⁨יומיים באושקוש⁩

אושקוש, ויסקונסין, עיר על 69 קמ״ר כמו חיפה ו- 66,000 תושבים, רבע מחיפה, נמצאת במישורים הגדולים של המערב התיכון. החשיבות העיקרית שלה בכך שפעם בשנה נערך כאן למשך שבוע ימים הסלון האווירי העצום עליו אני מספר לכם היום. Experimental Aircraft Association הוא ארגון תעופה שחברים בו טייסים וסתם חובבי תעופה, חברות מסחריות החל מיצרני מטוסים וכלה ביצרני מחזיקי מפתחות העשויים מפחי אלומיניום שקולפו ממטוסים לפירוק, גופים ממשלתיים כמו חילות אוויר ובקיצור כל מי שבנה בכתה ג׳ מטוסים מנייר ושיגר אותה לקצה השני של הכיתה. הארגון נוסד ב- 1953 באושקוש, חמש שנים לפני הקמת FAA בוואשינגטון. זה מוושינגטון הוא רשות ממשלתית כמו רת״א רשות התעופה אזרחית שלנו. EAA צריך להיות מתורגם לארגון אוהבי התעופה. 

לבוא ולחלוק רשמים מכנס כזה, אפילו הוא הגדול בעולם מסוגו, זה כמו לחלוק חוויות מכנס טכנאי שיניים או סוכני ביטוח. זה יכול לעניין רק את הברנז׳ה. או שאתה אחד מאתנו או מבחוץ. אלא מה? מגיעים הנה 700,000 מבקרים מבקרות וזאטוטים, מרכיב גבוה מבין המבקרים הם גימלאים מורשים ומוסמכים. 10,000 מטוסים מגיעים הנה (!!!)  ובמהלך השבוע הזה שדה התעופה Wittman Regional Airport הוא שדה התעופה העמוס ביותר בעולם. השמיים מלאים מטוסים כל היממה לא רק כאן’ אלא גם בשדות התעופה האחרים במזרח-מרכז וויסקונסין. מטוסים שנבנו בניה עצמית, וינטאג׳ (ענתיקות), מטוסי מלחה״ע השנייה, אולטרה לייט, מטוסי אירובטיקה, חד כנפי, דו כנפי, מטוסים ימיים, מסוקים, מטוסי חילות האוויר האמריקאים והקנדים...

זה כבר לא כנס יצרני כוסות פלסטיק שקופים. זה כל העולם ואשתו. האמריקאים מגיעים עם כל המשפחה למעיין פיקניק של שבוע. מאחר וכל האזור מדשאה אחת גדולה, הכל קורה על דשא. רוב המטוסים הקלים שהגיעו מרחבי ארה״ב וקנדה משמשים בסיס למשפחה. מקימים אוהל תחת כנפי המטוס וזאת הכתובת לדואר לשבוע ימים. אלה שהגיעו רכובים, עשו נסיעות של עשרות שעות ממקומות שונים ב-48 המדינות,, עם ממוצע של שניים או שלושה ימים בכביש בכל כיוון. ואחרי האווירה עליזה הזאת יש לזכור שרק במקום אחד מוכרים בירה ואסור להוציא אותה ממתחם המסעדה. 

הנוף בקיץ במישורים הגדולים מאד ירוק בין שאלה עצים, שיחים, דשאים אינסופיים או רמזורים. הטופוגרפיה  שטוחה לכל כיוון והקיץ חמים ונעים כמו 24-28 מעלות ביום, למעט סופות רעמים פעם ב... הכל מהאורגן ומתוקתק למשעי, הכוונה למקומות חניה, מאות שירותים זמניים פזורים בכל המתחם. מבחינת האוכל שתי הערות: אין כאן כלי אוכל שאינם חד פעמיים. לא ידוע על רבים שמתו מהאוכל. 

האמריקאים טובים מאד בשינוע מאות אלפי בני אדם ממש באלגנטיות, לכן לא פלא שהכניסה בבוקר והיציאה בערב עוברים חלק. מפני שהשטח גדול, יש הרבה הליכה וכהכללה נאמר שביום רגיל כשעתיים שלוש הליכה לא מהירה ייחשבו הדבר הרגיל. 

