UK24 day 10 היום סיפורים ארוכים

בוקר. שמנו פעמינו אל סרקבורו. אבל בדרך נכנסנו אל Whitby רק בגלל שהיא על הדרך שלנו וצריך הפסקת קפה. 

וויטבי , עיירת הדייגים וציידי הלוויתנים האנגלית הוקמה כבר בשנת 660 לספירה, בזכות הנמל הטבעי בין הצוקים בפתחו של נהר אסק, Esk, צפון יורקשייר, אנגליה.

על המזח ישנם 2 מגדלורים עוד מהמאה ה18 עבור ספינות ציידי הלוויתנים . 

נמל הדייג צמח במהלך ימי הביניים ותמך בצי דגי ההרינג ו- ציד לווייתנים והיה המקום בו קפטן קוק למד ימאות.

ליד העיירה היפהפייה וויטבי שבצפון יורקשייר, אנגליה נמצא מנזר וויטבי (Whitby Abbey), אחד המבנים העתיקים האייקוניים בעולם. זהו שלד של מנזר גדול ומרשים במיוחד, שניצב על פסקת מצוק גבוה הצופה אל הים הצפוני. מנזר וויטבי הוקם לראשונה בראשית ימי הביניים, בשנת 657. הוא נחשב אז לאחד ההישגים האדריכליים וההנדסיים הגדולים של אנגליה באותה תקופה. עדות לחשיבותו של המנזר המפורסם היא שבו נערך בשנת 664 "סינוד ויטבי", כינוס כנסייתי חשוב שבו קבעו את לוח השנה שעל פיו ייקבע חג הפסחא הנוצרי. החורבות של היום הן ממנזר שהוקם במאה ה-13. לפרסום עולמי זכה המנזר ההרוס, כשפרסם ברם סטוקר את ספר האימה המפורסם דרקולה בשנת 1897. חלקים מעלילת הספר מתרחשים במנזר ובסביבתו. במהלך הפשיטה שערך הצי הקיסרי הגרמני על וויטבי וערים נוספות בסביבה, במלחמת העולם הראשונה, נפגע המנזר שוב.

חורבת המנזר בראש הצוק המזרחי היא ציון הדרך העתיק והבולט ביותר של העיירה ויטבי . מאפיינים משמעותיים נוספים כוללים את גשר הנדנדה, החוצה את נהר Esk ואת הנמל הטבעי שמוגן על ידי רציפים. 

המנזר העתיק והמרשים שחולש הצוק ופורק ע"י המלך הנרי השמיני במאה ה 16. המלך רצה להתגרש מאשתו וכיוון שהיה קתולי והאפיפיור ברומא לא התיר לו. המלך החליט פשוט להקים כנסיה חדשה, הכנסייה האנגליקנית שהוא יעמוד בראשה (ולכן יוכל להחליט מה שהוא רוצה), להתנתק מהאפיפיורות ועל הדרך לקחת אליו את הון הכנסייה ולפרק כנסיות ומנזרים קתוליים בכל רחבי אנגליה במה שמכונה ה -Dissolution of the Monasteries שהשאיר גוויות נפלאות של מנזרים בכל רחבי המדינה שמהווים מוקדי משיכה לתיירים עד עצם היום הזה.

עבורי החדשות אינן רק שגיליתי את וויטבי, אל בעיקר את סיפור הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי נערכה על ידי הצי הקיסרי הגרמני ב-16 בדצמבר  1914  במהלך מלחמת העולם הראשונה. במהלך הפשיטה הונחו מוקשים ימיים והופגזו שלוש ערים בחופה המזרחי של אנגליה, סקרבורו(Scarborough),  הרטליפול (Hartlepool), וסט הרטליפול (West Hartlepool) (כיום שתיהן מאוחדות תחת השם של הראשונה) ו-וויטבי (Whitby). בהפגזות נהרגו ונפצעו מאות אזרחים בריטים, ובשבועות שלאחר הפשיטה גבו המוקשים שהונחו קורבנות מן הצי המלכותי הבריטי. הצי הבריטי, למרות עדיפותו הכללית, ולמרות ידיעה מוקדמת על הפשיטה, לא הצליח לפגוע משמעותית בפושטים, לא מעט בשל בעיות בקשר בין הספינות.

