⁨האופרה של סידני⁩

כמובטח, הלכנו לסיור. המדריכה, גרמניה במקור, דיברה במבטא של בני אדם אבל מכשיר קליטת דבריה נשמע לי עמום למדי ועל כן חזרתי לחדר כדי לקרוא קצת יותר. הסיור כיסה את כל האולמות הגדולים ואולם הקונצרטים הגדול אכן מרשים מאד. אומרים שבמהלך השיפוץ של 2008 הוכנסו בו תעלולים אלקטרונים ומאז האקוסטיקה מושלמת ומתאימה עצמה לסוגי מוסיקה שונים. אז אמרו. מי אני שאתווכח?

הסיור עצמו לא גרם לי ריגושים רבים אם כי שוש התלהבה. ה ס י פ ו ר של הקומפלקס מעניין הרבה יותר. הצעתו של אדריכל דני אחד מתוך 233 הצעות מ- 32 מדינות, ירו אוטזון שמו, זכתה. במהלך הביצוע לשלביו השונים התברר שהמפרט במכרז היה מחורבן והיה צורך לתכנן מחדש הרבה דברים, בעיקר איך לבנות את הרכיבים לפי דרישות המכרז. כיום יש שם חמישה אולמות להופעות וחמישה אולמות לחזרות. בסה״כ 1,000 חדרים. 1,053,000 אריחים שבדים בארבע גוונים מכסים את גגות הצדפים והאולם האקוסטי הנפלא טוב ל- 2678 צופים. להשוואה מהזיכרון, היכל התרבות שלנו 3,000. הקומפלקס נחנך 20.10.73 בנוכחות המלכה אליזבט שבאותו זמן לא היתה מגויסת כמונו למלחמה ההיא ואשר בגללה לא השתתפנו בחנוכת הבית ובגלל זה אין כאן מזוזה עד היום. המדריכה סיפרה שבמהלך הבניה לא נהרג אף פועל! בניה שהחלה ב- 1958 והסתיימה כעבור 15 שנה בלי להרוג אף פועל? בשביל מה בכלל הם בונים משהו?

1,500 מופעים בשנה רצים כאן לטובת 1,200,000 צופים ומאזינים, ויש לזכור שזה מגרש הבית של:

הבאלט האוסטרלי

להקת התיאטרון של סידני

הסימפונית של סידני

והאופרה של אוסטרליה למשך 8 חודשים בשנה. יתר ארבעת החודשים האופרה עוגנת במלבורן.

למונח שבעת פלאים עולם יש פירושים שונים, אחד מהם הוא ״מבנים שנבנו עד המאה העשרים״ וקטגוריה אחרת, ״מבנים שנבנו במאה העשרים״. בקבוצה השנייה מופיעות ״הטרסות הבאהיות על הר הכרמל בחיפה״ וגם האופרה של סידני. בבקשה!!! לא ברור כמה מ- 300,000 המבקרים בשנה מבינים משהו על הטראסות שלנו.

להשלמת החוויה עגנה מול האופרה queen elizabeth האוניה, לא הגברת. היא גדולה מאד ונראית נהדר. פתחה לי את התיאבון.

בכל או כמעט כל המוזיאונים בסידני הכניסה ללא תשלום. שוש הלכה רגלית לסיבוב של שעתיים בחלק מהם. כללית יש משבצת אחת לא גדולה ועליה רוב המוסדות והאטרקציות אשר תייר מהוד השרון או אולי אפילו מגוש דן בכלל נדרש להם. שני תנאים: דורש אימון מוקדם בעליות וירידות כי יש הרבה, וכן לכוון את מזג האוויר כך שלא יהיה גשם ולא יהיו שמים כחולים לגמרי עם 27 מעלות. שמש ישירה קופחת. מגבלות אלה מצמצמות את רדיוס ההליכה.

האי Cackatoo הוא אי קטן, קצת יותר מקילומטר רבוע, חצי שעה שייט רגוע מהמזחים. מהתחלת המאה ה- 19 שימש כנמל, מחסנים לסחורות ותיקוני ספינות. במשך השנים האי הלך וננטש עד שננטש סופית ב- 1991. נשארו עליו מנופים וציודים כבדים וישנים, מבנים ששימשו לכל מיני, נקודת עגינה למעבורות ושטחים פתוחים. ב- 2001 רשות הנמלים קיבלה פיקוד על האי ובקומבינציה עם האופרה של סידני ניצלה שטח פתוח להקים עליו במה עם קונסטרוקציות לתאורה, להושיב באוויר הפתוח 2056 כסאות פלסטיק נוחים למדי, לפזר כמה מכולות לממכר מזון ומשקאות, כמה עשרות שולחנות קק״ל והנה לכם המלכודת אליה הגענו.

נכון שמראש היה כתוב להביא בגדים חמים, אבל לא היה כתוב שנזכור את זה עד ההופעה. מוכרת הכרטיסים באופרה סיפרה לנו שיש כאן מסעדה ואוכל וכל הטוב בעולם. דמיינו לנו ארוחת ערב חגיגית על מפות לבנות עם יין... לצורך זה הגענו שלוש שעות לפני התחלת ההופעה במעבורת ייחודית הנקראת כרמן. זה לא מה שמצאנו.

מצאנו הליכה של מספר דקות מהמזח של כרמן, דרך המבנים הישנים אל רחבת קק״ל. מצאנו את המכולות שמוכרות אוכל ואין שם שום דבר מעורר תיאבון. בעיקר מצאנו רוח, הרבה רוח. ישבנו כשעתיים לצפות בעשרות מפרשיות מגדלים שונים עושות הקפות סביב האי. בזכות הרוח הנהדרת להם, הן רצו במהירויות גבוהות, נשכבו על הצד, ומתו מצחוק אין הרוח מציקה לנו. אח״כ הרוח התחזקה מעט ונעשה קרירה מעט יותר והתחלנו לחפש מסתור ממנה. בסופו של דבר הכניסו הקהל (1200 איש בערב ממוצע, שאלתי). על הבמה היו גרוטאות של מכוניות. כשהתחילה ההופעה התברר שהבמאי נתן לכרמן פרשנות פאנקיסטית, פרחחית. אין תזמורת (!) והמוסיקה מוקלטת ברקע, יעני חצי תזמורת בצורת. רעש הרוח הקרה והאקוסטיקה של מקום פתוח ואולי גם בהשפעת החרשות שלי, היו הכרמן הכי גרוע ששמעתי מאז הטרנזיסטור שקיבלתי בבר מצווה. אחרי רבע שעה או עשרים דקות, ועם רוח גבית קרה, התחפפנו. הלכנו לחפש מעבורת. ובאמת אחרי שעה נוספת ברוח הקרה מצאנו, יחד עם עשרות פליטי הקרה, אחת שנחתה בתחנה אחרת. הוספנו על זה הליכה של חצי שעה בעיר יפה בלילה כמו שהיא יפה ביום, והגענו בשעה טובה לאוטו.

בחיים לא נפלתי כל כך עמוק למלכודת תיירים כמו כרמן על האי. ראו בזה אזהרה לכל המבקרים העומדים להגיע לסידני בשלושת הדורות הבאים עלינו לטובה.

הבוקר השארתי את שוש עם מסי והקרואטים והלכתי להביא קפה ואספקה. השמיים כחולים כמו אתמול. שחר חדש הפציע. אני מחלים מהפוסט כרמן.