⁨חוויה נעימה⁩

ביום שני בלילה ולמחרת, יום שלישי, לא ישנתי בלילה בגלל כאבים קשים ובלתי ידידותיים באזור הבטן, בצד ימין. הלילה האחרון הכאבים היו כה חזקים עד כי אילצו אותי  ל ח ש ו ב  על מקורם. בשבע בבוקר המוח שלי השתמש במונח ״חסימת מעיים״. הלכתי לויקיפדיה וקיבלת שתי תובנות: הסימפטומים הם אלה שהיו לי, ושנית נדרשת פעולה דחופה כי יש בה ״מצב חירום רפואי״.

כמו בחיבורים מכיתה ג׳, קמתי התלבשתי לא אכלתי ולא שתיתי וביקשתי מטל לקחת אותי לבית חולים. טל בחרה בבית החולים של צ׳לסי יען כי היו לה המלצות עליו (בית חולים פרטי, מבטיח שיותר יקר יהיה אוטומטית יותר טוב). עשינו את ההכנות הדרושות, טל דיברה עם בית החולים, וידאה שיקבלו אותנו, לקחנו מספר חפצים ועלינו על האוטו. נסיעה שבד״כ נמשכת 22 דקות התארכה לכלל 60 דקות עגולות  כנהוג בכל הכבישים הבעירוניים בכל העולם בשעה 0830. כל הדרך אני גונח ומקפץ כי הכאבים היו בנוסח מכות חשמל. מדדתי את התדירות והמרווחים בין שתי הקפצות נעו בין 20-30 שניות כשהקצרים יותר 2-3 שניות. 

הגענו לבית החולים. יש להם חניון בתשלום. הכל סבבה. הופנתי לתחנה שמקבלת חולים חדשים, רישום, בד״חים מקובלים, מעט חולים, חדר המתנה בן 16 כורסאות ישנות. צוות האחים והאחיות נולד במזרח אסיה וחלקים של אירופה. איש מהם לא נולד בממלכה הבריטית הגדולה. עוד קצת בדיקות ואז הגיעה אלי הרופאה. בשביל לתאר אותה מספיק לומר רופ. הבחורה 40 ק״ג בנעליים של טנקיסטים עם כפל״ד עליה. קטנה, רזה, עם פנים יפות וחיוך כמו הבנק הפדרלי. כל מה שאני מספר לכם על מגע עם אנשי הצוות בבית החולים מבוסס על האוזניים של טל. בעוונותי איני מצליח לפענח את השידורים שלהם. את הרופאה הקטנה, עם דיקציה כמו חנה רובינא, הבנתי לבד, במו עצמי, כל מילה שהיא אמרה. בדקתי, לא היתה לה טבעת נישואין. על מצבים כאלה נאמר – יש עתיד!

שלחה אותי ל- CT לצלם לי את הכליות. החלק הקשה בצילום כליות, ואת זה מלמדים במיטב בתי הספר לרפואה, הוא להשכיב פציינט בן 75.5 על הבטן עם הפנים בנייר המכסה את המיטה והידיים פשוטות קדימה וצמודה לאוזניים. החלק השני היותר קשה הוא להבין מתי היא אומרת לעצור הנשימה ומתי לנשום. החלק הכי קשה הוא לרדת מהמיטה בלי עזרת כבאים. 

עוד קצת המתנה והרופאה החמודה מגיעה לשיחת סיכום. במקום לפרוס מפה על מכסה מנוע של ג׳יפ, הביאה תדפיסים עם סיכום מודפס למהדרין, כזה שאם שולחים לד״ר מנדלסון, כל העניין נהיר וברור לחלוטין. 

איבחון|: הכליות כמו חדשות. עקבות של דלקת בבדיקות הדם. יתרה מזאת: בתשובה לשאלה, הרופאה החייכנית ציירת לנו מעי ובו חסימה (תוצרי הקיבה או משהו). משני צידי החסימה, בצד החיצוני של המעי, ציירה ארבע בליטות קטנות, ואלה הם הם האויבים, דהיינו הדלקת. הודינו לה נמרצות וכעת הגענו לרגע שיכול להפחיד גם את סמוטריץ׳ – החשבון.

סה״כ כולל מיסים עירונים, טיפים, שוחד, ודמי קדימה לעסקה הבאה – אפס. ככה פשוט, חינם אין כסף. לחצנו עלינו כמעט באלימות, אני תייר, נכנסתי לבריטניה לפני שבוע, יש לי ביטוח לרוחב ולאורך – נאדה, גורנישט, כלום. 

סיכום:  המקום אמנם מיושן אבל לא צפוף, משולט כהלכה, חניה צמודה בלי לצאת החוצה אל הכפור, האנשים אדיבים לוחשים אנגלית מאנפפת, אין ריחות רעים, הכל ממש ממש סבבה. אחרי שכבר עברתי בתי חולים בקנדה, לונדון או נכון יותר צ׳לסי, מובילה את הדירוג העולמי. הג׳וקוביץ׳ של בתי החולים. התמלאתי חרטה איומה למה אין לי עוד מחלות עם סיכון רפואי טוטלי...

אין משהו מושלם. בפרוזדור הראשים מדלת הכניסה פניה, הטמפרטורה היתה לא אנושית. ראיתי זוג שקנה גלידה במזנון אשר בפרוזדור הזה, והאישה אמרה לאיש, תכניס הגלידה לפריזר שתפשיר. דהיינו, אם אתה חולה אל תבוא בינואר.