סקרבורו. Scarborough. על חוף הים הצפוני במחוז יורקשייר. 52,800 תושבים. 

המאפיין הבולט ביותר בגאוגרפיה של סקרבורו הוא צוק סלעי גבוה הפונה מזרחה לתוך הים הצפוני. על גבי הצוק שוכנות חורבותיו של מבצר סקרבורו מהמאה ה-11 והוא מפריד את חוף הים לשני מפרצים, הצפוני והדרומי.

המפרץ הדרומי היה מקום משכנם של העיר והנמל מימי הביניים המוקדמים, שמהווים את העיר העתיקה של היום. אזור זה נותר היעד התיירותי העיקרי של העיר, ובו חופים חוליים, בתי קפה, מתקני שעשועים ואולמות בידור. מרכזה המסחרי של העיר המודרנית נדד 400 מטרים בכיוון צפון-מערב מהנמל והוא מתנשא בגובה של 30 מטרים מעליו, ובתוכו המרכז התחבורתי, מרכזי השירותים, הקניות וחיי הלילה של העיר. הנמל עבר התחדשות משמעותית, כולל בנייתם של גשר צף, טיילת להולכי רגל, תאורת רחובות וספסלים.

המפרץ הצפוני היה באופן מסורתי אזור יותר שליו ובו שוכן פארק פישולם (Peasholm Park), שביוני 2007 שופץ וקיבל חזות של גן יפני ונבנתה בו פגודה. במשך שנים רבות, הוצג באופן קבוע בעונת הקיץ באגם הסירות שבפארק, שיחזור של קרב ימי (המבוסס על קרב נהר לה פלטה) באמצעות דגמי ספינות גדולות וזיקוקי די נור. רכבת המפרץ הצפוני היא רכבת מיניאטורית היוצאת מהפארק לכיוון המרכז הימי והיא ככל הנראה רכבת הדיזל הפעילה העתיקה ביותר בעולם.

גני האחוזה הצפוניים (Northstead Manor Gardens) כוללים בנוסף לרכבת, מגלשת מים, אגם סירות להשכרה ותיאטרון פתוח. התיאטרון נחנך ב-1932 על ידי הלורד ראש העיר של לונדון וקהל הצופים נהר לצפות באופרה "מרי אינגלנד" (Merrie England), שהייתה ההפקה הראשונה שהוצגה תחת כיפת השמיים. הפקות מוזיקליות הועלו במקום עד שהופסקו ב-1968, כאשר הוצג במקום סיפור הפרברים. ב-1977 נהרסו חדרי ההלבשה ומחסני התפאורות וההופעה האחרונה במקום הייתה הופעתו של ג'יימס לאסט ותזמורתו ב-1986. התיאטרון הפתוח של סקרבורו נפתח מחדש ביולי 2010 עם קונצרט אופרה בכיכובם של חוזה קאררס וקירי טה קאנאווה.

המפרץ הצפוני והמפרץ הדרומי מקושרים ביניהם בטיילת המרינה, טיילת בסגנון ויקטוריאני, שנסללה למרגלות הצוק. בהיותו משקיף על שני המפרצים, הופגז מבצר סקרבורו על ידי ספינות המלחמה של הצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה. בשני המפרצים משתרעים חופים חוליים פופולריים וכאשר הגאות נמוכה, נוצרות בריכות מים בין הסלעים.

הטיילת של המצוק הדרומי שוכנת מעל הספא של סקרבורו ומעל גני המצוק הדרומי, וממנה ניתן לצפות בנוף של המפרץ הדרומי ושל העיר העתיקה. הטראסות שנבנו בתקופת העוצרות ובתקופה הוויקטוריאנית עדיין שלמות ללא פגם ובאזור זה בנויים מלונות ובתי מגורים מפוארים.

