⁨יומיים שונים זה מזה⁩

את יום א בשבוע עשינו באוקלנד. חנויות סגורות, תנועה חלשה בכבישים. רבים לא בבית. סופ״ש בשביל משפחה, סירות, הליכות בטבע, קרוואנים. אוקלנד יפה אך היא מקום ללא אטרקציות. כל הסביבה גבעות נמוכות, בתים קטנים, כבישים נפלאים, Sky Tower כמו בסיאטל או בטורונטו בשביל תצפית רחבה על העולם, הרבה תרבות ספורט, מסלולים להליכה, נוף נעים לעין של ירוק עם ים ומפרצים (כבר אמרנו?) אבל בשביל אוקלנד לבדה לא צריך לתפוס מונית לנתב״ג.

ביקרנו באזור תעשייה ביום ראשון. הכל סגור אבל הכבישים רחבים יותר מרחוב התע״ש בכפר סבא. הבניינים אלגנטים, שילוט מסודר, חניה בשפע. עלינו על הר עדן שהוא נקודת תצפית על כל העיר. הגענו עם הרכב כמעט עד למעלה. שוש עשתה את הלג האחרון ברגל. העיקר הוא שהמוני ניו זילנדים עולים והולכים, יורדים ורצים, ספורטאים ממש.

הלכנו למוזיאון המלחמה. זקני מלחמת יום כיפור...

קדחת. היה שם בכניסה דינוזאור אחד גדול למדי. עיקר העיסוק של המוזאון היה בעליה השנייה של המאורים. למען הסר ספק, המאורים והפולינזים האחרים בכל האוקיינוס השקט, הם אותם חברה. בכל מקום יש להם זהות מקומית אבל כל חתיכה מגיעה מעל ק״ג 150 עם כובע לראשה ואני לא ראיתי אפילו אחת עם כובע. לכן, הענק החביב עליו דיווחנו מטהיטי, הוא שאר בשרו הקרוב של המאורי, של הבחורים בהוואי וכיוצא באלה.

אחה״צ ישבנו לבירה עם חייא ואורית וההורים של חייא, מרטין ושמחה, אותם אנחנו מכירים מזמן. היה מעניין לשמוע שכולם פה לומדים השפה המאורית בבתי ספר כלימודי חובה. זה הסביר את מה ששמעתי דרך המכשירים שלי שבני אדם הנראים אשכנזים כמו ניו זילנדים, מדברים ביניהם בשפה לא מובנת. גם השפה ״האנגלית״ שלהם לא מובנת אבל לאלה היה צליל אחר. מאחר והשמיעה שלי כמו של בטהובן באחרית ימיו, חשבתי שהבעיה אצלי, ובכן לא – הדור הצעיר אשכרה מדבר מאורית, השלטים בכל מקום דו לשוניים. איני מכיר אינטימיות כזו בין הכובש הלבן והנכבש המקורי, לא בקנדה, לא בארה״ב האינדיאנית, לא רוסיה ואפילו לא אצל המעצמה העותמנית. אצלנו זה שונה כי שני הצדדים עד היום מגדירים אחד את השני אויבים. במקרה של אי הבנה יורים אלה באלה וסוגרים עניין.

עוד למדנו שלרופאים בני זילנד יש מכסה של השתלמויות עליהם לעבור מדי שנה. ההשתלמויות יכולות להיות בתחומים רפואיים שונים אך מי שלא עומד במכסה (צובר נקודות) עלול לאבד רישיונו כרופא. הטווח הוא ארבע שנים בתפזורת או 16 חודש ברציפות. לרופאה בחופשת לידה אין הנחות וויתורים. חייא אומר שכך נהוג ברוב ארצות העולם ורק אצלנו שונה. לאור המידע העדכני הזה, השנה לא אלך לעבוד כרופא בני זילנד.

הבשורות הטובות!!!

בבוקר יצאנו מהמלון צפונה על כביש 1 אל היעדים הבאים שלנו. בעוד אנחנו יוצאים מהעיר ראינו את הפקק בכניסה לעיר (מצפון). משהו כמו 25 ק״מ פקק כמו אצלנו כביש 4 מצפון לכיוון המרכז מדי בוקר. זה היה מעודד מאד לראות שאוקלנד היא עיר מודרנית לכל דבר ועניין, והכבישים הטובים לא עומדים חסרי עבודה.

