⁨הדרך לברגן

יצאנו מההתנחלות שעל הגבעה לדרום מערב. רק בבוקר שמנו לב שמאחורי הדירה היו חממות. מאד לא נפוץ בארץ נורבגיה. לא הבנתי מה אמור לצמוח שם אבל זה הזכיר לי את עוטף עזה. כאילו כזה. זו פעם ראשונה שראינו חממות בנורבגיה. כנראה גם האחרונה.

היעד הראשון והחשוב על הציר הזה היא Flam. יש כאן תחנת רכבת ואחת הרכבות יוצאת אל מיראדל. קו של 20.2 ק״מ העולה מגובה 2 מ׳ מעל גובה הפיורד אל גובה 866 מ׳. במקום הכי תלול השיפוע הוא 1:18 בנורבגית או קצת מעל 5% בעברית. כבר נסענו כאן על 10% בלי להזדקק למצנח. הנסיעה אורכת שעה עם שתי הפסקות של חמש דקות כדי לצלם מפלים רציניים ובמיראדל, קונים קפה ומאפה ואחרי רבע שעה שוב נוסעים עם הרכבת את כל הדרך למטה.

אחלה טיול. מה רואים? הרים גבוהים מאד, מלא מפלים גבוהים מאד, עמקים ירוקים ובכולם גרים אנשים בצפיפות נמוכה וכל מה שאמרנו קודם שרואים בנורבגיה. החידוש היום היה די הרבה שמים כחולים, לא לגמרי, אבל הרבה וכולל שמש!

היות שאנשים לא רבים גרים על ההר במקביל למסילה, יש כבישון ברוחב מכונית קטנה, נניח רנו 4. איך הם מסתדרים כמו אצל הגששים, זה שעולה וזה שיורד, נשגב ממני. רק אכלתי את הלב שלא עליתי עם הטויוטה. בפעם הבאה, אם אזכור.

השוס העיקרי הוא - ממירדאל יוצאת רכבת לברגן. באופן תיאורטי אחד יכול לנסוע ברכבת ואחד יבוא עם הטויוטה. גם את המידע המוקדם הזה פיספסתי. הכביש המקביל הזה משמש לאחדים לעלות ברכבת ולרדת ברגל. למיטיבי לכת אפשר גם לשכור אופניים במיראדל ולרדת איתם עד לפלאם. מכאן פיתחתי הצעת יעול עבור חטיבת הקומנדו: לעלות עם אלונקות ולרדת בריצה לאחור...

בסתיו, ועכשיו רק ההתחלה, הארץ הזו נצבעת בכל צבעי השלכת המוכרים בחוק. הולך מאד טוב למטיילים רגליים עם מסלולים לכל רמת קושי ועל תשתיות טובות מאד. החורף מזמין לטובת זוהר הצפון אבל הוא למטיילים קשוחים או לענקי הדור בגלישה, וגם זה לא בכל מקום ולא בכל יום וצריך לסלק עננים וכו. הקיץ (יולי אוגוסט) שמור לתיירים. האמת היא שנורבגיה בשיאה באביב שאם נגדיר אותו אפריל יוניֿ אפשר לראות את כל המפלים והנחלים והנהרות, ויש בלי סוף, בשיא השפריץ שלהם. ההרים עדיין מושלגים וביום טוב נורבגיה כובשת את המקום הראשון כמדינה הכי יפה בעולם. גם אז, האוכל לא משהו.

בדרך לברגן עצרנו במלון סטלהיים Stalhiem. מלון מסוף המאה התשע עשרה על הר גבוה החולש על חצי נורבגיה ואחותה. המלון שהיה יוקרתי מאז ומתמיד, שומר על יחודו כמין התנשאות על הרשתות והוא גם מרוחק מכל ישוב. יש בו אוספים מרשימים של כלי אוכל , כלי לחימה ויקינגים ודברי אומנות. הוא משדר: אחד יחיד ומיוחד. עם השכל של היום היינו דואגים להזמין צהרים ויש להם גם פטנט שאם מזמינים מראש אפשר לקנות כאן עוגות קרם מיוחדות. נכון שבהוד השרון מוצאים להורג על עוגות קרם אבל פה בנורבגיה זה עדיין חוקי.

ואפרופו, נדהמתי לראות פרסומת בטלוויזיה הקוראת לצופים לחסוך בחשמל!!! אלה ש- 95% מהחשמל שלהם עשוי מים, ש- 87% מהרכבים הנמכרים כאן עובדים על חשמל, שיש להם מאגרי נפט שיספיקו עד סוף הדורות, אלה קוראים לכבות נורה בחדר שאין בו אנשים. הם מדהימים.

לא זוכר אם כתבתי אבל אתמול שוש הצליחה לקנות בקבוק יין, איטלקי. בגלל שכה קשה לקנות כאן יין, אנחנו שותים אותו עם פינצטה. מחרתיים בערב כל נדרי נגיע לאוסלו. אחרי יום כיפור ננסה לקנות עוד בקבוק. זה קשה כמו למצוא Apple Store ולתקן את הטלפון של שוש שהתמלא מים. אולי הם יגידו אם אלה מים של גשם (צילמה הרבה בגשם) או של מטבח כשטבל בשלולית על השיש בצימר.

רגע של נחת: היום יום שישי והלכנו למסעדה הודית. בין היתר שם עשיתי קידוש מאולתר כמו תמיד. חזרנו למלון, קיבלנו חדר, התנחלנו, ואז צלצלו כל הילדים והנכדים לשיחת ועידה face time. נועה הדליקה נרות, יובל קידש ועשה המוציא וזו היתה שיחת ועידה הכי נהדרת שאפשר!!

שבת שלום, שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם.