד לכל כיוון, ציר תנועה חשוב ומרכזי חוצה כפרים ועיירות לרוב בתוך ערוצי נחלים. כולם מבינים ויודעים שאין כל הגיון, טעם או אפשרות לעקוף אבל יודעים שנגיע אל היעד לפני יום ההולדת הבא. נסיעה בדרך יפה העוברת בסינייה (כומר אחד נתן לה השם אחרי ביקור בסנטה קרינה העתיקה לנו), טירת פלש היפה מאד וביקור בה פתוח לקהל. פלויישט זו שיש בה בית זיקוק לנפט ושהופצצה קשות ע״י האמריקאים במלה״ע השנייה כדי לדפוק הגרמנים. כיום עיר נחמדה על הדרך לבוקרשט.

אז זהו. הגענו לבוקרשט. לא היה זמן ולכן הורדתי את שוש ונועה באופרה ונסעתי למלון לקליטה.

אחרי שעתיים אופרה צלצלו לחילוץ. למה? פיגרו, הדמות הרומנטית, היה גוץ כמו בומבה צור עם כרס ענקית וחולצה צמודה וגם הזמרות האחרות לא זכו בתארי מלכות יופי כלשהן ובקיצור – לא אהבו את ההפקה. רבים נוספים עזבו יחד איתן בהפסקה. נכון, אני הולך בשביל המוזיקה ולא איכפת לי אם כפיגרו יופיע טרזן עם אזור חלציים לגופו. מתברר שיש אנשים שעבורם השואו צריך להיות לא פחות מקצועי.

הלכנו לעיר העתיקה לשתות משהו ובמלכודת תיירים עם פיצות ושתיה ראינו גם רקדנית חצי ערומה לצלילים רועשים של מוזיקה מודרנית עם הרבה תופים.

עד כאן כל הימים אופיינו במזג אוויר בהיר ונהדר. בבוקר ניקח את נועה לאנרי קואנדה הלו הוא הנתב״ג של בוקרשט על שמו של ממציא מנוע הסילון. אנחנו נישאר כאן לעוד שתי אופרות ואז הביתה. לכן קצת גשם ורוח לא מהווים מטרד.