Great Ocean Road

הכותרת הזו הביאה הרבה תיירים לאוסטרליה. גם אותנו. מדובר בקטע מהדרך הצמודה לחוף הדרומי, בין אדלאייד למלבורן, מצפון מערב לדרום מזרח. יש כאלה העושים אותה בכיוון ההפוך. לממהרים בנו כביש אגרה מהיר אבל לתיירים את הכביש הנ״ל. כדי להגיע לחלק העסיסי המצדיק את הכותרת הנ״ל נוסעים כמחצית המרחק בשטחים שטוחים ולרוב חקלאיים. בקטע המערבי יש גם כרמים ויקבים לרוב. החלק השני, המזרחי, הוא זה המצדיק את הכותרת הנ״ל. יותר גבעי / הררי, הצמחייה ברובה אופיינית ליער גשם ולפי הבטחות השלטים צריכים לראות כאן בעלי חיים בלתי דרוסים. אנחנו הקדשנו לדרך כולה חמישה ימים. יומיים לכאן או לשם זה הטווח הסביר. לנו היום יהיה היום החמישי והאחרון.

מבנה הטיול הוא נדידה בין ישובים, וביניהם כניסה לכבישים צדדים על פי הכוונת שלטים חומים. אופי העצירות, בעיקר תצפיות אל החוף כדי לראות מה הים עשה לו, דהיינו המפרצים, האיים שנותרו כתוצאה מפעולת הים על החוף, חופים מיוחדים, ומשחקי צבעים של הים מול העננות ומזג האוויר. כמובן שכל אתרי התיירות בעברית ובאנגלית מלאים במידע מסוג מה כדאי לראות ומה חובה וכו. עבדכם מתאר כאן התרשמות מאד סובייקטיבית ותו לא.

הישובים שבדרך רובם על הים. כמו באוסטרליה, כל הבתים שטוחים, מגרשים גדולים ומטופחים, רבים תופסים נוף ממול הים, הכל נקי ומסודר, רחובות רחבים, בכל ישוב יש לפחות רחוב ראשי אחד עם חנויות ומסעדות, בחלקם נמל קטן לסירות עם או בלי תרנים, תמיד (גם בחופשת חג המולד!!) יש חניה פנויה על הרחוב הראשי, ושם הרי מתרחשת כל הפעילות. בעיירות הקטנות הללו יש לינה בשפע המפורסמת באתרי התיירות המקובלים. תמורה הוגנת למחירים ממש לא אמריקאים. אין בעיית ניווט. פחות או יותר כביש אחד עם פניות ליעדי המשנה.

המיוחדים שדיברו איתי במספר נקודות היו לועות של הרי געש כבויים שהתמלאו במים ונעשו אגמים, מה שקוראים אצלנו בירכת רם אשר בגולן. להבדיל, הצמחייה כאן הרבה יותר עשירה ומגוונת וכן ראינו כמות גדולה של אמו ((Emu, משהו כמו יען אך קטן ממנו. אלה לא נרתעים מבני אדם ואין להם בעיה להצטלם. בארבעה ימים על הכביש הנ״ל ראינו בצער רב קנגורו אחד (או וולאבי?) דרוס, ורק אחד. משלטי הסבר בפארקים הבנתי שאיני היחיד התקשה בהבחנה בין שני הקופצים הללו. ההבדל המשמעותי הוא בגודל. הקנגורו הוא היותר גדול. לומר שאני יודע להבחין ביניהם כשהם דרוסים זו תהיה הפרזה.

שוש הלכה לכל התצפיות, צילמה את כל המפרצים, הצוקים, החופים והנופים שעצרנו בגינם. הכל היה יפה ומיוחד ושווה את הטורח. אני ניצלתי חלק לא מבוטל מההליכות שלה למנוחת נהגים כאמור בחוק ואולי אף למעלה ממנו. אני לא מנסה לרפות רגלי מטיילים פוטנציאלים לאוסטרליה. אני שמח לבשר שראיתי המוני תיירים, משפחות וכאלה שעדיין ללא ילדים, עם קרוואנים, טנדרים, מכוניות, תרמילאים ואופנועים. ראיתי תיירים מסין יפן קוריאה אינדונזיה ובעיקר הודים. רוב המטיילים היו אוסטרליה או דומיהם. הם לא נמנמו באוטו. הכי הרשימו אותי היו הצעירים. אלה לא סיימו מסלול בכותל. שמנמנים ומעוגלות, נושאי תד״ל פילים, אוחזים בענף ארוך כמו משה רבנו על הר נבו, מתנהלים לאיטם, אבל הולכים בהתמדה שבילים קצרים וארוכים. יפה לראות נעורים באשר הם.

אזהרה סתמית: בשנים שלנו בניגריה למדתי שלא נכנסים לבוש (יער) בסנדלים. בניגריה הסיבה היתה נחשי black mamba ו- green mamba שבאנגליה נקרא two minutes שזו תוחלת החיים של מי שנפגש איתו עם או בלי סנדלים. באוסטרליה יש נחשים קרובי משפחה מדרגה ראשונה של החבר׳ה מניגריה. לא יצא לי לקרוא עליהם פרטים אבל אם מישהו חושב ללון בשטח או להסתובב יחף באוסטרליה, בבקשה רק בתחומי עיר מבוטנת ומאוספלטת כראוי. הבנתי שיש כאן גם נבלות אחרות שאינם נחשים אבל לא השגתי הכתובת שלהם. לעומתם, הציפור רואים הכי הרבה נקראת magpie או בעברית עקעק או עורב זנבתן. ציפור מורכבת מצבעים של שחור ולבן כמו לוח שחמט. מילולית magpie זה קשקשן או פטפטן, וגם את זה היא מקיימת. מה שעוד מיוחד הם חרקים ארבע כנפיים כמו שפיריות, בגודל של מסוק קרב, המעוררים חשש שאם יתנגשו בשמשה של האוטו – הלך עליה.

זהו. יוצאים לקטע האחרון של הGreat Ocean Road