UK day 5

אתמול עברנו מווילס לאנגליה. 

לקום בבוקר בליברפול של החיפושיות זה קודם כל לתת קפיצה לראות אם הם בבית. התחלנו עם פול מקרתני – לא בבית בו גדל, אבל יש שם שלט שאכן הוא גדל בבית הזה. המשכנו לג׳ון לנון אחד. שמעו עליו משהו אבל מזמן כבר לא גר כאן. יש שלט כנ״ל. הבנתי שאני לא מעודכן בכתובת למקרה של תרגיל גיוס למילואים כמו שנהוג בארצות נאורות.  הלכנו ל- Penny Lane, מי חיכה לנו כאן בכבודו ובעצמו? שלט ששוש צילמה במו טלפונה הסלולרי. הלכנו ל Strawberry Field-ואפשר להמשיך עם מקומות נוספים ושלטים נוספים, כולל מוזיאון החיפושיות אבל מבחינתי השיא היה Royal Albert Doc, מבנה מסחרי גדול עם מיליון מסעדות ומזללות מהירות, בארים לשתייה כזו ואחרת, כולל מאפיה מופלאה אחת אשר שמה יצא למרחוק מאוסטרליה עד אמריקה וקריית שמונה בימים שעוד גרו בה תושבים רגילים.

שם בחנות מזכרות גדולה מאד, המוכרת רק מזכרות של החיפושיות, הבנתי דברים.  

שם הלהקה הוא הלחם של המילים האנגליות  beetles חיפושיות) ו-beat (קצב. ככל הנראה לנון קיבל השראה לשם מהנוהג הנפוץ אצל להקות אחרות לבחור בשם בעל משמעות כפולה. הלהקה הייתה אינטגרלית לאבולציה של מוזיקת פופ לצורת אומנות ולהתפתחות המוזיקה שלהם, שמקורה ברוק אנד רול של שנות ה-50, שילבה לתוכה אלמנטים של מוזיקה קלאסית בדרכים חדשניות. בהמשך, הלהקה שילבה מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים - מבלדות ומוזיקה הודית למוזיקה פסיכדלית ורוק כבד. שילובן של השפעות אלה בשירי רוק, המבנים המלודיים וההרמוניים המורכבים, ופריצות הדרך החשובות של הביטלס בתחום הקלטת המוזיקה העלו תרומה מכרעת להפיכת מוזיקת הרוק והפופ לסוגה אמנותית ממשית, והעמידו את הביטלס כיוצרים הבולטים ביותר של המוזיקה הפופולרית בשנות ה-60.

היהודי אפשטיין, שהיה בעל חוש בימתי מפותח, שינה את לבושם של חברי הלהקה, שוויתרו על בגדי עור ושיער פרוע לטובת חליפות, עניבות ושיער מסורק, והחל לפעול להשגת חוזה הקלטות ללהקה. בחודש ינואר שנת 1962, נערך החוזה הראשון בינו לבין חברי הלהקה אך החוזה לא נחתם על ידו ובלאו הכי היה לא תקף שכן פול וג'ורג' היו בני פחות מגיל 21 המאפשר חתימה כזו. לפי החוזה הזה, אפשטיין היה זכאי ל-25% מההכנסות והאחראי על כל התשלומים. הביטלס ביצעו הקלטת מבחן בחברת התקליטים החשובה "דקה, אך נדחו בטענה ש"להקות גיטרה הן כבר לא באופנה״!!! מעט מאוחר יותר, נוצר קשר בין אפשטיין לג'ורג' מרטין, מפיק מוזיקלי בעל הכשרה קלאסית. עם שובם של הביטלס ממסע הופעות בהמבורג (אפריל-מאי 1962) ניגנו חברי הלהקה לפני מרטין (יוני 1962), שלא התרשם במיוחד מנגינתם, אך התרשם מאישיותם, והחתים אותם על חוזה הקלטות.

בלי להאריך בסיפורים שהרי ב- 1962 הייתי בכיתה ז׳ או ח׳, אפשטיין החכם קפץ והתפגר בגיל 32 מעודף כדורי שינה. החיפושיות הופיעו והקליטו עד 1969 ואח״כ רק הקליטו. 1970, בסוף מלחמת ההתשה אך לא בגללה, הלהקה התפרקה רשמית. 

אז 54 שנים אחרי שהלהקה התפרקה, החנות דנן מוכרת כל חפץ דבר ועניין הנושא את שמם. לא יאמן כמה סוגי פריטים כאלה נמכרים שם. אנחנו שהיינו ילדים טובים בצופים ולא התחברנו לביטלמניה כמו גם הנוער של חסידי ויז׳ניץ, קצת פספסנו את העניין. השלמות באו אח״כ, מעט מדי ומאוחר מדי ולכן לא מצאתי לנכון לקנות בחנות הזו שום דבר. 