מכאן והלאה אני עלול להשתמש בשמות יצרנים מטוסים ודגמים שאולי לא אומרים הרבה לכולם אבל זה מה יש. למשל, יצרנים כמו פייפר, ססנה, דיימונט, גולפסטרים, Beechcraft, Boing, Daher, Pilatus, SiriusXMהונדה (מטוס נפלא) Tecnam, Van’s, Junkers,  מספקים ביתנים ומטוסים בתצוגה. יש קטנים וגדולים יותר, מטוסי בוכנה, טורבו-פרופ ומטוסי סילון, מנוסע אחד עד 17 נוסעים,  ואין לנו אלא לקבוע באופן החלטי כך: היום עושים מטוסים נפלאים מבחינה טכנולוגית עם המון אמצעי בטיחות, אביזרי נוחות, אוטופיילוט ברמות ממש נפלאות, עיצובים אירודינמיים מרהיבים וצבעים נהדרים. הונדה למשל הציגה את המטוס שהכי אהבנו אבל גם טרקטורונים וקומפרסורים, את הסיביק הראשונה בעולם, אופנועים ועוד הרבה ממה שהיא מייצרת. 

זה כמו חוף הכרמל בקיץ כשאתה בן 17. 

בהאנגרים ובביתנים יש את כל הציוד האפשרי הדרוש בעולם הטיסה. ציוד ניווט וקשר, משקפי שמש, חיזוי מזג אוויר וטישירטים, כובעים ומצנחים, וכל מה שנשאר זה להסתובב להסתכל להתרשם...

עוד התהלכנו שפי והגענו לרחבה המרכזית אשר אירחה 52B, 15F, 22F,  אפצ׳י, בלק הוק, הרקולס, צ׳יינוק אך גם 47C הידוע אצלנו כדקוטה אשר נולדה ב- 1932, 36KC לנקסטר המפציץ הגדול והעתיק של מלה״ע השניה, לפרוטוקול יאמר שבזמן שאנחנו משוטטים בכל האתרים והביתנים, השמיים מלאים מטוסים: יעף מטוס קרב סילוני, המראה של שלשה וינטאג׳, דקוטה עושה עלינו סבב וכך הלאה כל היום. 

ביום הראשון שלנו כאן היה כתוב שהמטס יערך בין השעות 14:15 עד 18:15. אנחנו שבאים מהמטסים של חיל האוויר הטוב בחלקים של העולם, מטסים הנמשכים בדוחק 15 דקות, יודעים שאין דבר כזה מטס של ארבע שעות. בכל זאת קנינו כסאות מתקפלים ותפסנו פוזה על הדשא קרוב למסלול. 

ואז זה קרה: התחיל מטס שנמשך ארבע שעות על הדקה. הארגון התזמונים בין המטוסים והאירועים, הקריינות ברמקולים הפזורים במדשאות, הפירוטכניקה שהוסיפו למטס, הכל יחד וכל אחד לחוד היו חווית חיים. היו קטעים שרק התפעלנו ולא יכולנו לצלם. המטס הכי יפה שראינו בחיים, כל אחד לחוד ושנינו יחד.

התחילו עם יעף של המלאכים הכחולים, הצוות האירובטי של הצי האמריקאי. הם היו בדרך מהתא להכא ולכן קיבלנו רק יעף אחד לומר שלום. 

אחריו, כנהוג אצלם, מתחילים עם ההמנון. מטוס הצניח שלושה צנחני צניחה חופשית וברמקול מישהו שר את ההמנון. כל הקהל עומד, מורידים כובעים, יד ימין על הלב, וכולם שרים עם מחיאות כפיים בסיום. 

עfשיו מתחיל העניין האמיתי. תריסר זוגות של מטוסי וינטאג׳ עלו ופעלו כזוגות מבלי להתחבר למבנים גדולים יותר. במשך חצי שעה השמים היו מלאים בהם, כל הזמן, בגבהים שונים, מכיוונים שונים. בכל פעם שחלף זוג הוא פנה לכיוון אחר מהכיוון ממנו הגיע ולגובה אחר, וכך הם מילאו את השמים מכיוונים שונים ובגבהים שונים והייתה חגיגה נהדרת. 

