דרום אדום - פברואר 2021

מה שהיה צריך להיות מסלול של 70 ק״מ בשבע שעות מנחל הבשור לנחל גרר, נעשה סיור בעקבות מיליארד כלניות אדומות שאולי שבע מכל הכלניות האדומות בעולם ל א ראינו. את היתר ראינו לבטח. לא נכנס לסיבה איך אירע השינוי (התברר לבנות שמדובר בנסיעה ב ש ט ח ר״ל) אבל התחלנו בפארק אשכול הידוע בכינויו גן לאומי הבשור. אז זהו, הפארק סגור עם חסימה כאילו הוא בסמוך לעזה או משהו. אם היו נימוקים לסגירתו החשובה, הם לא פורסמו עד כה. אולי הקורונה.

מכאן הלכנו על בטוח – חניון רעים הנמצא ממש בסמוך לקיבוץ רעים. אבל אין טעם להתחיל מכאן מפני שלאורך כל דרך באזור, כעת תחילת פברואר כאן ולכן הכל מקום מלא כלניות אדומות. מ ל א ממש. אם היינו צריכים לעצור בכל פעם שרואים שדה מלא כלניות לא היינו עוברים יותר ממאתיים מטר עד הערב.

היום גילית למה כ ל הכלניות בנגב המערבי אדומות – המועצה האזורית סוציאליסטית. עובדה שברמות מנשה יש להם מכל הגוונים והצבעים וכאן רק אדום. קיבוצי השומר הצעיר שולטים ללא עוררין. זה גם מסביר את הסיסמה ״דרום אדום״. הוא כנראה היה כזה עוד מלפני שהמציאו את הכלניות.

בחניון רעים עצרנו לצורך נגיסות אחדות אבל שכחנו את הקומקום בבית וגזייה בלי קומקום זה כמו להיצרב ממדוזות במצפה רמון. לא הולך. עשינו סיבוב בפארק שכל כולו מלא כלניות אדומות עד אפס מקום והמשכנו למטע האבוקדו שם יש לנו חבר ותיק, יעקב, שבכלל לא היה בנמצא אלא היה במועצה. היינו במטע הזה לפני שנה בדיוק ולהפתעתנו העצים הללו ששיחקו אז בנבחרת האפרוחים עלו לבוגרים תוך שנה!! משה שאל את השאלה הנכונה, ״עם מה מדשנים אותם?״ הרעיון היה שנכין לנו סנדוויצ׳ים עם הדשן הזה. גם אנחנו רוצים לגבוה כך. אבל יעקב לא היה במקום ונשארו בגובהנו המצטמק והולך.

אחרי עוקף בארי עצרנו בשביל טל, ע״ש סרן נחמן טל שנפל ב- 2014 בפעילות מבצעים. לבארי יש במקום מין קיוסק ובו גבינות תוצרת המקום ובירה בבקבוקים. טובה הבירה המוגדרת ״בסגנון IPA״. את הגבינות נבדוק בבית. מכאן מרחק קצר לתצפית על בתרונות בארי. לעומת כל השטחים של הנגב המערבי שהם שטוחים כמו שי במטבח, הבתרונות הם עניין להליכה בשבילים עולים ויורדים בין כמה מיליוני כלניות אדומות וכל העסק יכול להיות מאד נעים למי שבאמת הולכים לטייל עם הילדים וכו, שזה לא המקרה שלנו כי משה ואני יחד פרופיל צבאי מינוס 105.

מכאן לדבר האמיתי – דרך נוף שוקדה. אחרי שגדלתי על הכרמל וראיתי כל אחת מהכלניות והרקפות באופן אישי, אחרי הגבעות של כפר חסידים וטבעון, רמות מנשה, הגולן והרי אילת אני מצהיר בפני כל בית משפט, בשבועה ונקיטת חפץ, שמימי לא ראיתי כמות וצפיפות של כלניות אדומות כמו בתוך הלופ הנקרא דרך נוף שוקדה. זה אמנם שטח גדול של כמה אלפי דונם אבל היום היה יום עבודה רגיל, יום פתיחת הסגר השלישי עליו השלום, ובכל זאת היו שם כמה מאות מכוניות על משפחותיהן וכולם נטמעים בתוך המשטחים הענקייייים של כלניות אדומות. עשיתי הקפה גדולה לאורך הדרך הזו ובניגוד לפארק אשכול שם לא ראיתי קורונה כי הפארק היה סגור, כאן לא ראיתי אותה כי בין שתי משפחות כלשהן היו לרוב מאות מטרים. התמונות שצילמנו לא מספרות את הסיפור ואין אלא להצטער שבאנו כמו דלפונים ללא רחפן המאפשר לראות התמונה המדהימה מלמעלה. מדהים, לא במובן של מילה יומיומי הנאמרת בלי משים, מדהים במובן שמימי לא ראיתי כמויות שכאלה צפופות ועצומות של כלניות אדומות ואני כבר לא צוציק. אם זה לא שיא גיניס, בשביל מה ספר גיניס קיים?

שביל לראות עוד כלניות נסענו לבתרונות רוחמה. ומה? מלא כלניות אדומות. מלא, מלא, אבל לא כמו שוקדה. אם כך, למרות הזיגזג, סדר הנקודות הנכון צ״ל סעד, רעים, בארי, רוחמה ולבסוף שוקדה. כמובן שבכל חתך ובכל חלופה יש מלא כלניות אדומות אם הטייל טורח ובא הנה בשבוע הראשון של פברואר, אבל ממש לא רק במועד הזה. החורף היה ונשאר עונת התיירות היפה בישראל.

אז שחטנו שווארמה אצל שמעון ליד הכניסה לאשדוד. עדיין לא היו מסעדות פתוחות והעירו לנו שאסור לאכול בפנים בישיבה. מעניין למה העירו...