שוויץ יום 3

לפני שיצאנו מליכטנשטיין עשינו עוד סיבוב קטן בדרך החוצה. הנה מספר נקודות ששמנו לב אליהן:

מדינה מושלמת. אין חור אחד באספלט. אין שלט פרסומת אחד בכל ליכטנשטיין. השמות היחידים שרואים על מבנים הם שמות העסקים עליהם הם מורכבים, והכל בצנוע, בלי להתבלט בשום צורה. זה המצב בכל הנסיכות, בעיר ובכפר. 

אין תמרורי ״אין חניה״. יש רק מקומות מסוימים ומסומנים לחניה. יש הרבה חניונים אבל אפשר לשלם בהם עם כרטיס מיוחד שיש לרכוש אותו בנסיכות ואיני יודע היכן בדיוק. כרטיסי אשראי אינם אמצעי תשלום לחניה.

אין הצגת סחורה על המדרכה מחוץ לחנויות. פשוט אין. נכון, עכשיו חורף, אולי בגלל זה?

אין חלודה. כל הגדרות, השערים, גם החקלאיים, המבנים ולא משנה לאיזו מטרה, הכל צבוע למשעי ולמרות שחיפשנו קצת, דוגמית של חלודה, לא מצאנו עמוד גדר אחד חלוד או לא צבוע.

אין קירות קלופים, צבע קלוף, או דפקט פיזי מכל סוג מין או גזע. אין. 

אין עמודי חשמל המעבירים חשמל. כל כולם וכל התקשורת מתחת לאדמה. 

כל שולי הכביש, לא שוליים לרכב אלא 40 ס״מ בין האספלט לגדר החקלאית הסמוכה, גזומים במדויק והרוחב תמיד 40 ס״מ. המשפט הזה נכון בכל נסיעה בינעירונית בנסיכות. 

יש להם הרים עם אתרי סקי אך לא התעמקנו בעניין אחרי שקראנו על האובך בארץ והשרב הצפוי ביום שני, שלא לנקר עיניים.

במקומות שאוכלים, יש להם הרגל להציע מגשים ולפזר עגלות מתאימות כדי שהסועד יחזיר המגש עם הצלחות והסכו״ם אל העגלה כמו בקיבוץ. זה לא קיבוץ, זה מסעדה, גם במלונות, אבל אם הם מציעים מגשים ועגלות רוב הסועדים מחזירים הג׳יפה לעגלה.  

היציאה מליכטנשטיין לשוויץ היא כולה שלט 60*60 שאומר ״שוויץ״.

אתמול ביקרנו בסט. גאלן. היום עברנו בחור Chur ודאבוס ואנחנו לנים ב- Sufers. מה ההבדלים? לא באמת ראויים לציון. הרחובות הראשיים נוטפים בנקים. השוויצרים מחייכים פחות מהתאילנדים למשל. תמיד רציניים, תמיד מדברים בשקט, בלי התלהבות, מנומסים לתלפיות, מטופחים כדוגמנים. המבנים הישנים יותר מעוצבים וצבעוניים. המודרניים, קווים ישרים ופשוטים בלי השקעה באסתטיקה. 

בינתיים לא ראיתי שוויצרים צוחקים בקול רם, מביאים צ׳פחות, מתחבקים כמו האמריקאים עם כל עמוד חשמל. הכל פורמלי למדי, כולם לבושים טיפטופ, אין זקנים פרא, ולא איפה ואיך אומרים בשוויצרית אח שלי, נשמה, כפרה, בוא-הנה ועוד מילים שימושיות בשפות אחרות. אנחנו לפחות, לא ראיתי שוויצרי מחייך באמת או בצחוק. אין חום באנשים האלה. רק מכובדות ורצינות יבשים.

מיותר לציין שהמדינה מטופחת, גזומה, נקייה להפליא. מצד אחד זה מעורר קנאה שהאדם יכול לחיות במדינה עד גיל מאה (1.8% מהאוכלוסייה עברה את הגיל הזה) בלי לשמוע צפירה של מכונית. מצד שני, אם הם מגיעים לרחוב וייצמן בכפר סבא נניח, התנועה הרגילה שם יכולה לעורר בהם טראומות וגעגועים לכפר השקט שלהם בו הרעש היחיד ששומעים הם הרעמים, אם וכאשר. 

