האזור הכי יפה בניו זילנד

כפי שכבר צוין, הגוש המרכזי באי הדרומי הוא אלפיניסטי. ככזה, ההרים הצעירים שנולדו מקימוט טקטוני, גבוהים תלולים וחדים. עשר דקות אחרי ברית המילה שלהם הגיע בשעה טובה עידן הקרח, סיפק קרחונים טריים ומסיבים, ואלה חרצו עמקים עד כ- 2000 מ׳ עומק בהרים. התוצאה הנוכחית היא שההרים גבוהים ותלולים עד זקופים לגמרי ועמקים עמוקים התמלאו מים וכיום הם אגמים לכל דבר ועניין. באזור המערבי הקרחונים פרצו דרך אל הים וכך נוצרו פיורדים תקניים. באו הניו זילנדים ובלי הרבה טרחה קראו למחוז הזה פיורדלנד. מבחינת התייר, זה ככל הנראה המחוז היפה ביותר בארץ זו.

הנופים דרמטיים, הפסגות מושלגות, בין הים ליבשה, יצרו צירוף מטאורולוגי שלא נרחיב לגביו אך אוויר חם ולח העולה בצמוד להרים פוגש למעלה אוויר יבש וקר ובלי נימוקים רבים מוריד גשם ויותר מסתם כך, הרבה גשם במדרונות הנמוכים. לכן התייר מהסעיף הקודם בעודו הולך על האדמה, רואה צמחיה צפופה מלאה תחב. לעומת זאת אף אחד לא יכול להגיע לגבהים העליונים מחמת התלילות של ההרים וגם בגלל העובדה ששם גרים העננים המסתירים את הפסגות לתייר המתעצבן כשמסתירים לו.

למה כל המבוא הזה? מילפורד סאונד. כשעתיים צפונה מבסיס האם שלנו ב- te-a-nau יש פיורד שבו התיירים עולים על ספינה ומפליגים לאורך צלע אחת של הפיורד, ומול המוצא לים עוברים לצלע השנייה וחוזרים לנמל. יש כאלה כעשר ספינות וכנראה שיש פרנסה לכולם, אולי עם פקטור של עונתיות. על דעת הקהל ועל דעת המקום ועל דעת העובדים המקומיים, אי אפשר לנבא את מזג האוויר במקום מעבר למראה עיניים. עכשיו יש שמש, עכשיו מעונן, עכשיו יורד גשם וכדומה, וכל זה במהלך הפלגה של שעתיים. דהיינו הרעיון לסנכרון בין הזמנת כרטיסים למזג אוויר בהיר ושמשי - בגדר אילוזיה מושפעת מכימיקלים קשים.

באנו, ראינו ,הפלגנו. לאורך צוקים תלולים יורדים מפלים גבוהים מאד, בין עשרות למאות מטר. חלקם דקים וזרזיפים וחלק, ממש אבל ממש, בריונים. הספינה שטה קרוב מאות לסלעים וכאשר הקברניט מבחין נגיד בפינגווין או בכלבי ים, הוא מקרב הספינה כמעט עד נגיעה בסלעים. למה? כי קיר הסלע היורד אנכית ממשיך אנכית לתוך המים. אין בו חשש חיכוך עם גחון הספינה כי במקום שההר מגיע לקרקעית העומק נע בין 200-300 מטר, וכך סביב סביב לאורך כל קירות הפיורד.

חשבון: כמה מפלים רואים? אחרי שבע דקות ספרתי מאה מפלים במידות שונות, שזה יותר מכל המפלים שראיתי מאז הייתי בצופים. אח״כ הפסקתי לספור אך ההפלגה נמשכה שעתיים. ראיתי עצים היוצאים מתוך הקיר וצומחים אנכית לקיר כארבע מטר, כלומר מקביל למי הפיורד! השייט במילפורד סאונד הוא שיא הנופים של הטיול עד כה, אם לא כוללים את המסעדה ההודית של אתמול. החלק המעצבן הוא לראות את הפיורד כשרובו ככולו נתון בשמיכה של עננים המסתירים את ההרים ולרוב גם את התחלת המפלים. אם כבר עננים, גם גשם הוא חלק מהחוויה וראיתי הרבה ניגובים לטלפונים ולמצלמות. חלק מהגשם הוא רסיסים מהמפלים אך בעיקר גשם במצב צבירה גשם. חזרה משם לבסיס האם בשעתיים נסיעה נעימה עם עצירות כולל עוף אחד שעצר על המראה של האוטו כשחיכינו לחידוש תנועה במקום שהכביש בתיקון. העוף הצטלם תמונות רבות כי כנראה משלמים לו לפי תמונה.

הטעות של היום נרשמה במנות שהזמנו במסעדה הסינית אך עדיף שננסה לצאת מהטראומה הזאת בלי סיוע רפואי.

אתמול היה אירוע חשוב. תולעים זוהרות. יש מספר מערות בניו זילנד שבהן חיים הטורפים הללו. החייה עצמה אולי שלושה ס״מ אורכה, צמודה לתקרה מערה חשוכה לגמרי, ואמנם יש לה ארבעה גלגולים בחיים אך בשניים מהם יש לה יכולת להאיר בחושך בקצה זנבה. תכלית האור למשוך חרקים המשמשים לה מזון. כאן צריך להגדיר חושך. המערה הספציפית בה היינו אחרי שייט של חצי שעה באגם, עומקה 6.7 ק״מ ולכן החושך בה מוחלט. התיירים הולכים ברגל בתוכה משהו כמו 200 מטר בתוואי גובה משתנה והמכה שיש לי בראש זה כי לא התכופפתי לגובה מטר ונגחתי בסלע. לאורך כל ההליכה זורמים מים רבים לרבות מפלים בכיוון השפך לים, בעוצמות משתנות, והתיירים הולכם על מסלולי מתכת המונעים מהם לטבול. לא לגמרי. חלק מטפטף מתקרת המנהרה ישר אל הצוואר של הבגד וזוחל לאורך הגב. בסוף ההליכה, הנעשית כמעט בחשיכה גמורה, מתיישבים בסירה, מחשיכים לגמרי, נותנים זמן הסתגלות לחשיכה ועושים סיבוב של כ- 50 מטר. מה שרואים על התקרה הם אלפי נקודות אור קטנות כאילו הכוכבים בלילה חשוך לגמרי.

זו אכן חוויה מיוחדת אך נדרש קודם סיור במנהרות הכותל המשמש תרגול על מודל יבש. במנהרות היעד של התולעים התרגיל על רטוב. מאחר והטפטוף מהתקרה לכל אורך המנהרה, אח״כ אפשר גם לראות תחילתם של נטיפים.

לסיכום, ט-א-נאו היא מקום חביב מאד מאד וביחוד אותו חלק בעיר הנקרא המסעדה ההודית.