⁨היום השלישי, ויהי שמש⁩

יום אחד לקח להגיע. יום שני, בפלרמו דווח. היום השלישי התחיל עם שמש בוהקת במקום הנקרא Cefalu שם העברנו לילה במלון על קו ראשון לים. גם רבע שעה של שמש, אם היא באה על הבוקר, דבר ראשון כשפותחים עיניים, זה כבר עושה את כל היום. רק הדגים היו במים מפני שכעת חורף, קר, והתיירים הרחק מכאן ובכל זאת היו גיבורים שדפקו הליכה על הטיילת לאורך החוף. כצפוי, עיר קטנה שרועה מדרון תלול על מפרך יפיפה.

הבהרה: בחלקה הצפוני, סיציליה בנויה מהרים גבוהים למדי ובעיקר תלולים. מישור החוף בין ההרים לים הוא יותר מטפורה. רוב האוטוסטרדה מפלרמו מזרחה עד מסינה עוברת דרך מנהרות כי אין לה מקום על החוף. נסיעה בכביש שאינו אוטוסטרדה נמשכת פי שתיים זמן מזו באוטוסטרדה, או שעל אוטוסטרדה לוקח חצי הזמן לעומת הכביש הרגיל והיותר יפה, תלוי את מי שואלים. 

ההרים קרבים עד לים בתלילות מרשימה. תוסיפו לזה את ההיסטוריה שכפר בונים על ראש הר תלול (בהנחיית פיקוד העורף מימי הפיניקים) ומקבלים כמה תוצאות:

שטח האדמה לבניית בית הוא כה תלול עד כי היה הכרח לבנות עליו קומות על מנת להצדיק את היסודות ואת דרכי הגישה אליו.

הרוב המוחלט של הבתים שראינו עד כה היו בתי קומות בין אם בעיר בעיירה או בכפר. כמעט ולא ראינו כלל ועיקר חד קומתיים.

בגלל השטח הקשה לתנועה, הדרכים צרות מאד ועל כך דיווחתי אתמול. אפשר לקרוא לנסיעה בסמטאות העיירה או הכפר – אימון כניסה לקסבה של שכם.

להמחשה, הכבישים הצרים מפותלים וחדים הרבה הרבה יותר מהכביש היורד מהכרמל לנשר. 

תמונת מצב: הכפר / העיירה מצויים על פסגה גבוהה ובעיקר תלולה, עם כביש צר עתיר סיבובים חדים, מכוניות קטנות, כל זה כפול רוב הכפרים והעיירות, לפחות בחצי הצפוני של סיציליה, והבנתם לאן מגיעים. 

מאז נחתנו כאן רציתי לאכול פעם אחת בנסיעה הנוכחית, ג׳לטו, שזה כמו גלידה אבל לפי מתכונים איטלקיים. התברר שבהעדר תיירים רוב המוסדות הרלוונטים לאורך חופי הים והכבישים לאורכם התיירים הרגילים נוסעים, ובכן רוב המוסדות סגורים על מנעול ובריח. רק היום בצהרים הגעתי על סיפוקי ובכפר קטן Castelmola מצאנו גלידה. בהתחשב שהיא הגלידה ו/או הג׳לטו הראשונה והאחרונה לטיול הזה, היא היתה נחמדה מאד. מה לנו ולקסטלומולה? פסגתו על הר טאורו בגובה 530 מ׳ מעל הים הכפר (אין בו חקלאות לכן הוא לא באמת כפר) מרוח על צלע הר תלול מחוף הים עד לפסגתו. התיירים נוסעים אל הפסגה בשביל לצלם נופים נפלאים ולנו יצא לצלם גם לא מעט עננים וגשם.

ככר הכפר כוללת את Caffe S. Giorgio שהוקם ע״י נזירים במאה ה- 17. בבר אוסף חתימותיהם של מפורסמים שביקרו כאן מאז 1907.

טאורמינה נחשבת באופן מובהק העיירה הציורית ביותר בסיציליה ולית מאן דפליג שאין בעצם ציורית הימנה. מצד אחד הים, מצד שני של הרכס, האטנה. יש לה היסטוריה עתיקה מאז שהיוונים הגיעו ובנו את העיר נקסוס. כנהוג בסיציליה, באו ערבים בשנת 902 והרסו הכל ובשנת 1078 הנורמנים כבשו העיר וסילקו אותם כאילו היו טראמפ. בקיצור, כל מי שעבר ביום מן הימים בים התיכון וכבש את סיציליה רק בגלל שהייתה שם על הדרך, כבש גם את טאורמינה וקסטמולה שהיא חלק ממנה.

שמחתי לקרוא שהתייר הראשון המשמעותי (לפני הגעתנו) היה גתה שהקדיש לעיר מספר עמודים בספרו ״מסע איטלקי״ ולמען האמת לא שמעתי על הספר הזה עד לרגע זה. יש כאן תיאטרון יווני עתיק ופתוח השני בגודלו אחרי זה של סירקוזה ולא ציינו השוואה לקיסריה. 