מדרום-מערב לעיר, לצדה של מסילת הברזל ליורק, משתרע אגם סקרבורו (Scarborough Mere). במהלך המאה ה-20 היה האגם אזור בילוי פופולרי ובו סירות משוטים, סירות קאנו וספינת פיראטים מיניאטורית, "היספניוליה", שבה נלקחו הנוסעים ל"אי המטמון" לחפור אוצרות. מאז סוף שנות התשעים עוצב אזור האגם כמתחם לנופש פעיל ולספורט עממי.

ימי הביניים

סקרבורו השתקמה מהריסה מוחלטת של 1087, רק תחת שלטונו של הנרי השני, שבנה מצודת אבן על ראש הצוק והעניק לעיר זיכיונות ב-1155 וב-1163, לפיהם הותר להפעיל שוק על החולות. אדוארד השני העניק את מצודת סקרבורו לידידו הקרוב, פירס גווסטון. על המצודה הוטל לבסוף מצור על ידי כוחותיהם של הברונים ששבו את גווסטון, העבירוהו לאוקספורד ומשם למצודת וורוויק, שם הוצא להורג.

בימי הביניים היה נערך מדי שנה בעיר יריד סקרבורו על פי רישיון מלכותי מ-1253 שהיה נמשך שישה שבועות ומשך סוחרים מכל רחבי אירופה. היריד היה מתחיל מחג עליית מרים ב-15 באוגוסט והיה מסתיים בחג מייקל הקדוש ב-29 בספטמבר. היריד המשיך להתקיים במשך 500 שנה, מהמאה ה-13 ועד למאה ה-18 והונצח בבלדה "יריד סקרבורו", שידועה כיום בעיקר בביצועם של סיימון וגרפונקל.

התפתחותו של אתר הנופש

מצודת סקרבורו עברה שבע פעמים מידיהם של הרויאליסטים והפרלמנטרים במהלך מלחמת האזרחים האנגלית בשנות הארבעים של המאה ה-17 וסבלה שני מצורים ארוכים ואלימים. בעקבות המלחמה חרב רוב שטחה של העיר.

ב-1626 התגלו מעיינות חמים הזורמים מאחד הצוקים שמדרום לעיר. כך נולדו המרחצאות של סקרבורו וספר שפורסם אודותיהם ב-1660 משך זרם של מבקרים לעיר. המרחצאות של סקרבורו היו הראשונות באנגליה שהוקמו על חוף הים, אף על פי שקרונות הרחצה הראשונים נראו במקום רק ב-1735.

פתיחתה של מסילת הברזל בין סקרבורו לבין יורק ב-1845, הגדילה את זרם המבקרים. בתחנת הרכבת של סקרבורו ניצב הספסל שנטען שהוא הארוך ביותר בכל רציפי הרכבת בעולם ואורכו 139 מטרים. 

השטף ההולך וגדל של המבקרים, שכנע את האדריכל הצעיר ג'ון גיבסון שהיה בעל ראייה לעתיד, לפתוח את המלון הראשון בעיר שנבנה מלכתחילה למטרה זו. ב-1841 כבר דובר על פתיחתו הקרבה של קו הרכבת ליורק והוא החליט שהאזור מעל המרחצאות יזכה לתנופת פיתוח. ביוני 1845 פתח המלון הראשון בעיר את שעריו.

תנופת בנייה

כאשר הושלמה בנייתו של מלון גרנד ב-1867, הוא היה אחד המלונות הגדולים בעולם ואחד הראשונים שנבנו מלכתחילה למטרה זו באירופה. ארבעת מגדליו מייצגים את ארבע העונות, 12 קומותיו מייצגות את חודשי השנה, 52 ארובותיו מייצגות את 52 שבועות השנה ו-365 החדרים המקוריים שלו מייצגים את ימי השנה. לוח זיכרון על הקיר החיצוני שלו מציין שהסופרת אן ברונטה מתה בו ב-1849. היא נקברה בכנסיית סנט מרי ליד המצודה.

