Paihia to Coromandell

450 ק״מ מהנקודה הצפונית בטיול שלנו באי הצפוני, עבור דרך אוקלנד, עד לנקודה הצפונית בחצי האי קורומנדל. מצפון לדרום. מלכתחילה ידעתי שהאי הצפוני אינו כולל אטרקציות תיירותיות. הדרך מטהיטי לניו זילנד חייבת לעבור דרך אוקלנד ואם כבר נמצאים כאן, אז מטיילים עם ציפיות נמוכות. בינתיים ראינו שני מצבי צבירה: אזורים אורבניים גם אם קטנים, או גבעות ירוקות שנצבעו ע״י עצים או גושים קטנים של עצים ואם על ידי ירוק דמוי דשא. זהו. אין עוד.

המאפיין השני הוא בעלי חיים, הרוב פרות ומיעוטם כבשים. בשלושה או ארבעה מקומות ראינו גפנים כמובן בסמוך ליקב שלהם. מה לא ראינו? שטחים מעובדים. בכלל בכלל בכלל לא ראינו שטחים מעובדים. רק חקלאות של צאן ובקר. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שניו זילנד לא הנגב הצפוני ולא הערבה. הלקוחות של החקלאות שלהם רחוקים מאד ולא יכולה כלכלי להם להטיס סחורה כמו אצלנו ללב אירופה שלוש או ארבע שעות טיסה. הלקוח הקרוב אוסטרליה, יודע לטפח גינת ירק נאה לא פחות מהניו זילנדים. בקיצור – אין צורך במטעים, פרדסים, גידול ירקות ועצי במבה. מבחינתי – זה כאב לב בלי תרופות לראות כ״כ הרבה קרקע ריקה עם אין סוף מים בלי גידולים חקלאיים. נכון שהם רק 4.8 מיליון והשוק המקומי שלהם חצי משלנו ובכל זאת...

האגדה על הכבשים המפליצות ויוצרות חור באוזון טעונה הוכחה. אולי באי הדרומי זה אחרת אבל בצפוני הרוב המוחלט הן פרות רועות באחו. לא התעכבנו לראיין פרות אם הן מפליצות פחות או יותר מהכבשים אך עד כה אני חושד שמי שפרסם מאמר מדעי בעניין החור באוזון לא בטוח ביקר בניו זילנד.

מה שעוד נראה מוזר הוא שמעט (יחסית לפרות) הסוסים שראינו היו מכוסים בשמיכה. הסוסים היחידים שאני מכיר הם במנוע של הסובארו ואת אלה לא מכסים אלא מעירים מדי פעם. בטח יש סיבה לכסות אותם.

עוד הבחנה אחת: התושבים חיים או בישוב עם מוסכים חנויות בתי קפה וכדומה או בחוות בודדים. כל האי הצפוני מורכב מחוות בודדים, מסודרות יותר או פחות, נוגעות גדר בגדר, עם תיבות דואר ודרכי גישה המסתעפות מהכביש, אך ללא כפרים מהסוג המקובל נניח באירופה. או חוות בודדים או ישוב עירוני. אין אמצע. זה חדש לי. מעניין איך זה משפיע על החיים החברתיים בעיקר של הנוער.

ברוב הבתים, קרובים או רחוקים מהעיר ו/או מהים, חונה בחצר סירה ו/או קרוואן. שום דבר חדש או מודרני, אבל הנוסע בכביש מתרשם שיש להם קטע רציני עם הפנאי. על הכביש עצמו המון מכוניות גוררות סירה (מאיפה לאיפה?) וכן תמיד נכנס לעין קרוואן כזה או אחר. אגב מבחינת מכוניות המלך המוכתר והרשמי של הכביש הוא הטנדר. יש גם לא טנדרים אבל מי רואה אותם? התנועה בכבישים מופת ללמד כל ישראלי מגיל היניקה. אין עקיפות, אין חורגי מהירות או חורגי כללים אחרים. פשוט אין. זה אפרופו הידיעה מהארץ שקראתי הרגע על אופנוען שדקר מישהו בויכוח. הנדקר אנוש. זה לא בגלל שכאן יש פחות אופנוענים. בס״ה א נ ח נ ו עולם אחר.

יש מעט מאד מפרצי עצירה ובעיקר בולט מחסור של נקודות תצפית על נופים. היות ואין שוליים לכבישים. בשביל למצוא עץ ולדבר איתו בארבע עיניים, נדרשת יכולת התאפקות הגובלת בגבורה. אפרופו אתרים, היינו במקום אחד עם השם המפתיע hot water beach. עולים מהקרקע מים טרמיים 64 מעלות ואנשים באים לחפור בחול וליצור לעצמם בריכה חמה שהיא כל כך חמה עד כי אי אפשר להישאר בה ואז הם רצים אל הים הקר שהוא כל כך קר שהיא אפשר להישאר בו... חד גדיא חד גדיא...

מחר א׳ בכסלו. מה עם כוננות חנוכייה ונרות? שיהיה לכם חודש טוב.