תוך כדי שאנחנו בדרכנו לפסגה, שוש הבחינה במלון Excelsior Palace Traomina  והכריזה שבעצם זה המלון המוזמן לנו ללילה המתחיל עכשיו. הפתעה נעימה בכך שלא צריך לשוב העירה ולחפש חניה.  מתברר שב-1904 כשא.ד.גורדון עלה ארצה ופיתח את רעיון ״כיבוש העבודה״, לא הוקמו בארץ ישובים אבל כאן הקימו את המלון הזה. אישה בשם גב׳ Bottari שכנעה את בעלה להקים, בהשראת Ca d’Oro  בונציה, את המלון הזה כאן אך עם השפעות מוריות ויהודיות לרבות מגן דוד רציני בחזית המלון. ב-1974 הבעלות על המלון עברה למשפחת פונטה אך עם אלה אין לי קשרי משפחה. יש לפחות עוד מלון אחד ברשת הזו עם אותו שם ממקום ברובע היהודי של Taormina וזה כאילו מצאתי קרובי משפחה מצד אבא שלי. 

בעניין יהודים וסיציליה אין חדשות. יהודים ראשונים הגיעו במאה הראשונה לספירה כשהתנועה לברוקלין היתה קצת איטית, בטרם הקימו את בית הדין הבינ״ל בהאג. היה להם טוב ושקט אך אי אפשר בלי גבול: במאה ה- 13 החלה הרעה במצבם המזהיר ואולצו ללכת עם אות קלון. אח״כ באו פרעות רגילות, עלילות דם וכאלה, אבל המניאקים הגדולים היו אחד פרידיננד השני מלך ארגון ואשתו איזבלה הראשונה מלכת קסטיליה. מקור כוחם היה בהיותם השליטים של ממלכת ספרד אשר שלטה גם על סיציליה. אלה הוריהם הביולוגים של כל הגירושים של היהודים לעתיד לבוא עד גירוש אריק שרון את היהודים מרצועת עזה. 

קודם לכן נסענו מצ׳פאלו הנ״ל בקירוב 230 ק״מ כדי להגיע אל Castelmola. היום עם הנסיעה הכי ארוכה לטיול הנוכחי. נסיעה מאד נעימה ורגועה אבל להוציא ממני מילה טובה על החנויות ותחנות הדלק בדרך ייחשב בזבוז זמן. מהדרך רואים את סטרומבולי שהוא אי וולקני ועוד איים מהקבוצת האיים האיולים או הליפארים, (שני שמות לאותה קבוצה). עברנו על פני הפנייה אל סבוקה ופספסנו. תהילת עולם של הכפר הזה ושל פורצה דיגרו  ופומפרידו באה להם מהסרט הסנדק. כאן צילמו את כל הקטעים הסיציליאנים של הסרט. כאן בצד המזרחי ולא בצד המערבי שהוא הבייס של המאפיה, אולי בגלל שיקולים של צמצום התרומות הדרושות או סתם פיקוח נפש. פספסנו היום, אז אולי מחר נשוב ואולי לא. נראה על איזה צד נקום בבוקר. 

הגענו למסינה. מסינה זה מיצר סיציליה פינת המגף האיטלקי, העיר וילה סן ג׳ובני, מחוז רג׳יו די קלאבריה. כדי לעבור ביניהן משתמשים במעבורת. בכלל, הענף העיקרי בכלכלת העיר הוא הנמל. קראתי שכבר מזמן יש תוכניות ותקציבים לבניית גשר ראוי לחיבור כה משמעותי אבל הסיבה היחידה לאי בניית גשר היא שהמאפיה מונעת זאת כדי שלא ייפגעו כמה מאות משפחות של חברי איגוד המעבורות אחרי פתיחה של גשר כזה. בכל זאת צריך לדבר על ההבדל בינם לבין הועד של נמל אשדוד או ההסתדרות. המיצר מלמעלה נראה כמו הכניסה למפרץ סן פרנסיסקו, עניין פשוט לגישור. 

העיר מסינה, השלישית בגודלה בסיציליה, 243,000 איש ואישה, סדר גודל חיפה וליבה הוא הנמל המשרת גם את חיל הים האיטלקי. סיבוב בעיר מלמד שהיא לא משהו להתפאר בה. הייחוד הוא שהיא תלולה על מדרון (הפתעה, הא?) ולרדת אליה מהאוטוסטרדה מרגיש כמו טבריה במאה התשע עשרה. עוד ייחוד: אמנם יש לה היסטוריה מאז היוונים במאה השמינית לפני הספירה אבל היא גם נהרסה מספר פעמים על צונמי ורעידות אדמה כולל אחת בעוצמה 7.5  ובמשך 30-40 שניות. לאחר כמה דקות הגיע גל צונמי בגובה 12.5 מ׳. כ-60,000 הרוגים רק בסבב הזה. 

היהודים במסינה מאז התקופה הרומית ועד 1453 חיו בסבבה שלהם. אח״כ בא התפריט הרגיל: פרעות 1474, עלילת דם ולבסוף 1493 גירוש ואלה עברו לאיסטנבול. 1695 קרלוס השני מבית הבסבורג הספרדי נתן ליהודים שיוויון חוקי לחזור ולהתיישב במסינה. לכן עד היום קיים במסינה רחוב הנקרא רחוב היהודים, ויה דל ג׳ודקה.