הרכס הכחול

ממונטגומרי המשכנו צפון מזרח עד שנכנסנו לאזור הצבוע ירוק במפות כרכס האפלצ׳ים. הנ״ל הוא חלק מרכס הרים מקביל לקו החוף המזרחי כמו שיש רכס מקביל לקו החוף המערבי הכולל את הרוקיז. בתוך האפלצ׳ים יש קטע הנקרא Blue Ridge Parkway שהוא האטרקציה התיירותית אשר לשמה באים הנה התיירים. מאחר וכל מה שראינו עד כה (סוף הקיץ!) היה ירוק, בין שהיה ירוק חקלאי ובין שהיה ירוק טבעי, אין פלא שגם האפלצ׳ים צבועים ירוק מאיזה צד שלא תביט בהם. הם גבוהים כדי 2000 מ׳ ואולי אף יותר. בשביל לסדר את הראש אוסיף שכהמשך לרכס הכחול יש עוד פארק הנקרא שננדואה Shenandoah ואשר אורכו עוד 102 מייל שהם ביחד עם 461 מייל של הרכס הכחול 906 ק״מ. הישראלי המצוי שמגיע לכאן, לפחות אלה מהוד השרון, ירגיש פראייר אם לא יעשה את כל המסלול. המהירות המותרת בפארק היא 35 מייל לשעה שהם 16 שעות נהיגה נטו ללא הפסקת מצפורים או איזה פיפי קטן, וזה בתנאי שלא יהיו תיירים בפארק ואף שבלול לא יאט את התנועה. מצד שני, אע״פ שהגענו מחוץ לעונה ויחסית לנעשה בקיץ כמות המטיילים לא הייתה גדולה, יש לזכור שסופ״שים בכל מקרה יותר עמוסים ולכן תכנון מעשי עבור הדורות הבאי ידרוש נסיעה של חמישה ששה ימים כדי לבצע את הסיור כראוי. לאותם ספורטאים הנלהבים ללכת ברגל יש אין סוף שבילים קצרים וארוכים כשהדובדבן הוא שביל של כאלפיים ק״מ לאורך כל הרכס, ולא מפתיע שיש כאלה שעושים אותו במקום לצ׳זבט תירוצים למה לא. בבוקר עם תחילת הנסיעה במקום גבוה ושמו צ׳ירוקי, רואים את העננים מתחתינו ועל כן גם אם יורד גשם, הוא אי שם למטה בעוד לנו נותרו שמים כחולים דלוקס ושמש בוהקת. כביש Blue ridge Parkway. הוא אינו (!) כביש ממוספר ונושא רק את השם. לאורכו א י ן תחנות דלק או לינה אלה בכבישים המסתעפים ממנו למרחקים לא גדולים כגון עד 20 ק״מ ממנו. אשכרה כביש חוצה שמורה טבע נטו. הכי חשוב – אין אינטרנט לכל אורך הפארק!!! ברוך המקום... התחלנו מדרום מערב לצפון מזרח. כבר אחרי השליש הראשון של הדרך הבנו למה סדר הצגת הנקודות לעצירה הוא הפוך: מצפון מזרח לדרום מערב. הסיבה היא שהחלק הדרומי הוא השיא של המסלול. הפסגות הגבוהות, הנופים למרחקים עצומים, הבידוד מהעולם. באופן רשמי אין אינטרנט לאורך הכביש אבל לנווטים זה לא מפריע: זה כביש יחיד שאין בלתו וכל הסתעפות ממנו מוריד אותך מהציר אל עולם הציביליזציה כגון דלק, מלונות ומסעדות. הפארק אינו עמוס במיוחד כמו למשל, עד כמה שאני זוכר אם בכלל, יוסמיטי. הרבה להקות של אופנועים כבדים נוסעים בטור ומתנהגים כמו מכוניות דהיינו אין התגנבות או נדחפים ועקיפות. כמובן אין משאיות ואוטובוסים. הם מוארים היטב ולכן אינם מהווים בעיה. כמעט ואין קטע ישר ואופקי בכביש. כל הזמן עיקולים ופיתולים. הכביש מטפס ועולה צולל ויורד מפני שמטבעו הוא רץ על הרים רכסים גאיות ומורדות. המון מצפורים, להערכתי כ- 500 מצפורים על 700 ק״מ. הכל משולט ללא דופי. הכביש מצוין אך יש להניח שבאביב יש צלקות באספלט בגלל מגרדי השלג. כל התיאור המייגע הזה נכתב לטובת המטיילים שיבוא בעקבותינו. זה טיול יפה מאד לאוהבי טבע בין שהם ישנים בשק״שים ובין בבתי מלון. צעירים עם ילדים וישישים הסופרים לאחור. יש לזכור שבגלל מזג אוויר יכול להיות מצב שקטעים ייסגרו זמנית למשל בסופות שלג. הכניסה לשננדואה עולה 30 דולר ואילו לרכס הכחול לא אבל בתמורה קיבלנו מפה של הפארק בעברית!! מאחר וכל המסלול בגובה ולרוב מעל אלף מטר, יש אינסוף נוף לשני הצדדים ורואים למרחקים עצומים או שרואים את העננים מלמעלה כמו שראינו פעם מהג׳רמק. ראינו כמה white tail deer שאינני יודע אם בעברית הם צבאים או איילים אבל לבטח נראים כמו צבאים. ראינו אווזי בר והרבה סנאים. בע״ח אחרים נסעו במכוניות. יש בפארק שהישובים הסמוכים קרובים מאד וממש משיקים לפארק ואז רואים את המשקים והפרות אך הם מעבר לגדר. מאחר והתחלנו מדרום הגענו בטרם החלה השלכת. ככל שהצפנו ראינו יותר ויותר גוונים של צהוב ואדום, אבל למהדרין יאמר כאן ועכשיו – השיא באמצע אוקטובר, פלוס מינוס רבע שעה, ואולי לא יהיה סימטרי לאורך כל 900 הק״מ הנ״ל. כאן היינו: נברסקה, איווה, קנזס, מיזורי, אילינוי, טנסי, מיסיסיפי, לואיזיאנה, אלבמה, ארקנסו, ג׳ורג׳יה, צפון קרוליינה, וירג׳יניה, מערב וירג׳יניה, מרילנד, פנסילבניה, ניו ג׳רזי, ניו יורק. סה״כ 6137 ק״מ = 3812 מייל ב- 14 יום.