בכנסיית סנט מרטין על הגבעות שנבנתה בשנים 1863-1862 מוצגים יצירותיהם של כמה אמנים כולל, פורד מדוקס בראון וויליאם מוריס. 

אירועים ימיים

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הופגזה סקרבורו על ידי ספינות צי הים הפתוח של הצי הקיסרי הגרמני, פעולה שזעזעה את הבריטים.

ב-1929 לכדה ספינת מכמורת טונה כחולת סנפיר אטלנטית במשקל של 250 ק"ג ואיש עסקים מסקרבורו רכש אותה מצוות הספינה תמורת 50 שילינג כדי להציגה כאטרקציה תיירותית. תחרות דיג הטונה השנתית של סקרבורו החלה ב-1930. 

כלכלה

תעשיית הדיג של סקרבורו עדיין פעילה, אם כי לא כבימי הזוהר שלה. הנמל הפעיל משכן בתוכו שוק דגים שוקק.

ענף התיירות ממשיך להיות חלק עיקרי מכלכלת העיר. אף על פי שנופשי סוף השבוע ואמצע השבוע נוטים להחליף את מקומו של הנופש השבועי המשפחתי המסורתי, החופים והאטרקציות התיירותיות מלאים בנופשים לכל אורך הקיץ, בניגוד לחודשי החורף בהם העיר שקטה.

במרכז המסחרי של סקרבורו פועלים סניפיהם של רשתות חנויות רבות לצד חנויות עצמאיות. זאת בנוסף למדרחוב החנויות המרכזי של העיר, ומרכזי קניות נוספים. בתוך העיר פועלים שוק של חנויות לממכר עתיקות ושוק נוסף באזור המפרץ הדרומי.

יריד סקרבורו

בלדה סקוטית עתיקה המבוסס אולי על בלדה סקוטית מ- 1670 אשר הכותב שלה והמלחין שלה מוכרים מאד בשם ״עממי״.

האמת שסיימון הנ״ל מצא אותה, התלבש עליה עיבד אותה ועשה ממנה שלגר. אח״כ אהוד מנור, ו״הפרברים שרים סיימון וגרפינקל״ שזה תקליט הכולל את ״יריד סקרבורו״. לדעתי הישישים זוכרים אותו משנות השישים. ככל שאני זוכר גם אהרון שבתאי תרגם את השיר לעברית אבל, היי, מי זוכר משהו?

סיפור מעניין  שגילית על בְּרִית עָרֵי הָנזֶה 

בגרמנית Hanse הייתה בשלב ראשון ברית של קבוצות סוחרים או גילדות אשר התאגדו כדי להתגונן מפיראטים. בשלב שני זו הייתה התארגנות של ערי מדינה בצפון גרמניה ובאגן הים הבלטי, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12 בעיקר מטעמים של הגנה על דרכי המסחר והשגת זכויות יתר באזורים איתם סחרו.

רקע

בשיא ימי הביניים חלה התפתחות נרחבת של הכלכלה באזור צפון גרמניה ובאזור הבלטי כחלק של המהפכה המסחרית. באותם אזורים התקיימה התפתחות עירונית, שבאה לידי ביטוי בגידול האוכלוסייה ובפריחת התעשייה. בשל כך התעורר הצורך באספקת חומרי גלם והרחבת אספקת מזון. מזרח ודרום האגן הבלטי סיפקו עודפי מזון וחומרי גלם לתעשייה: דגנים, שעווה, דבש, פשתן, עץ, זפת, פחם ואשלג. כנגד זאת, מהמערב למזרח, אל התושבים הסלביים, עברו בדים ותוצרי תעשייה אחרים. בעקבות הכלכלה המתפתחת נוסדו ערים רבות, רובן גרמניות, כמו ליבק, ויסמר, ריגה, דאנציג  הלוא היא גדנסק ועוד. הסוחרים בערים אלו כיסו במסעותיהם מרחקים גדולים וזכו לרווחים נאים. עושרם העניק להם כוח כלכלי ופוליטי משמעותי בעריהם. על מנת לחזק את מעמדם, סוחרים התאגדו ויצרו בריתות, בשמם הגרמני Hanse. מטרת הבריתות הייתה לשמור על דרכי המסחר, על המחירים, על זכויות היתר שהושגו ולמנוע חדירתם של מתחרים. 

