חוויה אורבנית

הבוקר קמנו שאננים ב- wanaka. לפנינו יום נסיעה קצר כ- 130 ק״מ ובדרך אין סיבות ידועות מראש לעצירה. היעד queenstown וידענו עליה שהיא העיר היקרה ביותר בארץ הזו, אך פחות מתל אביב בארץ ההיא.

הדרך היתה נפלאה לא בגלל הנוף שאיני זוכר אותו אלא בגלל הפריחה משוגעת. כל הדרך שדות טבעיים של פרחים בכל הצבעים והצורות, וזה הרבה דרך והרבה מאד פרחים וצבעים. עצרנו מאה פעמים לצלם כמו שלא עצרנו בכביש כלשהו. שוש טוענת שגם מזג האוויר הבהיר השפיע על האווירה הנדירה.

עוד לא ברור לי אם אלה החיים כאן או שזה הסתיו (זה אכן סתיו, אך מאיפה הפרחים יודעים זאת?). בהמשך אנסה להבין נקודה זאת. היות וכל הגוש המרכזי של האי הדרומי הוא הרים אלפיניסטים, וזו גם הסיבה שבימים הקודמים דיברנו על קרחונים, וכמו שנהוג באלפים יש גם כאן אגמים המוקפים הרים גבוהים ומחודדים עם שאריות שלג עליהם. מן הטעם הזה נסענו חצי דרך לאורך שני אגמים נפלאים וזה כשלעצמו נרשם בספר הנופים היפים עד יפים ביותר. בקצה של אחד האגמים שוכנת עיר המלכה.

במקום אחד בדרך, באחת החוות שלאורכה, cardon distillery, הגדר לאורך שביל הכניסה מכוסה בחזיות. שלט ורוד מספר על עמותה למלחמה בסרטן, וקורא לאנשים לתרום ולהתנדב לעמותה. אני מקווה שחלק מבעלות החזיות ובני/בנות זוגן אכן תורמים ומתנדבים לעמותה. אם לשפוט לפי כמות החזיות, מצבה של העמותה טוב.

בשביל לשדרג את קווינסטאון, מיקמו אותה על מדרונות תלולים מאד. זוכרים את לומברד סטריט של פריסקו? זה ילד, זה. אבל כבר ממבט ראשון אני מבין שכמו שניו זילנד לא על הפלנטה שלנו, קווינסטאון לא בניו זילנד. לגמרי אמריקה. הנוף העירוני כולל כל רשתות המלונות והאוכל מאמריקה. אנחנו לנים בהולידי אין חדש ואמריקאי לכל דבר. בעיר ראינו רבים כאלה. הבניה של בתי המגורים שוב אינה הצריפים של ניו זילנד אלא בתים שאמנם נבנו מעץ אך מחופים בכל מה שמעלים על הדעת ורק שלא יראו את הצריף. בניה יקרה מפוארת ומושקעת כמו שלא ראינו אף פעם במדינה הזו. מיוחד לציין שרואים הרבה בתים משותפים ומדורגים כמו שלא ראינו בכל הביקור גם יחד. מיותר לציין שהכול כולל המחסן למזוודות פונה אל הנוף מדהים של ההרים והאגם. הכבישים כה תלולים שרוב חברי ומכרי לא היו מחנים את המכוניות שלהם על זוויות כאלה, גם אם חשקה נפשם להפטר מהגרוטאה.

עוד הבחנה: הרבה בתים ובעיקר דירות נראו לא מאוכלסים וכנראה אלה בתי נופש או בית שני של אנשים נבונים במיוחד.

״העיר התחתית״ של קווינסטאון יושבת על חוף האגם. היא כוללת אתר בילוי אחד גדול. מלונות, מסעדות, בתי קפה, חנויות יפות, מוזיקה והמוני תיירים מכל העולם הולכים ובאים, אוכלים ושותים בין שהם צעירים ובין אם משפחות עם ילדים בגיל ההנקה. את בני השכבה שלנו אני מזה לפי הליכונים, מקלות הליכה, יושבים לנוח (ממה? הרי הם לא זזים ולא עושים כלום פרט לאכול ולחרבן) אבל הם גם לא חשובים.

בחנות אחת נכנסתי לשאול מחיר של נעלים אוסטרליות כמו שאני נועל (500 ש״ח ברחוב הבנים בהוד השרון). המחיר המבוקש 750 דולר ניו זילנדים שזה בכסף של יהודים 1635 ש״ח. לפי הנעלים האלה, אם זו לא העיר הכי יקרה בניו זילנד, לפחות הכי יקרה בעולם. על ארוחת צהרים ועל המלון שילמנו סביר לגמרי.

כמו בניו זילנד כולה, גם כאן יש קצת רוח. במונחים שלנו זו רוח. על האגם רואים הרבה לבן וסירות מתנדנדות. עבור המקומיים והתיירים זה כאילו לא קיים. בקיצור, עיר שהיא הפתעה מדהימה מול הציפיות שנוצרו אחרי 16 יום בניו זילנד. שוש אומרת שזו גם עיר סקי. אולי זה משפיע אך כעת אין סקי.

אני מבקש להתייחס לתופעת הקייקים הגלשנים והאופניים. להרבה מאד מכוניות וקרוואנים מתקנים לנשיאת אלה ו/או אלה. מצד אחד, רואים רוכבים אופניים בכמויות עצומות, בודדים אך בעיקר בדבוקות גדולות, כולל אותו יום שראינו אותם לאורך שישים ק״מ. מצד שני, מזיכרוני המבולבל אני מעלה מקרה אחד בו ראיתי גולשי גלים, אך לא בטוח אם בניו זילנד או בטהיטי. אם כך ואם כל כך קר כמו שאני מרגיש, לאיזה צורך כל אלפי הגלשנים האלה הנישאים על המכוניות? אולי אנחנו לא בעונה? אולי יש להם חופים יעודיים? מילא קייקים כבר ראינו בשניים שלושה מקרים, אבל גלשני גלים?

כמו בכל ניו זילנד גם כאן תזזית הבניה בעיצומה. בעיר התחתית מחליפים את הריצוף. שוש עלתה ברכבל להר מעל העיר (לא הצטרפתי בגלל בעיית חניה, באמת). משם דיווחה כי הריצוף למעלה ברחבה על ההר, רעוע לגמרי והיא אישרה להם להחליף בכל העיר התחתית.

לאור האמור לעיל, היום קיבלנו אפטר והוא יוקדש למנוחה וסידורים.