בחרנו לנסוע אל היעד שלנו, bay of islands, בכבישים משניים ולא בכביש המהיר. הדרך עוברת רק באזורים חקלאיים, גבעות ירוקות חלקן מיוערות וחלקן המסעדה של הכבשים והפרות, חלקן ואגיו וחלקן סטייק רגילים. משקים יחסית קטנים, חלקות מגודרות עבור בע״ח, בתים פשוטים בתכלית הפשטות, הכל מסודר ומטופח, וכך לאורך כ ל הדרך. כל הנהגים שומרים על המהירות החוקית ואין, פשוט אין, חריגים. איש לא עוקף שבלולים (זה אני מעכב את התנועה). ריבוי חוות הבודדים מסביר למה אין להם כפרים רבים בנוסח מושבים אצלנו. הבית נמצא בחלקה ולא בישוב. מקצת קריאה הבנתי שרוב החוות הללו בערך 20 דונם לחתיכה.

במקום ושמו Whangarie עצרנו ממש. זה כבר ישוב ממש המשמש בירת המחוז הנושא את אותו שם, 2855 קמ״ר ו- 100,000 תושבים. לעיר היושבת על חוף היום יש מרינה עם סירות מגדלים שונים, בתי אוכל, גלריות לאומנות ומוזיאון שעונים המכיל כ- 1400 שעונים משעונים שונים ובנוסף, בתוך ביתן זכוכית בחוץ, שעון העובד על גרביטציה של כדורים. מאד מדויק ומעניין. יש בסביבה מפלים וחורשות עם שולחנות קק״ל. כבר ראינו כאלה באף מקומות באירופה ואמריקה, אבל הקסם המקומי חוסם את תאוות הנדודים שיש למשל אצל בני עמי. הניו זילנדי הרגיל צריך את הצריף שלו, קצת גינה לפרחים, סירה ו/או קרוואן, רכב משומש וזהו. בגיל מבוגר יותר גם איזה בית שני שאינו אלא צריף אחר במרחק כמה מאות ק״מ מהראשון.

הבשורות הרעות!!!

בצורת. בחדר האמבטיה שלנו ואח״כ גם במקומות נוספים, כולם נקראים לחסוך במים מפני שבצפון ניו זילנד יש בצורת ולכן הזרם במקלחת זרזיף כאילו סובל מפרוסטטה.

דני רופ היה מת פה מרעב. אין משמעות לתחזית ואיש לא מתייחס אליה אפילו אם בכלל קיימת. המקומיים שמטבעם פחות רגישים לקור ממני, יוצאים מהבית על קצר ואחדים מחזיקים מעיל לגשם. אם תפס אותם הגשם, אז תפס. זה כבר יתייבש. בגשם לא רצים כדי להירטב פחות. הולכים רגיל וזהו. עד כה לא ראינו ולו מטריה פתוחה אחת! גשם ראינו בשפע. ראינו מטריות סגורות בחנויות למכירת מטריות סגורות. גם מחברינו הישראלים לא שמענו אפילו רמז על בצורת. אולי זה נכון רק בצפון האי הצפוני.

כאפריקאי במיל. וישראלי כיום, אני יודע להעריך בכבוד רב מערכת ניקוז טובה כשאני פוגש אחת. זאת שבאוקלנד – דלוקס! ראינו שבר ענן עד חצי שעה ברציפות ואין שלוליות, אין מים עומדים, אין ביצות. המים זורמים אל תוך האדמה במסלול הקצר. שלום וביי.

התנחלות. בנסיעה מאוקלנד צפונה נתקלנו בשלט הנראה כשלט הכוונה תיירותי אל One tree Point. הלכנו שבי אחריו. מה התברר? הקימו התנחלות חדש. שכונה של כמאתיים בתים, כ״א על מגרש של דונם, בניה אישית. כל אחד עיצב ובנה בית שונה משכניו. מיותר לציין שיש להם מרינה וכבישים רחבים (לתשומת לב מהנדס העיר הוד השרון אשר הרחוב הנקרא על שמו מפני שהיה מהנדס העיר הכי מחורבן בתולדות הציונות). ככה סתם, רחוק מישובים אחרים, באמצע הדרך, התנחלות למכירה לאנשים פרטיים.

זהו. הכתיבה המאוחרת מקורה בעייפות טוטלית ועמכם הסליחה. מחר יפציע יום חדש.