UK day 3 - Wales

וויילס Wales  היא חבל ארץ באי הבריטי המהווה חלק מהממלכה המאוחדת. מבחינה אתנית, תרבותית ופוליטית האומה הוולשית היא אומה קלטית. היא ממוקמת באזור הדרום מערבי של האי הבריטי וגובלת באנגליה ממזרח, בתעלת בריסטול מדרום ובים האירי ממערב ומצפון. וויילס היא הנסיכות הגדולה בעולם.

תושביה המקוריים של וויילס הם הקלטים, שהוולשים המודרניים הם צאצאיהם הישירים. אף על זאת שוויילס חולקת בקרבה רבה את ההיסטוריה הפוליטית והחברתית שלה עם שאר בריטניה, ורובה המכריע של האוכלוסייה מדבר אנגלית, שמרו הוולשים על זהות תרבותית מובחנת. הוולשית, השגורה בפיהם של כחצי מיליון מתושבי וויילס, זכתה למעמד של שפה רשמית בבריטניה, וזוהי השפה הקלטית המדוברת ביותר אחרי ברטונית. הוולשית היא גם אחת השפות האירופאיות העתיקות ביותר שעדיין נחשבת לשפה חיה. שלטי הדרכים והרחובות בוויילס כתובים באנגלית ובוולשית.הרבה מאות שנים, הוולשית והבסקית בספרד, כל אחת לחוד כמובן, היו שפות מתות. אלה גם אלה הושפעות מתחיית השפה העברית ובהחלט הושפעו מאיתנו במידה משמעותית. החלק הכי טוב בוולשית לשמוע אותה בשידורי הרדיו כמו שקרה לנו במכונית. נשמע כמו הולנדית למכונות תפירה זינגר. ראיתי שלטים על הכביש עם מילים שאין בנות שמונה אותיות ללא אותיות תנועה כלל ועיקר. 

החל מהמאה ה-18, בעקבות המהפכה התעשייתית, הפכו חלקים מסוימים של וויילס למתועשים מאוד וחשיבותו של האזור עלתה, בעיקר בזכות ייצוא כמויות גדולות של פחם ופלדה. וויילס המשיכה בהתפתחות צופה פני עתיד וכיום התעשייה בה ממוקדת בעיקר בענפי האלקטרוניקה. למרות התפתחויות אלו, למסורות ולמנהגים הוולשים העתיקים יש עדיין מקום חשוב בתרבות המקומית.

שני שלישים מאוכלוסיית וויילס חיים במישורים שליד החוף ובעמקים בדרום המדינה, כשרוב השליש הנוסף יושב בקצה הצפון מזרחי של המדינה. שאר האזורים במרכז, צפון מערב ודרום מערב המדינה הם בעיקר כפריים ומאופיינים בעיקר על ידי שטח הררי.

היום יצאנו מקרדיף ובערב הגענו ל- Aberystwyth. כמובן שאין דרך בעולם לבטא את השם הזה. בבוקר אשאל מקומי. עיר על חוף הים במערב וויילס עם שורת בתים רצופה לאורך כל החוף של העיר. המלון שלנו הוא אחד הבתים הללו ולכן כל ההקלדה הזו נערכת קו ראשון מול הים, וליבי נושא תפילה שנעבור את הלילה בלי צונמי. 

מבחינת נהיגה היה יום של קרוב לשמונה שעות. מבחינת ק״מ לא משהו, אולי 200. הסיבה לכמות השעות היא קודם כל הכבישים הצרים. על הסף צריך לומר שלכבישים בוויילס אין שוליים. מדי פעם יש להם מפרצי עצירה וכל האין שוליים הוא תמיד סוללת אדמה בגובה מטר ועליה שיחים המסתירים לנהגים את הנוף משני הצדדים. חשוב להדגיש שכל השיחים לאורך כל הכבישים וכן הגדרות החיות של התושבים ואלה המפרידות בין החלקות החקלאיות, תמיד גזומות למהדרין. לא ראינו במו עינינו מי גוזם אותן אך העובדה היא שהן גזומות למופת. ובכן על כבישים צרים אלה נעים כלי פרייבטים וטנדרים, טרקטורים עם עגלות, משאיות וטריילרים והמהירות הממוצעת לרוב 65 קמ״ש, גם בגלל שכביש חוצה ישוב מוריד אותה ל- 20-40 מייל לשעה שזה אצל היהודים 30-55 קמ״ש. 

