⁨הפתעה עצומה⁩

Horesh.co זה שם הבלוג שניר בנה. אם הבנתי נכון נכנסים לזה כמו לאתר אינטרנט. כלומר, מקלידים רק את זה ואפשר לקרוא את הטסקטים אך גם לראות תמונות שניר וטל משבצים לתוך הטקסט. זהו. אמרתי את דבר המפרסם.

נוסעים דרומה. הצלע הראשונה היתה דווקא מערבה, אל החוף המערבי של חצי האי קורומנדל. 42 ק״מ. הנוף לא אותו נוף. הכביש צמוד לחוף הים מקורומנדל עד טיימז. כולו פיתולים ואין בו קטע ישר. היום יום של רוח חזקה ולכן הגלים גבוהים אע״פ שברגיל אין כאן גלים. אך הפרות אותן פרות, החוות אותן חוות. התרגלנו. היעד – העיירה Thames כמו הוואדי ההוא בלונדון. עוד עיירה רדומה בה אנחנו מחפשים לצוד קפה. בנקודה כלשהי שוש מזהה מרחוק הרבה אנשים. נסענו לראות מה הסיפור. מה שהיה משונה היו אלה מספר מכוניות ישנות משופצות לגמרי. הסתבר שלאורך הרחוב הראשי, משהו כמו קילומטר פלוס, חנו בשלושה טורים מכוניות אמריקאיות משופצות לתפארת. בסה״כ למעלה מ- 300 מכוניות נפלאות.

כאן צריך להבהיר שיש אוהבי מכוניות כמו שיש אוהבי כדורסל או גולף. פריקים. עבדכם אוהב מכוניות עוד מלפני שהמציאו אותן. למשל את הסדרה Car Master בנטפליקס ראיתי ארבע פעמים. את המקבילה שלה רק שלוש פעמים כי היא פחות טובה. במוזיאון פטרסון בלוס אנג׳לס כבר היינו (גררתי את שוש). את האירועים של GoodGuys באריזונה ובקליפורניה שיבצתי לקיץ. כל אלה עוסקים במכוניות משופצות למשעי. והנה פתאום, באיזה פינה ללא שם של ניו זילנד המרוחקת והמבודדת, משהו כמו 300 מכוניות משופצות למהדרין, Hot Rods, עומדים בשלוש שורות לנגד עיניי הנוצצות ואני רץ ביניהן ומצלם כל אחת ואחת מתוך שילוב של פאניקה והיסטריה כאילו החלום הולך להתפוגג בשנייה הבאה. היו שם נדירות, עבודות מקוריות, עתיקות, צבעים נפלאים באמת, חלק עם הגה ימני וחלק עם הגה שמאלי, רובן חברות במועדון 8V. זה בראש ובראשונה סיפורם של אוהבי מכוניות. נכון, יש גם כסף, יכולת טכנית, חריצות באיסוף ו/או יצור של אביזרים וחלקים, יצירתיות ודמיון, עבודה קשה אבל קודם כל – אהבת מכוניות לשמה.

כשכל זה קורה בפינה שלא שמעתי עליה בניו זילנד הנידחת Next to the down under זה בלי ספק השיא של הטיול הזה.

בילינו שם שעה ארוכה, שתינו בירה ואכלנו ארוחה קלה ובלבד שלא נצטרך לעזוב את המקום ולצאת מהחלום.

אח״כ חקרתי קצת העניין. הסיבוב נמשך מיום רביעי האחרון עד ליום שני ונמרח על פני ארבעה ישובים ששמותיהם אינם מופיעים במפות: Waihi, Thames, Onemana, Wangam Ata. להזכירכם – הכל באי הצפוני זה שאינו ראוי לביקורי תיירים. במקביל בין המכוניות יש שלושה מוקדים של מנגני רוק מהסוג שהיה נפוץ בשנות החמישים והשישים וכל בתי האוכל והמשקה פתוחים וסואנים במיוחד כאשר יורד גשם והבריות מחפשות מפלט עם בירה. שמות האירוע Beach Hop כשהתצוגה נעשית אשכרה על חוף הים, חול קשה בו המכוניות אינן שוקעות, ו- Hop Sport. ר׳ info@beachhop.co.nz.

רוב המבקרים היו משכבת הגיל שלנו, גם אלה שרקדו רוק-נ-רול ברחוב. זאטוטים מתחת לגיל חמישים היו נדירים ביותר והגיעו אזוקים אל הוריהם שכפו עליהם לבקר כאן.

אח״כ שוש נהגה שעתיים עד רוטורואה ואני עברתי למחלקת התאוששות.