אחריהם עולה מטוס חד מנועי חד כנפי אדום ובמשך 12 דקות מבצע איירובטיקה פרועה עם פס עשן להמחשת הפניות החדות, הצלילות, הטיפוסים, וכל זה מעל המסלול שאנו יושבים בשוליו. עכשיו חשנו שקיבלנו תמורה.

ואז עולה אחר ומבצע במשך רבע שעה גילגולים ולולאות, צלילות ונסיקות, פניות חדות ויעפים מטר וחצי מעל הקרקע.

אם לא די בשני אלה אחריהם עולים עוד שלושה, כל אחד בתורו, ואני מחשב בליבי שאם אני מחבר במצטבר את כל האירובטיקה שראיתי במשך כל חיי הבלתי קצרים, ולמרות שניצלתי כל הזדמנות לראות אירובטיקה, היום ראיתי ביום אחד הרבה יותר. 

הפסקה של שתי דקות ואחריהם היסטוריה: משחזרים את מלחמת העולם השנייה. 

3 צנחנים מגיעים בצניחה חופשית, אחריהם דקוטה 47C מצניחה תריסר צנחנים בשורה כמו בפלמחים. 

מבנה של ספיטפייר אחד ושני 51P מוסטנגים ובמקביל לנקסטר תוקפים את המסלול, עליו מפוצצים מטענים כאילו נוצרו ע״י התקיפות של המטוסים. רעש פיצוצים עשן וכל השמחה בעולם שמלחמה יכולה להציג לתיירים. 

ואז באה הצגת השיא מבחינתנו: קודם מגיח 10A. הטנדרבולט הוא מטוס תקיפה סילוני חד מושבי שפותח ע״י פיירצ׳יילד ריפאבליק לסיוע לכוחות הקרקע, בעיקר תקיפה טנקים, רכב משוריין ומטרות קרקע בעלות הגנה אווירית מוגבלת. המטוס מבצע כמה יעפים, מביים ירי (הפיצוצים שראינו היו מטענים על הקרקע ולא נורו מהמטוס) ומפגין יעילות איירובטית מרשימה. 

מייד אח״כ מגיח 16F הזקן והמוכר לנו מהבית, מבצע מספר יעפים חדים ומדגים הרבה כוח. אחריו עולה 35F שהוא הדובדבן בח״א שלנו.

לוקהיד מרטין F-35 לייטנינג מכונה ״מטוס תקיפה משותף", ובקיצור JSF הוא מטוס קרב חמקן מהדור החמישי, מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. המטוס פותח ביוזמת ארצות הברית ובריטניה במטרה להחליף את מטוסי הקרב של הדור הרביעי, נבחר בתוכנית Joint Strike Fighter וטס לראשונה ב-15 בדצמבר 2006. 

כמו מטוסי קרב אחרים מסוגו, ה-F-35 נועד להיכנס ולפעול בתוך שטח רווי-איומים, לבצע תקיפות וכן לשתף במידע מודיעיני.

העלות הגבוהה של המטוס יחד עם טענות לביצועים לקויים וחריגה ניכרת מלוח הזמנים הובילו לביקורת נרחבת על המיזם. מטוסי ה-F-35 מתוכננים בעתיד לשדרוג לארכיטקטורה פתוחה, על מנת שניתן יהיה להתקין במטוס מערכות נשק, תוכנות וטכנולוגיות משתנות מבלי לבצע התאמות ארוכות. האסטרטגיה מאחורי תכונה זו של המוצר נועדה לאפשר את הארכת חיי המדף, וכן שדרוג בזמן אמת, מתוך הבנה שמערכות אלו ישודרגו לאורך חיי המדף. 

ב-2018 ביצע ה-F-35 את התקיפה המבצעית הראשונה שלו (בעולם), בידי חיל האוויר הישראלי, ככל הנראה במסגרת העימותים עם איראן בסוריה באפריל ומאי 2018.  ב-2021 ביצע ה-F-35 את הפלת הבכורה (העולמית) שלו, גם היא בידי חיל האוויר הישראלי, כאשר יירט שני כטב"מים איראניים.