בדרך התעכבנו בסוונסי swansea. עיר נמל מסודרת מטופחת. 250,000 תושבים כמעט חיפה, 378 קמ״ר פי שש מחיפה, נקי ומתוקתק. עיר מאופיינת בצפיפות נמוכה, משדרת הרגשה של מושבה גדולה. אם היא גם לחוף הים, אין בה אופניים וקורקנטים חשמליים המנסים לצמצם האוכלוסיה, אין מכוניות צופרות אלא רק בלתי צופרות, אין פקקים איומים... זה כמו חוץ לארץ. 

בין קרדיף לעיר היעד Aberystwyth ספרתי 18 טירות, רובן הרוסות, 4 אתרים פרה היסטוריים, 3 ארמונות וכנסייה אחת משמעותית. אלה אינן תחנות עצירה ביום גשם וערפל בתוספת רוח. מה ששידרג לנו את הנסיעה הוא Clasic FM. קול המוסיקה המעפן שלנו צריך ללמוד הרבה איך תחנה של מוסיקה קלסית יכולה להסב תענוג כה רב ואיך לא לשדר רפרטואר של מלחינים אלמוניים מעושנים ומוסיקה אנטי מלודית במיוחד, ובוודאי לא את הקונצ׳רטים לקומפרסורים בשיא המאמץ והקלטות מפסטיבל המנסרות. 

מרכזי קניות בווילס ולא רק, אינם במבנים סגורים כמו שרונים או עזריאלי אלא מרכזים בלתי מקורים. זה טוב אולי לבריטים המורגלים לחיות תחת גשם קל כל ימות השנה אבל לאנשים מהמזרח התיכון זה לא כיף. להבדיל ממקומיים במכנסים קצרים, זכרים ונקבות כאחד, אנחנו מתלבשים כמו לחרמון בינואר ובתנאים כאלה, שופינג נעשה טרחה. זאת ועוד: עיקר הקמעונאות אצלם מבוססת על חנויות קטנות, אבל הרבה. אנחנו באים מעולם הרשתות הגדולות, אבל הרבה. בקיצור, השוטטות ב- Arcade השונים לא מציאה גדולה. 

Tenby היא עיירה קטנה על החוף אלא שהיא רובצת על גבעות נמוכות צמודות חוף. מרוב הבתים הנוף הוא לים. עיירה מתוקתקת, כל הבתים צבועים ללא ס״מ של צבע מתקלף. בכלל, המילה לתאר את הישובים והבתים בווילס – ללא רבב. יש להם תיירים ברוב המקומות שעצרנו אלא שכולם בריטים או סתם מקומיים. עד כה לא ראינו תיירים מסין ועד שום מקום, שאינם בריטים. 

עוד ראינו בנסיעה בין הישובים, הרבה חוות למכירה. אני שואל עצמי אם הולך ופוחת הדור. הזקנים עוברים לעולמות העליונים והצעירים לא באים להיות חקלאים במקומם. איך ייראה השינוי החברתי בהמשך. גם בתים למכירה בישובים הקטנים עצמם אינם מוקפים בקונים פוטנציאלים. מה הסוציולוגיה של התופעה? 

סיכום: יום של שוטטות בנסיעה איטית בנופים וולשים ירוקים, רגועים, היכרות אישית עם מיליון כבשים וטלאים, ובעצם זו מטרת הטיול בוויילס.