חג מולד שמח!

הגענו לאדלאייד בערב חג המולד. העיר ידועה בכינוייה עיר הכנסיות יען כי הכנסיות בה רבות ומתרבות מאד ואילו שיעור הגידול של האוכלוסיה0.6% נמוך מהממוצע הארצי 1.2%. החשד כאילו 1.3 מיליון תושבים לוקחים את החג ברצינות, התברר כמוצדק. במשך החג כולו, כ ל העיר הייתה סגורה בלי יוצא מהכלל. מבחינת התייר הישראלי, מילא לא לראות מוסדות או להשתתף בפסטיבלים מוסיקליים בהם העיר מפורסמת, אבל לא לאכול? שמנו פעמינו ליין. כלומר לא ליין ממש אלא לשני עמקים בהם מייצרים יין מפני שיש בם המון כרמים והמון יקבים. עמק בארוסה ועמק מק-לארן. טיול רכוב נעים ויפה לעין, מעט מאד כלי רכב בכבישים וכמובן כל היקבים סגורים בונקר. מזג האוויר בסביבה מאד דומה לארץ קיץ חם (28) ויבש מגשם, חורף גשום וטמפרטורות (16) נוחות והכל סבבה פרט כמובן לתואם יום הכיפורים – הכל סגור. היום שלמחרת הוא יום פתיחת המתנות שהגיעו בחג, Boxing Day, והאמת היא שזה שם מכובס ליום בו נותנים לשיכורי החג לשוב ולעמוד על הרגליים. ראו כי טוב, גם ליום ראש השנה האזרחי נתנו Boxing Day בין שהתקבלו מתנות ובין אם לאו. זה מחכה לנו במלבורן.

לפני שנעזוב את אדלאייד נגיד רק שהיא מוקפת פארקים, גם בעיר עצמה פארקים בלי סוף לכן לא פלא שהיא יושבת על מעל 1800 קמ״ר עם נהר חוצה פארקים. מעט מאד בניה לא-באמת-גבוהה. הרוב המוחלט חד קומתי. כל הרחובות רחבים וישרים שתי וערב, והכל על קרקע שטוחה כמו שולחן.

ביום ה- Boxing עזבנו העיר ושמנו פעמינו בכיוון כללי דרום מזרח, דרך עמקים נוספים של כרמים ויקבים וכן לאורך החוף הדרומי. שום חוויות מיוחדות. המלון הבא שלנו נקרא בשם המקורי Ridge Pit Lane אבל כבר דיברנו על מקוריות השמות האוסטרלים כך שלהפתעה לא ציפינו. כבר קודם עברנו ב- Currency Creek (איך זה מתחבר להם?) הופתענו מאד להגיע למלון. הוא מחוץ לעיר, במבנה ארוך ארוך בגובה שלוש קומות ובקומת הקרקע לכל אורכו דלתות רחבות חסומות כמו פתח של חנות. נכנסנו דרך דלתות זכוכית לאולם בו עשרות מכוניות מרוץ מתקופות שונות בתצוגה מסודרת עם שלטי הסבר כנהוג במוזיאון רכב. התברר שהגענו באמת למסלול מרוצים ואשר הבעלים מצאו דרך נוספת לתחזק אותו ובנו את המלון על אותה תשתית. יש אפשרות לשכור במקום מכוניות ולהתרוצץ איתן על המסלולים, כנ״ל לגבי אופנועים, יש אפשרות להתרוצץ על המסלול עם המכוניות שהבאת אתך ובכלל ברקע רעש קבוע של מנועים שועטים פרט ל- ... עד 4 בינואר אין כל פעילות. אפילו מנוע של מכונת גילוח אי אפשר לשמוע. אנחנו הידועים בחצי הכדור המערבי כשחקני רמי סדרתיים, הוצאנו ערכת קלפים ושיחקנו על שולחן נוח בלובי הזה, מוקפים מיטב מכוניות המרוץ. אישית היה בזה ריגוש כמו באותה ארוחה ערב חגיגית שסעדנו ביום ההנפקה של אלסטיק, על רצפת אולם המסחר של הבורסה בניו יורק. משהו כמו מכל המקומות על פני כדור הארץ לא דמיינתי לשחק רמי נגד שוש באולם מלא מכוניות מרוץ. זו הבעיה עם דמיון מצומצם.

עכשיו שם המלון מסתדר.

למחרת, כבר אין חג אך בפועל הימים הסמוכים לחג אינם ימי עבודה ורק עסקים מעטים פותחים לעסקים, ביחוד אם הם מסעדה הודית ממש טובה... הדרך עצמה פחות או יותר צמודה לחוף. רוב הקטעים לא מעניינים. ראינו חופים מאוכלסי רוחצים. אחד במיוחד שבה את ליבי: Robe (חלוק רחצה) היא עיירונת עם חוף חולי רחב מאד והחלק הקרוב לים חול קשה . מאות מכוניות (95% 4X4) חונות ונוסעות על חוף עד איפה שהעין מגעת לראות. התנועה הדו סיטרית על החוף ממש סואנת. הים מלא מתרחצים ושוש שנכנסה לים עד גובה הברכיים דיווחה טמפרטורה ״אילת״. אח״כ ראינו עוד חופים אך לא סואנים כמו החלוק.

לאורך כל הדרך נתקלנו בתופעה שמזכירה אצלנו את בריכות המלח בעתלית ובים המלח. בנקודות מסוימות ובלי הסבר נראה לעין, נוצרות כאילו שלוליות גדולות שחלקן התייבשו, והרצפה הנראית לעין היא רצפת מלח. איש לא בא לאסוף אותו ואיני יודע מה טיבו של המלח, אבל הממדים גדולים עד כי במקום אחד לפחות הרצפה היא אגם ממש, יבש כמובן, (The Pink Lake). מדובר בעשרות בריכות / אגמים כאלה. לא הבנתי למה דווקא במקום הזה נוצרות השלוליות ובמקומות סמוכים לא. חלק מהשלוליות עדיין רטובות וחלק יבש. התיירים עוצרים ומצלמים.

כל היום הזה טיילנו כשבחוץ 40 מעלות. הבוקר (למחרת) קמנו ל- 15 מעלות ובשיא החום יגיע ל- 20 ברוטו. בבורסה היו אומרים ״כשיגיע לעשרים, תמכור״.