UK day 1

אל על להיתרו. שתי הפתעות: מלא מלא חרדים כשרים וצעירים. רוב הנוסעים במטוס. עד כדי כך ששאלתי את עצמי האם אלה נבהלו מהיומע״שית פן תגייס אותם בימים הקרובים. הפתעה שנייה, יוצאים מהמטוס אל הממלכה המאוחדת לתוך 18 מעלות צלסיוס!  כל הדיבורים על כך שבבריטניה יש ארבע עונות ביום מקבלים המחשה.

להיתרו, הידוע כ- LHR, יש חיים משלו. הסיפור של היתרו די מזכיר את סיפור נתב״ג. ב- 1930 מהנדס תעופה אחד רכש 150 אקר (כ- 600 דונם) מידי כומר אחד תמורת 15,000 ליש״ט כדי לבנות שדה תעופה פרטי אשר ישמש אותו להרכבת, ניסוי ובדיקת מטוסים. מה שהיה אז מנחת דשא עם מספר צריפים  Great West Aerodrome  היה בעצם אבן הפינה להיתרו של היום, השדה העמוס טיסות בינ״ל יותר מכל שדה בעולם. 

במלה״ע השנייה רכשה הממשלה את השטחים של Great West Aerodrome  הנ״ל וסביבם כדי להקים בסיס Heston RAF  עבור מטוסים שיטיסו חיילים אל המזרח הרחוק.  לצורך כך גם הוקם מגדל פיקוח. המסלולים נבנו בצורת מגן דוד כדי לשמש ברוחות מכל כיוון שהוא. המסלול הארוך ביותר אורכו היה כ-3000 מ׳ ורוחב כ- 100 מ׳.

המלחמה תמה, RAF שוב לא נזקקו לשדה. ב- 1944 הרסו הכפר הנ״ל והחלו עבודות להרחבת שדה התעופה על שטחים שהשתייכו לכפר הסמוך Heath Row (ומכאן השם העברי היתרו). באופן רשמי השדה נמסר למשרד התחבורה ב- 1.1.1946. המטוס הראשון שהמריא מהיתרו היה tarlightS, מפציץ שהוסב לתעופה אזרחית והוא יצא אל בואנוס איירס. מסופי הנוסעים הראשונים היו מבנים צבאיים אשר קיבלו את התואר הנכסף ״מסופי נוסעים״. אלה היו נוחים למדי עם כורסאות פרחוניות ושולחנות קטנים וגשרוני עץ כדי למנוע מהנוסעים לדשדש בבוץ אל המטוס. בטרמינלים לא היה חימום ובחורף שרר בהם קור רציני. בקיץ הסירו את הקירות של הצריפים לטובת אוויר נעים יותר.

עד תום השנה הראשונה להפעלתו עבור בהיתרו 63,000 נוסעים. חמש שנים אח״כ, בשנת 1951 עברו דרכו 790,000 נוסעים. בשנה זו מינו ארכיטקט שיתכנן את המבנים הקבועים אשר ישמשו מסופי נוסעים ומבני קבע אחרים כגון מגדל פיקוח בגובה 30 מ׳. למסוף הנוסעים קראו בניין אירופה ולימים נקרא טרמינל 2. הצריפים הישנים נהרסו ובמקומם נבנו עוד שני טרמינלים הידועים כטרמינל 1 ואח״כ טרמינל 3.

טרמינל 1 נחנך ב- 1969, שנה בה עברו בשדה חמישה מיליון נוסעים ועידן הסילון קיבל את תנופת חייו. מטוסים כמו 707, 10VC וטרידנט היו מלכי השמיים. בעשור של שנות השבעים מלכי השמים היו 747  והקונקורד. הממוצע בעשור היו 27 מיליון נוסעים לשנה. העלייה במספר הנוסעים העלה הצורך בטרמינל נוסף וכך נולד בסימן טוב ומזל טוב טרמינל 4 ב- 1986.

כיום עוברים כאן 67 מיליון נוסעים בשנה, באמצעות 90 חברות תעופה, ליותר מ- 180 יעדים ב- 90 מדינות. עד שמלאו 60 להיתרו ב- 2006 כבר עברו דרכו 1.4 מיליארד נוסעים באמצעות 14 מיליון טיסות. למרות הכל, עדיין אין טיסות לראש פינה.

רוב הטיסות הבינ״ל מתנהלות מטרמינל 4 כולל אל על. ב-2008 נפתח טרמינל 5 וב- 2014 נפתח טרמינל 2 החדש אשר החברה הראשונה שעברה לפעול בו היתה יונייטד. הא, שלא נשכח את טרמינל 3....

בהשוואה לניו יורק או לוס אנג׳לס למשל, אין כאן תורים בכניסה למדינה. זו קביעה מהוססת רק על סמך ארבע כניסות לכאן מאז דצמבר, אבל זה מה ראינו – אין תורים!

לקחנו לנו הרכב השכור והפלגנו מערבה. היעד Gloucester כשעתיים מערבה להיתרו. הסיבה לבחירה זו היתה שמדובר ביום טיסה שהתחיל מוקדם ולא רציתי להרחיק מדי אחרי הנחיתה. הנוף כמו תמיד באפריל בריטי – אביבי. אמנם יש כאן גם עצים שטרם לבלבו אך רבים מאד פורחים בשלל צבעים, במקביל פרחים צהובים בשדות, אשר טרם זיהיתי אותם. פה ושם נרקיסים אבל אלה מגיעים רק במידה אחת – XL. בכפר או השכונה בה נמצא המלון הקטן שלנו צבעוניים על סטרואידים ובכלל גננות נפלאה. על כך תפארתם של האנגלים מזה דורות רבים. מדי פעם טיפטוף אנגלי דקיק להזכירנו היכן אנחנו נמצאים. ההגה בצד הלא נכון חושף אותנו לנהיגה תרבותית, אין חיתוכים, אין שליחי Wolt ודומיהם, בלתי שפויים על קטנועים. כמעט כולם בטווח המהירות החוקית. אין לחץ.

בערב עברנו ליד המקום של טובי. סתם ככה עצרנו כי ראינו אורות דולקים. הרבה עשרות מכוניות חונות סביב המקום והיות ואין כל שלט של רל״ב, הנחתי שכולם פה רק בגלל האוכל. חצי שעה עם בירה ליד הבר עד שהתפנה לנו שולחן ובינתיים התברר שבעצם זה אכול כפי יכולתך. נשארנו בשביל הסקרנות ועלינו לתצפית. המקומיים כאן אינם / אינן מצטיינים ביופי קלאסי לשמו, ובעיקר בלתי רזים לגמרי בעיקר בהשוואה לתושבי לונדון. האוכל היה הגירסה המקומית לדרעק. המקומיים מעמיסים צלחות ענק עם כמויות שלא רואים בארץ שום דבר קרוב למה שראינו כאן, אבל הארוחה לשנינו עלתה 20 ליש״ט לא כולל הבירה. עכשיו הבנתי: אמריקה של השחורים. אוכלים הרבה חרא, הרבה מאד, במחירים נמוכים, משמינים בהגזמה רבה וכל זה נראה יפה מאד לעין. אח״כ רוב ימיהם עול על מערכת הבריאות.

החוויה מעניינת הרבה יותר מהאוכל.

עכשיו להחזיר שעות שינה.