⁨חזרה לציביליזציה⁩

אתמול נסענו צפונה איזה 100 ק״מ לטובת פארק וולקני כדי לסמן וי על פארק waiotapo שהוא מלא בריכות בצבעים שונים וגדלים שונים. כרגיל את ההליכה עשתה שוש ואני בדקתי כשרות במזנון. לא כשר. הצילומים משם ססגוניים מאד ונראה מה מאלה יעלו ניר וטל אל הבלוג.

התחנה הבאה היתה גייזר. התברר שזה לא באמת. אחרי חצי שעה של דיבורים הבחורה הכניסה כימיקלים בלוע, יצא גייזר קטן ועייף למשך כדקה. ביזוי המת. לנו יש זיכרונות טריים מילוסטון ולא ימכרו לנו מיקרו גייזר מפלסטיק כתחליף.

אחרי סיור של שעה וחצי לקחנו אזימוט דרומה לכיוון וולינגטון. חיים המליץ על כביש מקביל לנחל העובר דרך אתונה רומא וושינגטון וירושלים. בעוד אני מכין את ״עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים...״ התברר שהכביש סגור והיפנו אותנו לכביש אחר, הרבה יותר מערבה מהמקור. אני לא טוען שהכביש נסגר מטעמים אנטי ציוניים אבל לסגור את ירושלים בשבת? ככה סתם בלי לנמק?

בקיצור הנסיעה הארוכה בת כ- 500 ק״מ ושבע שעות הוכיחה שחלקם של הכבשים מכלל הולכי על ארבע ומניבי החלב עלתה מאד בחלק הדרומי של האי הצפוני. הם לבדם היו יכולים להרכיב ממשלה עם רוב מוחלט. מרמזים שחיים שחרר יש מצב שבאי הדרומי יהיה להם רוב מוחלט לחוקק חוקה.

הדרך, כמו כל האי הצפוני, נהדרת. גבעות ירוקות עם / בלי עצים. שטחי מרעה מגודרים ומסודרים תענוג לעיניים. אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שלא ראית ולו גם שוקת אחת. מה שותים בע״ח לא ברור. מצד שני גם לא ראינו אותם משליכים בקבוקי או פחיות קולה... תעלומה.

הגענו לוולינגטון. בירת ניו זילנד מאז 1886, יושבת על ״קו האש״ הוא קו התפר בין הגושים הטקטונים ולכן בעלה סבירות טובה לרעידות אדמה כמו השתיים הרציניות בסןף המאה ה- 19. 450 קמ״ר (65 קמ״ר בחיפה), 420,000 תושבים (פעמיים מחיפה), 1270 מ״מ גשם בשנה (500-600 מ״מ בחיפה). במקום אחד כתוב שיש בה הרבה מאד בתי קפה. באחת שביקרנו היה משובח.

כך הייתה יכולה להיראות חיפה בתנאים אחרים. הרים וים. זו הנוסחה הכללית. נמל גדול. רוב הבתים צריפים אך יש גם בתי מגורים על קומות, עם מרפסות וחלונות זכוכית גדולים.

יש לזכור שאת הדר הכרמל בנו מחומרי בניה ״שלמת בטון ומלט״. הגויים כאן בונים מעץ כי זה מה זמין וזול. קל לעבוד אותו, לנייד אותו, מרחקים הובלה קצרים והרבה בעלי מקצוע טובים וזמינים. כן, זה גם מוזיל משמעותית מאד את עלות הבית הממוצע. אה, כן, זה גם יפה לעיין ומאפשר לכל אחד לתכנן כאוות נפשו. אצלנו לעומת זאת, כאוות נפש הקבלן בהתערבות העירייה הלא תמיד חכמה.

עוד נקודה: המגרשים בגדלים משתנים ולא אחידים. בגלל שהקרקע מטבעה מצמיחה עצים וירק, בלי קשר לחריצות בעלי הבית, הכל ירוק כל הזמן, הבתים לא צפופים, אין לחץ על מקומות חניה, והעיר יפה מאד.

אני נזכר שמתחילת הבניה בהדר בתחילת המאה העשרים, חיפה היתה במצב של קליטת עליה תפרנית. הקרקע תמיד הייתה מועטה ויקרה. בנו לגובה (3-4 קומות) כדי לחסוך בעלויות. בבניית רחוב פבזנר או הלל, לא חשבו על גינון (גם לא על חניה). סיכום: לא כוחות. יש להם יתרונות עלינו. אבל את מה שאפשר ללמוד מהם, צריך ללמוד מהם. רוחב כבישים, חומרי בניה טבעיים, חלונות גדולים, הקצאת מקום לגינון, מרחק בין הבניינים שיקוזז מול בניה לגובה. עד כאן ארכיטקטורה של ערים.

יום ראשון הוקדש לוולינגטון. עשינו סיור יסודי במוזיאון te papa. כל קומה מארבע הקומות מהווה מוזיאון על נושא אחר. למשל קומה אחת הוקדשה לגליפולי שם כ- 2700 ניו זילנדים נהרגו (מתוך 118,000 בסה״כ) ועבור אלה שהתנדבו לטיול כיפי מעבר לים וגם חזרו ממנו זה מלחמת יום כיפור שלהם. במלחמה השניה כבר היה גדוד מאורי עצמאי פרט ליתר היחידות הניו זילנדיות המעורבות.

לא הפתעה: במשך כל היום (יום ראשון) ירד גשם אנגלי. כמות המכנסיים הקצרים והכפכפים לא הושפעה מהגשם.

מוזיאון מרשים מאד ומלא מבקרים ניו זילנדים מגיל אפס צפונה, הכל בחיני חינם.

בפרלמנט היינו אמורים לערוך סיור אלא שהוא יהיה סגור. הפוליטיקאים האלה...

מחר נקום בבוקר מוקדם וניסע לנמל כדי לעלות על המעבורת. מתחילים צ׳ק אין 06:15. סיום צ׳ק אין 07:45. הפלגה 08:45. למה כל כך הרבה זמן? האם בטוח שהמזנון / מסעדה יהיו פתוחים כשנעלה עליה? מתח רב בקרב הנוסעים מהוד השרון.