ב-2024  נעשה שימוש במטוס (בין היתר) כדי ליירט את מאות הכטב"מים וטילי השיוט ששיגרה איראן לעבר ישראל במתקפה מסיבית.

המטוס הרביעי שהופיע היה A22F הראפטור. בחיל האוויר האמריקאי האות F מסמלת מטוס לקרבות אוויר והאות A מסמלת מטוס לתקיפת קרקע. איך לומר בעדינות? זה המטוס הכי בעולם. הכי יקר, הכי רב משימתי, הכי מדהים והכי מיוחד. האמריקאים הפסיקות את הייצור לו בדרך של חקיקה פדרלית. המטוס לא נמכר לאף מדינה שלא קוראים לה ארה״ב של אמריקה. לראות את  הראפטור טס מעליך זה כמו לשחק סטנגה עם מסי ורונלדו  בשכונה. הראפטור בעל שני מנועים וקטורים, יעני בזמן פניה גם המנוע מסתובב ולכן הפנייה יכולה להיות חדה ביותר. הוא גם הדגים לנו מעוף מהיר וטיסה איטית מאד אבל כמובן הקטע שלו אינו תצוגות לתיירים מהוד השרון אלא ללחום ועל הקטע הזה הם דילגו. מטוס דור 5 יש בו 40% פחות חלקים ממטוס דור 4. 

הגרנד פינלה היה מבנה של ארבעת השחקנים הללו בהובלת 10A האיטי וזה היה פשוט התגשמות חלום בלתי אפשרי. אצלנו במזרח התיכון רביעייה כזו היא טרום חלום. אנחנו קיבלנו שלושה יעפים כאלה. 

אני מקליד את הדברים אחרי יומיים של פעילות וכלל לא בטוח אם הדברים הבאים התרחשו ביום הראשון או השני אבל זה באמת לא חשוב. 

עולה לאוויר דו כנפי שחור. מה זה לאוויר? ישר מהניתוק מהקרקע ״נעמד״ על הכנף השמאלית ו״רץ״ בפוזה הזו את כל המסלול כלומר טס על הצד, כנף אחת מטר וקצת מהקרקע, פולט עשן לבן ובסוף המסלול מתיישר ועולה אנכית אל העננים. בשיא הגובה נכנס לסחרור, נפילה חופשית של המטוס, היפוכים וגלגולים ואז מתיישר אנכית לקרקע, רץ אליה במהירות ומתיישר ברגע האחרון כשהגלגלים כלום מעל המסלול. אני לא יכול לתאר או אפילו לזכור את כל הרבע שעה שלו אבל אני נשבע שלא לפניו ולא אחריו לא ראיתי איירובטיקה מדהימה כזו. מצד שני ראינו אחריו עוד שמונה טייסות וטייסים שהיו ממש נפלאים ואחרי כולם אני מתחיל לחשוב שעד יום מותי שנדחה בינתיים לשנת 2069 גם לא אראה שוב הצגה כזו. הוא לא אנושי. אפילו אם רק בשבילו, צריך לתכנן על אושקוש 2025. 

זה שאני לא שומע טוב זה לא חדשות אבל זו הסיבה שלא קלטתי את שמות שתי טייסות וטייס אחד שהופיעו בזה אחר זה באיירובטיקה וכולם היו או עדיין אלופי עולם. צר לי יקירי אבל בארץ ישראל אין הצגה כזאת וגם מעולם לא הייתה. אפילו לא בימי הורדוס. בטח לא כמו זו של הטייסת ב- Scaute. 

אח״כ עלו ״אקסטרה״ משוגע, בוננזה 300, Airshow  ירוק ולבסוף Beechcraft 18 המכונה Twinbeech בשביל האיירובטיקה האחרונה לאותו יום. זה מה שחשבתי.  מסוק BO-105 שעמד בדשא לצד המסלול עלה לאוויר וביצע דברים שיצרני המסוקים לא ידעו שמסוק יכול לעשות. גילגולים וסלטות, על הצד על הזנב על האף ועל התחת. לולאות, קשר מוט, פליק פלאק, סוקהארה וכל מה שמילים יכולות לכתוב. וזה מסוק!!! זה לא טיסן עשוי בלזה.  הלכתי ללמוד:

105 BO הוא מסוק קל דו מנועי הראשון בעולם. יוצרו 1640 יחידות בין השנים 1967-2001 ומשרתים בצבאות קוריאה, אינדונזיה, ספרד והפיליפינים כמסוק רב שימושי. היצרן הגרמני היה MBB מסרשמיט (היום איירבס).