תולדות השם

השם הנזה הופיע לראשונה בתוך מסמך רשמי בשנת 1267 אך המונח היה בשימוש גם לפני כן. גילדות של סוחרים ממוצא גרמני חברו לקבוצות גדולות יותר (Hansa) במטרה לסחור מעבר לים ובייחוד עם האזור הבלטי המזרחי, הפחות מפותח. משמעות השם "הנזה" היא קבוצה גדולה, חבורה, בגרמנית ימי הביניים, במקרה זה הכוונה לקבוצות (גילדות) של סוחרים שפעלו רחוק ממקום מגוריהם. בהמשך, ההתארגנות הפכה לברית של ערים, על בסיס אינטרסים כלכליים משותפים.

התפתחות ברית הנזה

העיר ויסבי, מהאי השוודי גוטלנד, שימשה כמרכז למסחר עם האגן הבלטי המזרחי כ-100 שנה לפני הקמת התאגדויות הנזה. לשם כך ויסבי הקימה שלוחה בנובגורוד, היום וליקי נובגורוד ברוסיה. כאשר הצטרפו סוחרים גרמנים, הם קיימו את המסחר עם נובגורוד בשמה ובתנאיה של גוטלנד. מספרם של סוחרים אלה הלך וגדל בהתמדה והעניק חשיבות רבה לויסבי. המצב השתנה עם התפתחות העיר ליבק בצפון גרמניה. ליבק הוקמה בשנת 1159, על ידי היינריך, דוכס סקסוניה ובשנת 1227 קיבלה מעמד של עיר קיסרית עם זכויות לניהול עצמאי. תודות למיקומה הגאוגרפי בחיבור בין הים הצפוני לים הבלטי, הפכה ליבק לעיר מובילה במסחר עם השטחים בצפון ובמזרח האגן הבלטי וצמצמה את חשיבותה של ויסבי. בשנת 1173 סוחרי ליבק קיבלו לראשונה זכויות יתר במסחר עם שוודיה. בהמשך, ליבק יזמה שותפות עם העיר המבורג, אשר שלטה בדרכי המסחר במלח, וזו הייתה ההנזה הראשונה של ערים והיא קיבלה זכויות יתר מהנרי השלישי מלך אנגליה באמצע המאה ה-13. בשנת 1282 הצטרפה אליהן ההנזה של קלן, לה היו זכויות דומות מאז תקופת מלכותו של הנרי השני. כך נוצרה מושבת הנזה רבת עוצמה בלונדון.  בתקופה הראשונה של פעילות הברית, ההזדמנויות העסקיות היו מרובות כל כך עד שלא היה צורך במדיניות מגבילה ולא במונופולים.[1]

בעקבות פעילות המסחר הענפה באזור, מתיישבים גרמנים הקימו ערים רבות בקרבת החוף הבלטי. בין הערים הללו ניתן למנות את דנציג, טורון, טאלין, ריגה ועוד. הערים הצטרפו לברית והיו כפופות לחוקי ליבק. בכולן שלטה השפה הגרמנית.  במקביל הוקמו ארבע תחנות מסחר ראשיות - Kontor ,  בנובגורוד, לונדון, ברוז׳ וברגן.  ההתיישבות הגרמנית בתחנות אלו נשאה אופי של שכונות עצמאיות, שהיו נתונות למרות ההנזה ולא לשלטון המקומי. בקונטור של ברגן חיו במשך כל השנה כ-1000 סוחרים גרמנים ובחודשי הקיץ הצטרפו אליהם 1000 תושבים נוספים, שהיו ספנים ומבקרים.  בתחנות אלו היו תשתיות מסחר כמו מחסנים, מאזני שקילה ומשרדים וגם מבני מגורים, אולמות כינוס וכנסייה והחיים נוהלו על פי תקנות מחמירות. תחנות מסחר קטנות יותר התקיימו בערי הנמל מפורטוגל ועד רוסיה ומפינלנד עד הים התיכון.

