⁨היום השני בפירנצה

התחלנו את הבוקר אצל דוד. כלומר באקדמיה שם ניצב פיסלו של מיכאלאנג׳לו ועוד פסלים ותמונות. מאחר והזמנו הכרטיסים מראש נכנסנו בלי תור למרות שמאות עמדו בתור בחוץ. לא לזלזל ברעיון של שוש להזמין בכל מקרה כרטיסים ומקומות מראש. לא רעיון מקורי שלה אבל אצלנו בבית עד היום אני בעד הספונטניות והאלתורים ושוש מוכיחה מדי פעם שהיא חכמה יותר.

בקיצור, דוד חתיכת 5.17 מטר, שיש קררה, מפוסל ברמת הורידים על גב היד. הוא מכונה הפסל המושלם ביותר בעולם. דוד ואני כבר נפגשנו בעבר. הוא עבר מהחוץ פנימה אל האקדמיה רק לפני 150 שנה. גם את העתקי השיש והברונזה של הפסל הזה כבר ראינו אבל כל פגישה עם המקור היא אירוע בפני עצמו. בנוסף יש באקדמיה עוד מאות פסלים וציורים, המדונה עם התינוק, התינוק עם המדונה וכו. אע״פ שעשינו את כל הסיבוב, מה שנצרב ממנו הוא דוד הערום (ערל) עם הקלע ביד בדרך לשנות לגוליית את הצורה.

אח״כ עשינו סיור מודרך בקתדרל׳ה או בקתדר-לה המיוחדת והיפה של פירנצה (שבתרגום מפלורנס היא עיר הפרחים). עיקר ההדרכה עסקה בדום, הלו היא הכיפה המתומנת, שלפי המדריכה היא הדום הכי גדול בעולם. הציורים בתקרת הדום, במספר שורות סביב סביב, עוסקים כולם בעניינים נוצריים חשובים וחלק מהדמויות הם סמלים ובלה בלה בלה. הדרך היחידה שאני יכול לראות את כל הדמויות המצוירות על הדום היא לשכב על הרצפה ולהביט לגובה של עשרות מטר. לשכב על הרצפה בכנסייה מלאת מבקרים נחשב הפרת כללי הנימוס ובמיוחד שזה יכול לקחת איזה שעה עד שאתעורר, לכן אני מאמין למדריכה בלי לבדוק אותה.

אח״כ הביאו לנו את האוטו אל המלון המצוי באמא של המרכז (אחרת אי אפשר בכלל להכניס אוטו לשם) והפלגנו לנסיעה של ארבע וחצי שעות אל היעד – אורבייטו, שם נפגוש את כל השבט.

כהרגלנו, בחרנו נתיב שאינו כולל שום כביש מהיר או כביש עם שני מסלולים ובכל אחד שני נתיבים. כללית נוסעים דרומה והטופו כולל קצת הרים ברוב הדרך. הרים בכבישים צדדיים מייצרים סיבובים. הרבה סיבובים. רוב הדרך היתה עד הילוך רביעי עם מעט חריגות לחמישי (מתוך ששה). המשמעות היא נסיעה איטית יחסית בתוך נופים נפלאים וירוקים (סוף יולי!!!) והדרך, יחד עם איינשטיין ואלברשטיין, פשוט חוויה בפני עצמה. נוסף לכל היום שבת ואין משאיות על הכביש והתנועה כולה חלשלושה מאד. גם כאן כמו ביתר הנסיעות באיטליה, רואים חקלאות מפותחת המנצלת כל מטר אפשרי, רואים יערות גדולים ועשירים, אך לא רואים בעלי חיים כלל ועיקר. לא פרות או כבשים או עיזים ולא בע״ח בטבע. בעלי החיים היחידים שראינו היו בתצורת פסטרמי וסטייקים.

הבית אליו הגענו גדול מאד עם בריכה וכל הדרוש וכאן נעביר את השבועיים הקרובים עליהם יסופר כשיהיה מה לספר. הבית יושב על גבעה הצופה לנוף הררי לטווח של עשרות קילומטרים ובסמוך לעיירה אורבייטו. מחר נתחיל לחקור אותה, תוך כדי צייד של מזון ומשקאות. חשוב להדגיש לא מצאנו דרך לקנות קרח. האפשרות לבקש שישלחו לנו מהארץ, נפלה. נצטרך לאלתר.