בדאבוס למשל  גובה העיר שם 1560 מ׳ מעל האין ים שלהם. כצפוי שלג על הכל אבל זה שלג מלפני יומיים ולכן ההליכה אינה על קרח כי בינתיים המדרכות יבשות. המון אנשים מכל הגילאים עם בגדי גלישה, מגלשיים על הכתף וקסדות על המוח. לא הבנתי מי הולך לגלוש ומי חוזר משם אך הם האוכלוסיה ממלאת את הרחובות בדאבוס. 

הטמפרטורה שתי מעלות אבל הטווחים הריאליים בגבהים האלה בין 15- לבין +5. אפשר לחיות עם זה. 

סיפור אחר שמוציא אותי מהדעת הוא המהירות בכבישים. בגדול בכבישים מהירים מותר לנסוע 120, בכבישים בינעירוניים 80, בעיר 50 ובמקומות צרים (בכפרים אך לא רק) 30. באוטו השכור שלנו מתוצרת לקסוס יש מסך מוקרן האומר לא רק את המהירות אלא גם מה מותר בקטע הרלוונטי. מרוב שהאוטו אלקטרוני, בכל פעם שאני חורג מהמותר האוטו מצפצף. אלא מה? הכבישים עוברים בכפרים וכל כניסה מורידה אותך מ- 80 ל- 50. אחרי 200 מ׳ מעלה אותך חזרה ל- 80. המרחקים בין התמרורים יכולים לרדת ל- 30 מ׳!  האוטו מצפצף. לדעתי מיקום התמרורים הלא הגיוני נעשה על ידי רובוטים. לא יתכן בן אנוש עם רישיון נהיגה שימקם תמרורים בלי שום קשר לרכבים אלא רק מפני שעל המפה בדיוק בנקודה הזאת גבולות הכפר. כך יוצא שרוב הזמן אנחנו תחת צפצופי הלקסוס והמוח שלי מצטמק והולך. 

אנחנו תיירים בשוויץ. מדינה עם קצת פחות מ- 9 מיליון תושבים עם קצת יותר מ- 21.5 מיליון תיירים ויחד עם השוויצרים המטיילים בארצם 33.6 מיליון בשנה. למרות הכל אין שילוט בשפות שאינן שוויצרית. ראינו תפריטים בלי שפה אחרת חוץ מהמקומית. בדאבוס, בה מתקיים האירוע הגדול של ראשי מדינות בענייני כלכלה יש 11,000 תושבים ושני מיליון תיירים בשנה בקיץ ובחורף. בעברית – 180 לינות תיירים על כל תושב! זו לא סיבה להיות מספיק סימפטיים עם שפות שאינם שפתם. 

אני מתנצל אם כבר ציינתי אבל לכבישים המפותלים והצרים בהרים, תלולים ככל שיהיו, אין מעקות בטיחות. אני מזכיר שבירידות של מעלה העקרבים, 27 פיתולים,  שנוסע בהם פעם ביום רכב אחד, יש מעקות בטיחות. מצד שני, הם נוסעים לרוב במהירויות החוקים ורק לעיתים מבליח איזה עשיר (אם לשפוט לפי הרכב)  במהירות ובעקיפות לא שפויות. זו בהחלט מדינה לאנשים רגועים וסבלניים מאד. 

אנחנו בנינו מסלול לנסיעה הזו על סמך זיכרונות וקריאה. האמת היא שקיים מסלול בשוויץ הנקרא גראנד טור שוויץ והוא די דומה לזה שלנו, אלא שהוא משולט מצוין בכל שוויץ. כלומר מי שבוחר בו יקבל לא רק חומר רקע מלא אלא גם מסלול מדויק ומשולט בכבישים כך שחיי הווייז שלו יהיו קלים יותר. 

אנחנו הזקנים מאלתרים ומתאימים המסלול לכיף שלנו, למזג אוויר, ולא צמודים לכלום. 

שבוע טוב ומבורך לכם.