במאה ה-14 התגברה ההתנגדות של הסוחרים המקומיים וקטן היקף המסחר. כדי להגן על השווקים הישנים כנגד התחרות המתהווה ולשמור על הזכויות העודפות אשר הושגו במהלך השנים, התעורר הצורך באמצעים נוקשים. לשם כך, בשנת 1366  גובשה רשמית ברית של ערים גרמניות, כמעבר מבריתות בין גילדות הסוחרים מערים שונות לברית בין הערים עצמן. חברות בברית הנזה הייתה מותנית במספר תנאים: העיר המועמדת הייתה חייבת להיות עיר גרמנית, עצמאית ובעלת יכולת ורצון לעמוד בתשלומים שהוטלו על חברי הברית. מילוי התנאים הללו היקנו לסוחרי העיר זכויות בתחום הגנה על ביטחונם האישי, חופש מעבר והנחות במכס. גם הערים שהצטרפו במועד מאוחר יותר היו כפופות לחוקי ליבק. היו אלה חוקים משותפים, להגנת הסוחרים ורכושם ולפעילות משותפת. הם כללו איסור מלחמות בין ערים של הברית, חזית אחידה נגד אויב משותף ואיסור על שיתוף זרים בעסקים.  העונש נגד עיר שעברה על חוקים אלה היה ביטול חברותה בברית. צעד זה נחשב עונש חמור והוא אומנם הופעל מספר פעמים. לדוגמה, העיר ברמן הוצאה מהברית בשנת 1275 והתקבלה חזרה, על פי בקשתה, רק בשנת 1358.

ברית הנזה העדיפה לנהל מדיניות של שלום, אשר הועילה למסחר, אך היו גם מקרים בהן היא נקטה בפעולות חריפות, כמו במלחמה נגד דנמרק. ב-1361–1362 מלך דנמרק, ואלדרמר הרביעי אטרדג, כבש את האי השוודי גוטלאנד ואת ויסבי, עיר שהשתייכה להנזה, ואיים על זכויות הדייג של ההנזה בברגן ובמיצר ארסונד. נציגי הברית נפגשו בקלן והקימו איחוד צבאי, אשר כלל ערי הנזה וגם כמה ערים הולנדיות שלא היו חברות הנזה. במסגרת אמנת קלן, הוסדרו ההיבטים הכלכליים של המלחמה המתוכננת ונקבעה מכסת הספינות והצוותים שתשלח כל עיר למלחמה. במלחמה נגד דנמרק השתתפו גם שוודיה ונורווגיה. המלך ואלדמר הובס ובשנת 1370  נאלץ לחתום על חוזה שטרלזונד שהעניק לברית זכויות רבות.  היו גם פעולות עונשין אחרות, כמו ההסגר על פלנדריה בשנים 1358-1360.

