⁨המספרים מסתדרים⁩

למחרת הפינגווין הכחול והאלבטרוס המלכותי שראיתי אותו דואה עשרים ס״מ מעל הים בלי להבין את הפיזיקה שאני רואה, נסענו לקרייסטצ׳רץ׳ שמקומיים מסמנים chch, התחנה האחרונה שלנו בניו זילנד. נסיעה ארוכה באזור שטוח שכולו חקלאות מסודרת, כולל אך לא רק, כרמים. עצרנו בדרך במספר נקודות כדי לראות שכלבי הים לא היו בבית נסענו הלאה כי צריך להגיע. הגענו עייפים למדי לשני לילות כשביום שביניהם היתה מתוכננת פגישה עם ערן בניה.

בבוקר עשינו סיבוב בעיר. עיר גדולה, הרבה מאד פארק גדולים מאד, יותר מכל עיר אחרת בארץ זו. כקוריוז אספר על הדרך לשדה התעופה שלהם הנקרא chc ולכל אורכה נסענו מקביל לפארק במשך כארבעה ק״מ. הגענו לשדה אבל הפארק המשיך מעבר לשדה עד אינסוף. פארק משמע דשא גזום ועצים פזורים בו עד היכן שהעין יכולה לראות!

אח״כ הלכנו לבקר במוזיאון רעידת האדמה של העיר. להלן השנה ועוצמת הרעש באותה שנה.

1844 5.8

1851 לא ידוע

1855 8.2

1869 5.8

1870 5.8

1881 6.0

1888 7.3

1901 6.8

1922 6.4

1929 7.8

1945 נזק מעורב מרעש עם נזקי מלחמה (כך כתוב!)

1946 6.2

1968 7.1

1987 5.2

1990 5.9

1994 6.7

1995 6.3

2010 7.1

2011 6.3

המספרים דלעיל מרמזים בעדינות שהקרקע ב-chch יציבה כמו ממשלת ישראל בשנתיים האחרונות. המקומיים כמובן אינם סופרים רעידות קלות כמו 4.5. כאן לא מתעסקים בזוטות. אני מכיר מדינה במזרח התיכון שם 4.2 גורמת לזעזוע מוח.

השאלה השנייה ששאלתי את ערן ומירב, למה לגור כאן? מתברר שההבחנה שלי לגבי המגורים בצריפים בכל ניו זילנד הסתירה את אורך המסמרים המחברים את חלקי הצריפים: המסמרים א ר ו כ י ם מאד כך שכאשר הצריף מתנדנד, תנודת העץ לא מספיק ארוכה כדי לפרק את הצריף, והנזק אמנם קיים אך עפ״ר הצריף לא מתפרק. המגירות נפתחות, הצלחות מתעופפות, השמחה גדולה אבל הצריפים נשארים שלמים. מה שמתפרק באמת הם מבנים ישנים הבנויים מלבנים אדומות ללא בטון מזויין. מסיבה זו, רעידת אדמה כזו או אחרת אינה תירוץ למה לא לגור בקרייסצ׳רצ׳ץ׳ בפרט או בניו זילנד בכלל. הרעש של 2011 נגמר עם 185 הרוגים, הרוב המוחלט מבניין לבנים ישן אחד, שבדיעבד התברר שנבנה לא לפי התקן שהיה תקף בזמן שנבנה.

עכשיו המספרים מסתדרים.

ביקור בעיר הזו חשף יתרון בבניית עיר על שטח מוכה רעשים: הזדמנות לחדש את פני העיר. בכל פעם שהרעש הורס בתים ישנים, נבנ חדשים ויפים יותר במקום ההרוסים. ואכן במרכז העיר רואים המון מבנים מודרניים ויפים, צבעונים וכוללים מגוון ציפויים חיצוניים, מה שעושה מהעיר סיבה מצוינת להסתובב בה ולהתפעל מהבניה החדשה.

ולא רק זה: אחרי הרעש של 2011 העיריה הזמינה ציירים ורוב הקירות הערומים של בניינים שונים כוסו בציורים נהדרים. לא מדובר בגרפיטי אלא בציורים עם נושא ברור וצבעים מגוונים, ושוב, יחד עם הבנייה, זה כיף גדול להסתובב במרכז העיר ולהתפעל מהיופי לשמו.

מילת סיכום על ניו זילנד אחר 22 יום.

ארץ מיוחדת מאד. זה לא עוד מדינה ירוקה באירופה, זה לא חמוצי הפנים של שוויץ, זה לא שום דבר שאני יכול להשוות אליו. מרבית נ״ז וביחוד הצפון, זה היום השלישי לבריאת העולם. שמעתי שקרינת uv חזקה מאד גם כשמעונן ושיש הרבה מלנומה. לא שמעתי על בעיית לחץ דם כי אין כאן. כולם נחמדים, רגועים, חייכנים, מנומסים, סבלנים, לא חותכים בכביש, מדברים בשפה דומה למג׳מיקס, לא מנופחים מעצמם, מקפידים לא לנקר עיניים. עולם אחר באמת. לכן גם רעידות האדמה לא סיפור גדול. עושים נזק אבל לא עושים דרמה. כמו פצמ״רים על שדרות.

לא קראתי העיתונים ולא ראיתי טלוויזיה אבל אם לשפוט לפי ערן, יש להם בעיות פוליטיות רק שהסקלה אחרת. הנושאים אחרים. הבעיות אחרות. למשל, הארנבים ואופוסום מתרבים מהר מדי ואם כמה נדרסים פה ושם, לא סיפור. ממילא הם מזיקים, pest. הפרחים הגבוהים ויפים שצילמנו הרבה מהם - pest. בתחילת המאה התשע עשרה אנגלייה בשם מקנזי עם הרבה כסף, באה לנ״ז ורכשה הרבה אדמות וחקלאות... התגעגעה לפרחים האנגליים שלה, ופיזרה המון זרעים של הפרחים הללו ככה סתם בטבע. זה ערער את שיווי המשקל הצמחי וכעת (200 שנה אחרי!) המקומיים עצובים וכועסים על מקנזי.

גם זה נקרא פיגוע.

יש עוד לספר ובעיקר לקרוא על נ״ז אך אני רואה אתת מטוס קרב אל השרוול וכדאי שאתחיל לאסוף את התחת שלי ולהתקדם לשער.

שלום ניו זילנד היפה.