מופע מדהים!!!

רד בול זה משקה ממריץ. החברה הזו מעורבת בכל מה שמהיר, כמו למשל הקבוצה שלהם במרוצי מכוניות פורמולה 1, וממש לא רק. כאן למדנו שיש להם מטוס ומסוק המבצעים איירובטיקה במשולב. הם פשוט מדהימים. בהחלט בקו אחד עם אלופי העולם שראינו קודם. מהיותי זקן פסימיסט אני אומר לניר, הנה ההזמנות שלנו לראות תאונה בזמן אמת. אין תאונה אבל הם בלי ספק רואים איך חיים על הקשקש. הם צריכים לעמוד בכוחות ג׳י רבים, העיניים יוצאות מחוריהן, ולמרות הכל הטיסה מדויקת על המילימטר. 

הצגה אחרת שאין להשיג בארץ היא הארייר. 

ההארייר הוא מטוס הממריא ונוחת אנכית. נורא פשוט: 

הוקר סידלי הרייר – מטוס תקיפה בעל יכולת המראה ונחיתה אנכית מתוצרת בריטניה, שירת בחיל האוויר המלכותי הבריטי

בריטיש אירוספייס הרייר ימי – פיתוח של ההרייר שהופעל מנושאות מטוסים על ידי הצי המלכותי הבריטי וציים נוספים

מקדונל דאגלס AV-8B הרייר II – דור שני של מטוס ההרייר, שיוצר בארצות הברית ושירת בחיל הנחתים של ארצות הברית ובחילות ים נוספים

בריטיש אירוספייס הרייר II – הגרסה הבריטית של הדור השני של ההרייר, שירת בחיל האוויר המלכותי

כמו רוב חסידי ויזניץ, גם ההארייר לא משרת בצה״ל. שלא כמותם, הארייר משרת אצל הבריטים שהמציאו אותו ואצל האמריקאים שסיפחו אותו לפני שהיה להם 35F. אלה שראינו מדגימים כאן היו של המרינס האמריקאי. כמו כן שירת אצל הספרדים, התאילנדים וההודים. המראת בכורה 1967 סיום שירות 2006. רוב הבריטים שירתו בגרמניה כנגד חשש מרוסיה. אלה של המרינס שירתו על ספינות סער כדי לתת סיוע קרוב לכוחות קרקע. לזכות ההארייר הבריטי יש לזכור את השתתפותם במלחמת פוקלנד. 

הצגה יפה לראות משהו שאינו מסוק אך נוחת אנכית לנגד עינינו. 

למי שגדל על שדה התעופה של אילת...נעזוב. נגיד, המרפסת הישנה בנתב״ג: כל כמה זמן ממריא מטוס? 

כאן, מדדתי מרווחים של פחות מעשר שניות (!!) בין שתי המראות ובמשך שעות. נכון, לא 747 ולא שוב דבר גדול, אבל למרות הכל הקצב מדהים. הבקרים שמנהלים את השמיים כאן הם בלי ספק הטובים והמיומנים שיש לאמריקה במלאי. בהתחשב שבימים שלנו כאן לא היו תאונות, ובחוק הפיזיקלי (כמו בשיר ההוא) What goes up must go down, רוב אלה, אם לא נכנסו למסלול סביב כדור הארץ, גם נחתו. מבחינת ניהול השדה (כזכור, השבוע זה השדה העמוס ביותר בעולם), לראות את התנועה על המסלול ובשמים זו חוויה מפוארת. 

מילה על הדקוטה שנולדה 1933 לפי הזמנת TWA כמטוס נוסעים נוח ובתחילת המלחמה הורה הנשיא שלהם להחרים את כל הדקוטות ״ולקרוא להן למילואים״. צ׳רצ׳יל אמר שארבעה כלים היו קריטיים לניצחון במלחמה: הג׳יפ, הדקוטה ,הבולדור ומשאיות 1.5 טון (הנ״נ הישן). יש כבוד! אצלנו הדקוטה שירתה יותר מ- 52 שנים, 

1948-2001. יותר מ- 14,000 כאלה יוצרו ורבות עדיין טסות בזכות אמינות גבוהה, תחזוקה זולה ואורך חיים ממש ארוך. 

