⁨יותר חם מאתמול⁩

לילה קשה עבר על כוחותינו. החום בחדר היה בלתי נסבל למרות שני מאווררים. בערך בחצות החלה סופת ברקים כמוקבל מעת לעת באירופה. אני זוכר (ככה מתחיל כל סיפור של זקנים בשנתם ה- 75) לטובה את סופות הקיץ של רומניה. סופות עם שעה של ברקים ורעמים, אניה של גשם, רוח שמעיפה דברים, וחצי שעה אחרי הסופה השמים כחולים לגמרי. זה לא פטנט רומני אבל אולי רק בארצות שהשפה מקורה בלטינית. בקיצור, כל שעה קמתי מהמיטה והלכתי לתפוס אוויר בחלון.

הגברת הראשונה הנקראת כאן פרימה דונה, קיטרה עד שמונה בערב ונרדמה אוטוסטרדה עד חמש בבוקר. אולי זה בגלל שהיא צעירה ממני. יום יבוא והיא תגיע לגילי...

היום התחיל נעים וכבר מהשעה חמש בבוקר באו הגולשים השונים עם מפרשים צבעונים וביצעו חרקות על מי האגם כאילו אנחנו באמצע יולי או משהו. זה יפה לראות אותם, והם לא מעטים, ואני מקווה בשבילם שהמים חמים אחרת למה להם ללבוש חליפות שחורות?

התחלנו להתגלגל דרומה אל עבר פארמה ומודנה. כאן המציאו גבינות וחומץ. ראינו בקבוק חומץ שלדברי המוכר הוא בן 150 שנה ולכן עולה 150 יורו. לא קנינו אבל זה מתאר את מה שממתין לתייר האהבל. החום הרובץ מונע מהתושבים לצאת מהבית. הרחובות מטופחים ונקיים הלוואי עלינו. הנסיעה שלנו מתבצעת רק בכבישים שאינם מהירים. אולי חסכנו 3.60 יורו על אוטוסטרדות אבל בשביל לראות את איטליה זה שווה. אי אפשר לראות אותה מכבישים מהירים.

הנסיעה בכבישים הצדדיים מתנהלות בשיירות מינהלתיות במהירות 70 קמ״ש וכך יש זמן להביט לאן שרוצים מפני שאין בזה אלמנט של נהיגה. זה לא אגם קומו ולא סורנטו עם כבישיהם הצרים. כל הזמן יש ככרות מווסתות תנועה וכל התנועה במהירות אחידה. שורות אלה נכתבות על ידי מי שגר בתוך פקקים מטורפים ומוגזמים על אוכלוסייה של 10 מיליון בעוד ש45 מיליון איטלקים מתנהלים שופי. הייתי צריך להשתין. בניגוד לתרבות הנאורה אצלנו, כאן אי אפשר לבחור סתם עץ, למרות שיש להם הרבה יותר משלנו, אלא צריך למצוא שירותים. 2 יורו הביקור. לצורך זה נכנסתי לתחנת הרכבת של פארמה ואז הבנתי למה יש להם פחות פקקים. על הלוח הופיעו 12 רכבות (ספור עד האחד) בחמישים דקות, ליעדים שונים. כל נוסעי הרכבות הללו, אצלנו גרים במכוניות על הכביש.

ניסינו לאכול צו-ערב בערך בארבע אחרי הצהרים כשמתחילה התוכנית בגל״צ. רוב המסעדות סגורות ומה שפתוח היו ר ק מזון מהיר. מסעדה עובדת בשעות קבועות בצהרים ובערב. ביניהן סגור. באיזה כפר מחורבן בצרפת, בזמנו סגרו לנו דלת בפרצוף בגלל שהשעה הייתה 1:02 בצהרים. באיטליה בעלי מסעדות יוצאים לחופשה שנתית בחודש אוגוסט ולא חשוב כמה תיירים לא יאכלו אצלם. את כל המידע הזה אתם מכירים אבל מה מזה אנחנו מפנימים? האם אנחנו צריכים להשתנות או הערלים?

עוד תופעה שקפצה לתוך העין היא כמות האפריקאים לשעבר. איני מכיר את הפוליטיקה האיטלקית אבל הכוונה הטובה שלא לגרש פליטים או מה שלא תהיה, משנה את הדמוגרפיה של אירופה. אולי בעוד חמש מאות שנים יהיו רוב האירופים צבועים בגוונים תימנים. אולי זה אפילו לטובה. אבל אני חושב לעצמי – איפה הגבול? איך ומתי התהליך הזה יתרחש לאורך השנים שיבואו ואיזו השפעה תהיה לזה לאורך זמן? לא מדבר על החגיגה בצרפת מהחודש שעבר אלא על עוד מאתיים שנה מהיום? האם תהיה זרימה מאירופה לאפריקה בגלל שיש שם מקומות חניה פנויים? על כל פנים, לעומת איך שאיטליה נראתה לפני חמישים שנה, השינוי הדמוגרפי מאד בולט לעין.

כמו שאמר אריק שרון מעל צלחת שרימפס, אם ירצה השם, מחר מתחילים יומיים בפירנצה.