שקיעת ברית הנזה

במאה ה-15 החלה שקיעתה ההדרגתית של הברית כתוצאה משינויים בינלאומיים. בלחץ הסוחרים המקומיים, מלכי אנגליה בטלו מספר פעמים את זכויות היתר של הברית ובשנים 1468–1473 ניהלה זו מלחמה נגד אנגליה, מתוך ניסיון לשמר את הזכויות. בשנת 1598 המלכה אליזבת הראשונה שלחה כח צבאי לים הבלטי והוא הביס את הצי של ברית הנזה. בעקבות כך נסגר הקונטור של לונדון וסוחרי הברית גורשו מאנגליה.  בסוף המאה ה-15 התפרק סופית הקונטור של נובגורוד, אחרי שאיוון השלישי כבש את העיר. גופים מקומיים שהחלו להיווצר בדנמרק, פולין ורוסיה העלו על נס את האינטרסים המקומיים. ערי הברית הדרומיות נפרדו מהצפוניות וערי הולנד הפכו לגוף עצמאי. התחרות בין סוחרים בערים שונות גברה ואיתה גברו העימותים בין הסוחרים לגילדות האומנים. באזורים אחרים של אירופה קמו בריתות כלכליות מתחרות לברית הנזה. בראשית ימי הנזה עיקר המעבר מהאזור הבלטי אל הים הצפוני נעשה דרך מעבר בו שלטו המבורג ובעיקר ליבק, ולכן ערים אלו היו המוקד של המסחר באזור. החל במאה ה-14, גם ספינות אנגליות וגם ספינות הולנדיות העדיפו את המעבר הימי דרך מיצר סונד. במאה ה-15 הסוחרים האנגלים וההולנדים השתלטו על המסחר באזור הבלטי, תוך שדחקו משם את הסוחרים הגרמנים. בעידן התגליות המסחר האירופי עבר לדגם חדש, בו פותחו דרכי מסחר ושיתופים חדשים. בעקבות השינויים הללו, קבוצות בתוך ברית הנזה פיתחו אינטרסים שונים ושיתוף הפעולה בתוך הברית נפגע. במאה ה-17 התפרקה הברית לחלוטין. ב-1669, בהתכנסות האחרונה בליבק, נותרו בה רק שש ערים.

חשיבותה של ברית הנזה

ברית ערי הנזה קידמה את הסחר הימי באזור הים הבלטי והים הצפוני והפכה אותו לבטוח יותר. היא העמידה מגדלורים ומצופי הכוונה, הכשירה נווטים, פיתחה את אוניות המטען הנקראות קוג ובעיקר נלחמה בפיראטים שפעלו באזור. היא מילאה תפקיד חשוב בפיתוח הסחר הבינלאומי, עם היבטים הקיימים עד ימינו כמו שותפויות עסקיות, עסקי הון, הנהלת חשבונות ועוד. הברית הביאה לפיתוחם של חבלי ארץ נידחים כנורווגיה והאזור הבלטי המזרחי, עם דגש על נובגורוד. עד הופעת הברית, המסחר הבינלאומי התמקד במוצרי מותרות כמו תבלינים, פרוות, משי וכדומה. ברית הנזה הוסיפה את תחום חומרי הגלם כמו עצים וזפת. מבחינה פוליטית, השפיעה ברית הנזה רבות על מניעת האבסולוטיזם בגרמניה, היות שערי הברית שמרו על אי תלות פוליטית וכלכלית באצולה הפאודלית הגרמנית במלכי סקנדינביה.

מצד שני, בערים לא גרמניות, סוחרי הברית קיימו קשרים מסחריים בלבד עם התושבים המקומיים, ובשאר התחומים היה נתק מוחלט ומכוון. כתוצאה מכך, התושבים המקומיים לא קודמו ולא רכשו מניסיונם של חברי הנזה. המצב שנוצר הוליד קנאה ועוינות. העושר, שהיה תוצר של המסחר הפורח, לא חילחל אל השכבות הנמוכות, אך גם הן נהנו מתקופות ארוכות של שלווה ויציבות.

יש הרואים בברית הנזה את הגלגול הראשוני של האיחוד האירופי.

z`

ב-1980, בעיר ההולנדית זוולה נוסד איגוד ערים חדש בשם הנזה. האיגוד פתוח לכל עיר שהייתה חלק מברית הנזה המקורית או שהתקיימה בו תחנת מסחר של הנזה. מטרתו להחיות את המורשת התרבותית המשותפת ולפעול בשיתוף פעולה למען אירופה מאוחדת ושלווה. הארגון המחודש מקיף כמעט 200 ערים ב-16 מדינות, רובן באזור החוף של צפון אירופה והוא אחד מארגוני הערים הוולונטריים הגדולים בעולם. חלק גדול מהערים השותפות מוכרזות כאתרי מורשת עולמית, ושאי שיתוף הפעולה הם תיירות, תרבות וקיימות. בכל שנה נחגג יום הנזה, כאשר אחת הערים נבחרת כעיר מארחת. בשנת 2023 התקיים יום הנזה ה-43. העיר המארחת הייתה טורון שבפולין.