ססנה 172. על פי אורך חייו והפופולריות שלו, הססנה 172 הוא המטוס הקל בייצור המוני המצליח ביותר בהיסטוריה. הדגמים הראשונים נמסרו ב-1956 והם עדיין נמצאים בשירות. נכון ל-2008  נבנו יותר מ-43,000 מטוסים.

הדקוטה וה- 172 הם לא רק קוריוזים היסטוריים. הם מציאות בעולם התעופה של היום. מובנים מאליהם כמו מים מהברז. מטבע הדברים עולם המשפצים והמשדרגים ואלה שבונים או מרכיבים לבד מטוסים, מוסיפים ומשדרגים את האוויוניקה, את הצבעים, הריפודים וכל מה שאפשר ואי אפשר. קראתי שיש נשים כאלה בתהליך בלתי נגמר של ניתוחים השבחות והזרקות. הדקוטה והססנה ההיא עולות עלינה. 

אגב גם 51P המוסטנג מגיבורי המלחמה השנייה, מלחמת קוריאה וחיל האוויר שלנו 1948 – 1961  הוא מטוס נפוץ למדי במגזר האזרחי. רבים קנו שיפצו צבעו ומטיסים אותו כיום במבנים קטנים וגדולים. המוסטנג הוא מטוס חזק וזריז ועל כן הם משתתפים עם ביצועי חרקות איירובטים, כמו גם הספיט. אצלנו בארץ היה הספיט השחור שעזר וייצמן הורה לשחזר. פעם רבץ במוזיאון ח״א בחצרים אך מאז הרבה שנים שלא הייתי שם שוב איני מעודכן מה שלומו. 

שוס: מיגים! 

אחרי נפילת הקומוניסטים חברה רצו לרוסיה וקנו מכל הבא ליד, כולל מיגים. בסלון הנוכחי ראינו מבנה של ארבעה מיג 15, ראינו מיג 17 אחד ואם אני לא טועה גם 19 אחד. לא שזה כל מה שיש לאמריקאים באופן פרטי, אבל רק בסלון הזה ורק מה שראיתי. למרות שזה ידוע ארבעים שנה, באופן אישי זה מוזר. יש לזה קונונטציה סורית ולא חשוב כמה שנים יעברו.

מה הכי נדיר שחוויתי?

Rockwell B-1 Lancer

ויקיפדיה:

1B לנסר הוא מפציץ אסטרטגי סילוני על קולי בעל ארבעה מנועים וכנף בעלת גאומטריה משתנה מתוצרת חברת רוקוול אינטרנשיונל.

יחידות שיוצרו:

B-1A: 4B-1B: 100

מהירות מרבית 1.25 מאך בגובה רב.

0.92  מאך בגובה פני היםטווח טיסה מרבי 11,998 ק"מ

חימוש:

טילים: טילי שיוטפצצות: פצצות שימוש כללי אמריקניות מודרניות ('פצצות ברזל'), פצצות JDAM, נשק גרעיני במשקל כולל של 23,000 ק"ג

בגלל שיש כאלה רק 100 בעולם הזה, ובגלל שאף פעם לא היו מוצבים בהוד השרון או גני עם, לא ראיתי אף פעם את הדבר האמיתי. אתמול הוא טס מעלינו בדרכו מאי פה לאי שם, כמו שהקריין אמר. גובה נמוך, רעש אימים, כנף משנה זווית 20 מעלות, ארבעה מבערים בו זמנית (לא בדקתי אם יש עוד מטוס עם ארבעה מבערים), זה משהו שבלתי סקלרוטים זוכרים כל החיים. 

עד כאן סיכום של שני ימי חוויה אדירה. היום רק ניר היה בעבודה ואני נשארתי לקרוא ולכתוב. מחר היום האחרון שלנו כאן והוא יהיה מלא וארוך עד קרוב לחצות. בהזדמנות - הדיווח.