חוץ מחיפושיות יש כאן כדורגל אבל זה יום לא נעים לכתוב על זה כי אתמול ליברפול הפסידה לאטאלנטה ברבע גמר ויש חשש שאת ההמשך הם יראו בטלוויזיה. 

באמצע המאה ה-18, התיישבו יהודים בעיר. תחילה מנתה הקהילה כעשרים יהודים בלבד, אך בהמשך הלכה וגדלה עד שהייתה לשנייה בגודלה באנגליה, במאה ה-19, והמשיכה לגדול גם במאה ה-20. בית הכנסת האורתודוקסי, פרינסס רוד, שנחנך בעיר בשנת 1874 נחשב לאחד המרהיבים בעולם, וסימן ההיכר המיוחד שלו היה, לידיעת הקורא דרעי, שירת מקהלה מעורבת, של גברים ונשים השרים יחדיו. בית הכנסת סגר את שעריו בנובמבר 2021 לאחר 147 שנות פעילות עקב עזיבת היהודים, הנובעת מעלייה למדינת ישראל לצד מעבר ללונדון ולמנצ'סטר, והיחלשותה של התפיסה היהודית המסורתית. בית הכנסת יישמר, וייתכן, שיתקיימו בו אירועים של הקהילה מעת לעת.

מליברפול נסענו לאזור האגמים Lake District בלשונם. בהגדרתו הרחבה אזור האגמים נמצא בפינה הצפון-מערבית של אנגליה מתחת לגבול עם סקוטלנד בשטח דמוי בליטה היוצאת מחופה המערבי של אנגליה, בין פתח נהר העדן (ר׳ ספר בראשית) והעיר קרלייל מצפון ופתח נהר קנט מדרום. הפופולריות של אזור זה עלתה באופן ניכר במהלך המאה ה-19 עם התגברות רוח הטיולים, התנועה הרומנטית וקבוצת "משוררי האגמים" המזוהה עם תנועה זו, שוויליאם וורדסוורת' הוא כנראה החבר הכי מוכר בה. באופן אישי איני מכיר אף בנאדם חי שקרא משהו של וורדסוורת פרט למי שתרגם את שמו לעברית ״ווזווז״. אבל זה אזור גבעי, ירוק ויפה, מעט חוות  והרבה כבשים ופרות באחו. כבישים צרים עם גדרות אבן או גדרות ירוקות, אך תמיד עם גדרות עד הכביש. הניחו שם עיירות קטנות ומטופחות, הכל מתוקתק, אין קופסאות טיים על הרצפה... עכשיו יגידו עלי שאני חזרתי. תמיד גבעות ירוקות וכבשים עם טלאים, גם בניו זילנד וגם באנגליה וויילס וכו. הלו!! זה לא אני, זה הבריטים!! רדו ממני. ככה זה כשנולדים לתוך נוף שהגדיר את הפסטורליה. זה מגיע קופלט עם נחלים גדולים וקטנים, אגמים במידות משתנות, חומות אבן או גדרות ירוקות המפרידות בין החלקות, עצים בריכוזים משתנים, כבישים צרים, תמיד צרים, בורות בכבישים שאין להשיג בארץ מאז שנות השישים, בתי החווה תמיד מטופחים ...  

והגינות של האנגלים בעיירות ובכפרים, ימניים או שמאלנים, תמיד תמיד מטופחות, יפיפיות, גזומות למשעי, ופריחה בכל הצבעים בעולם. ממש נפלא. ליתר בטחון הוסיפו לטבע מלא נרקיסים ענקיים בקנה מידה שלנו, ועוד מיני צהובים גדולים מאד, ועכשיו אנגליה נראית כמו דגל של גולני. 

רק מזג אוויר משוגע. ארבע עונות ביום זה תאור מדעי מדוייק. 

מה שמעניין אותי הוא מאין, מי, מתי ואיך הביא לכאן את כל האבנים לבניית כל הגדרות וסימון החלקות שרואים בנסיעת בכל תחומי בריטניה. ככה זה כשיהיה לך מדינה עצמאית, בלי כובשים מפני שאתה הוא הכובש, אלף שנים ברציפות. יש זמן לעשות אותה לאט לאט. בגלל זה רואים כמו אפסית של בניה חדשה. בית עומד חמש מאות שנה, למה להזיז?